בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בפליקר בדיוק חגגו אתמול שמונה שנים לעלייתם לאוויר או למצער לשרתים.

תהיתי מה הייתה התמונה הראשונה שאי פעם הועלתה לשרתים שלהם, הרבה לפני שיאהו! רכשו אותם. חיפוש זריז הביא אותי לדיון הזה.

התמונה הראשונה בפליקר שזכתה למספר הרץ 74 היא כיתוב ירקרק על רקע אפרפר "TEST IMAGE" - תמונת ניסיון. על פי הטקסט ליד התמונה מדובר בניסיון שלישי, כך שאין זו התמונה הראשונה, אלא התמונה הראשונה ששרדה, לא נמחקה ונמצאה בחיפוש.

התמונה ה"אמיתית" הראשונה בפליקר, מספר 88, היא של כלב צ'יוואווה קטנטן וניתן לראות אותה כאן.

איזה כלבלב צמרירי וחמוד על מרבד קסמים. זו בהחלט הייתה ראויה להיות התמונה הראשונה שהעלו לשרתים של אתר שיתוף התמונות הפופולארי. או שלא.

רגעים ראשונים מהסוג הזה נוטים להיות בנאליים. לניל ארמסטרונג היו ארבעה ימים לחשוב על מה שהוא עתיד לומר כשייצעד לראשונה על אדמת הירח (במהלך המסע לירח בין ה-16 ל-20 ביולי 1969) וכעשור של תוכנית חלל שקדמה לשיגור בטרם אמר "צעד קדם לאדם, צעד גדול לאנושות" (כפי שזכור לי מילדותי התרגום לעברית של המשפט האלמותי "That's one small step for man, one giant leap for mankind" כיום ודאי הייתי מתרגם זאת כ"זה צעד קטן לאדם, זינוק ענק לאנושות").

הסרטון הראשון ביוטיוב מ-23 באפריל 2005 (כשנה לאחר התמונה הראשונה בפליקר) היה מעט פחות מעורר השראה וניתן לראות בו בחור צעיר מסביר על הפילים שמאחוריו בגן החיות בסן דיאגו. מה שממש ממש ממש ממש מגניב בבחורים הללו זה שיש להם חדק ארוך, הוא אמר, זה הכל.

במחשבה שנייה, לפחות הסרטון הראשון ביוטיוב הוא לא השיר הזה של ג'סטין ביבר (ובכן, השיר של ביבר הוא לא עד כדי כך גרוע. פשוט מצאתי שהוא הסרטון הנצפה ביותר ביוטיוב לפי שעה עם מעל 702 מיליון צפיות נכון לשעת כתיבת שורות אלו. אני בקלות יכול לחשוב על מספר רב של דברים יותר ראויים לצפייה. אך אולי זה רק אני והטעם המוזר).

הצ'יוואווה הזכיר לי גם את הסיפור על שיחת הטלפון הראשונה שניהל אלכסנדר גרהם בל, עליה ניתן לקרוא כאן.

"ווטסון, בו הנה. אני רוצה לראות אותך" (או במקור: "Mr. Watson, come here. I want to see you") היו המילים הראשונות שנאמרו אי פעם בטלפון. אם בל היה ממציא ישירות את סקייפ או אייפון 4 הוא ודאי היה עושה שיחת וידיאו ובוחר מילים אחרות. אולי היה רוצה למשש או לרחרח את עוזרו, ניתן רק לנחש.

הפלא הזה שבעשיית משהו ראשוני שאתה יודע שאיש לא עשה לפניך ודאי מלהיב. אך כפי שכתב יורם טהרלב, "במקום שאליו אני הולך, היו רבים כבר אחרי" ("הייה לי חבר הייה לי אח", שם). ואכן, החוויה הראשונית כה נדירה וכה קסומה שכה רבים מנסים לחקות אותה.

נסו למשל לחפש בחדשות את המילה "לראשונה" ותראו שהוא רווח למדי.

הנה רק מספר דוגמאות מהימים האחרונים:

לראשונה ישלמו על חניה בקריון, קרית ביאליק (זה בו זאב נחמה הולך כמו מלך. איך הכל מתחבר פתאום).

לראשונה מפלגת ש"ס מקימה אתר אינטרנט.

לראשונה הורשעו מי שהונו עובדים זרים.

לראשונה הקים מכון היצוא ביתן לאומי בתערוכה חקלאית זניחה בברלין.

לראשונה מאז נכנס לכלא האנס והנשיא לשעבר של ישראל, משה קצב הוא נפגש עם אישתו גילה.

הזילות של זכות הראשונים המופלאה ניכרת לעין. אם כל דבר הוא ראשוני, בראשיתי ומיוחד אזי דבר הוא לא ראשוני, בראשיתי ומיוחד.

זכורה לי הרצאה מלפני כעשור של מי שהיה אז אלוף משנה חדש וכיום הוא תת אלוף בכיר, במהלכה הוא הפציר לא לעשות שימוש במילה "לראשונה". הוא אמר כי ברוב, אם לא בכל, המקרים בדיעבד מסתבר שהיו תקדימים והכותב/אומר מתגלה במערומיו. במקום, כמדומני, הוא המליץ לגשת ישר לנקודה ללא סופרלטיבים.

אז כן, התמונה הראשונה שהועלתה לפליקר היא לא באמת תמונה ולא באמת ראשונה. צילום דיגיטאלי התקיים קודם לכן. תמונות הועלו לרשת האינטרנט לפני כן. צילום התחיל לפני למעלה ממאה ושבעים שנה. כתבתי לפני כשנה וחצי על האנשים הראשונים שהופיעו בתמונות החל מ-1838 או 1839.

אבל החיים מלאים נקודות ציון משמעותיות ולו רק משום שאנשים מעניקים להן משמעות.

פייסבוק מבססים את ממשק ה-Timeline שלהם בדיוק על זה, על הרצון של אנשים למצוא משמעות בחיים לא ייחודיים להפליא. הקליפ הזה ששלח לי אורי שלשום של כניסת הצדפה בבת המצווה של גל מדגים זאת היטב.

החיים, אחרי הכל, הם אוסף של חוויות ראשוניות שמסתיים בפעם הראשונה בה מתים.