בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

איכשהו הגעתי לסרטון הבא של יאיר לפיד ואפילו צפיתי בו:

הוא מדבר לכששת אלפי תומכיו (מספר אמיתי או דמיוני) שהביעו נכונות להיות אקטיבים בקמפיין למען בחירתו (להבדיל מרבבות הזומבים מפייסבוק).

אין לי ממש דיעה מגובשת לגבי יאיר לפיד (הטורים שכתב נראו לי משעממים וכמדומני מעולם לא הצלחתי לקרוא אחד מהם עד הסוף) וגם אין לי צורך באחת כזו, שכן בבחירות הקרובות לכנסת לא אצביע (כתבתי על הבחירה שלי לפני כשלוש שנים).

מועמדים קיקיוניים לבחירות קמים ונופלים (אחד שזכור לי מהרצאה לפני כמה שנים הוא עוזי דיין [כתבתי על ההתרשמות שלי מדיין כאן] שלאחרונה קראתי שגם הוא עוסק במינוי מקורבים מהסוג נגדם הטיף במאבקו קצר היומין נגד השחיתות). סביר להניח שלפיד יהיה כמותם. וגם אם לא, שינוי גדול ודאי לא יביא.

אך האזנתי בקשב למה שהוא מציע. כל אחד מתומכיו המובחרים צריך לגייס חמישה מתנדבים. להשיג את כתובתם ודרך ההתקשרות עימם וכו' ולספק את הפרטים למטה של לפיד. לא אני אמרתי, זה מה שלפיד הציע.

בעולם המונחים המוכר לי זה מכונה שיטת הפירמידה או שיווק רב שכבתי.

כל איש משווק לאנשים תחתיו במטרה להרוויח מהם ואלו שיבואו אחריהם. הואיל ומתישהו אין יותר אנשים, לפאיירים שמצטרפים לפירמידה מאוחר לא נותר למי לשווק את המוצר והם נתקעים עם הסחורה ללא רווח. אלו בקודקוד הפירמידה מרוויחים בעוד אלו שבסיסה פשוט אוכלים אותה.

למותר לציין ששיווק רב שכבתי נמצא על הגבול בין החוקי לבלתי חוקי במקומות רבים.

לפיד ודאי יטען שאין הוא מוכר מוצר אלא רעיון פוליטי (או "האמת" כדבריו, הרי כל אותם פונדמנטליסטים לא מדברים בשם "האמת". או לחילופין כאשר עיתונאי מבוסס שמרוויח לא מעט מפרסום בנק גדול מתיימר לדבר בשם מעמד ביניים מדומיין זו "האמת". שוין). לי באופן אישי אין בעיה עם כך שאנשים מנסים לשכנע בצדקת דרכם ולגייס תמיכה פוליטית בדרך הזו. זה ודאי עדיף על תעמולה גזענית.

אבל היי, פירמידה היא פירמידה היא פירמידה. יאיר לפיד הוא ספאמר. לא היחיד. לא הנורא מכל. אבל הוא בהחלט זבלן לא קטן.

המשך יום מהנה לכם.