| 8/2003
שלכת היא דבר צבעוני ויפה
יש דברים שהם הכי יפים לאחר שהם מתים
אתמול בדרך הביתה ראיתי על שלכת, כזה המזכיר את העלים מעצי האדר (מייפל).
אינני יודע מהיכן הוא הגיע, הוא היה העלה היחידי שראיתי על הקרקע, הבטתי מעט למעלה ולא ראיתי שום עץ שהיה עשוי להשליך את הדבר היפהפה הזה לריצפה.
כנראה שלעולם לא אדע מהיכן הוא הגיע, אולם אני מוכרח לציין שלאחר מכן התבוננתי בכל מיני תמונות של שלכת, אחת מהן נמצאת על לוח השנה שבחדרי, של סנט פטרבורג (נקראה בעבר לנינגרד וסן-פטרוגרד) ובו תמונות רבות, כל אחת מדהימה יותר מהשינה והיפה ביותר לדעתי היא זו של השלכת.
שלכת היא דבר צבעוני ויפה, אולם משום מה בדרך כלל משמשת השלכת כמטפורה לדברים שהזדקנו, התיישנו ואבד עליהם הכלח, מן הסתם משום שהיא מתקשרת למוות ולסיום מחזור חיים בצמח.
שלכת מצד אחד מסמנת דיכאון, אבל מצד שני עשויה לעודד את האנשים בשעת יגונם, אם הם רק יודעים להתבונן בה בצורה הנכונה...
הפסיקו לנעוץ בי מבטים בבקשה
יש לי כבר לאורך די הרבה זמן ויכוח עם עמיתה ללימודים בדבר זכויות אשר מקבלים עולים חדשים וערבים במוסדות להשכלה גבוהה.
אותה עמיתה ללימודים, אשר עלתה לפני כעשר שנים מרוסיה, רואה בעין לא יפה את זה שיש כיתות מסויימות, בהן מכשירים קבוצות של בני מיעוטים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה אשר מלמדים בעברית.
אותה חברה לספסל הלימודים, מלאה המון טינה לבני הלאום השני אשר חיים כאן, היא לא מבינה איך אנשים שגרים בכפרים שלהם וכמעט ולא שומעים מילה בעברית מקבלים תמיכה והקלות בענייני עברית בעוד עולים מרוסיה, למשל, אם הם גרים מעל חמש או שבע שנים בישראל לא מקבלים הקלות ונאלצים ללמוד בעברית (אני מודע לזה שאני מציג את הנושא באופן מעט חד צדדי וזאת על מנת להדגיש את העובדה שאלו אשר עלו לארץ בשל יהדותם, מוטב אם ילמדו עברית).
וכך אני מוצא את עצמי מסביר לאותה גברת שוב ושוב, שלערבים מגיעות הקלות מפני שבבתי הספר הם לומדים בערבית, העעברית היא לא שפת אמם ולכן הם עשויים להתקשות בעברית, בפרט כאשר מדובר בלימודים להשכלה גבוהה.
היום, במהלך אחת ההפסקות, כאשר סיפרתי לה שבכיתה של לובשות רעלות וחברים שלומדת במקביל אלינו, מלמדים בעברית ולא בערבית כפי שהיא חשבה, ועדיין בשל הרבה שנאה שיש לה כלפי השכנים (היא גרה בנצרת עלית), היא הרגישה מקופחת ולכן הבהרתי לה שערבית היא שפה רשמית (במדינת ישראל) בעוד רוסית היא לא שפה רשמית.
באותה עת, היו בחדר שישה או שבעה יוצאי בריה"מ, כאשר הם שמעו אותי אומר את משפט הקסם "רוסית היא לא שפה רוסית", מיד הופנו כל המבטים לעברי.
למותר לציין שהמבטים היו נזעמים ועיניהם כמעט יצאו מחוריהן...
לרגע חשבתי שזה היה המשפט האחרון אותו אמרתי לפני מותי, וזה די עצוב לחשוב שהמשפט האחרון שאני אומר רגע לפני שרוצחים אותי הוא "רוסית היא לא שפה רשמית", הייתי מעדיף לומר משהו כמו "בואו נציל את שכבת האוזון למען ילדינו" או "לא תתפסו אותי חי".
אבל אחרי כשניה התבהר לי שכנראה היום הוא לא היום בו אמות, לפחות לא מידי אותה חבורה של עולים חדשים/ישנים. אז נכון, אני עדיין חי, אבל מיד זכיתי לשאלה הטיפשית "מי אמר שרוסית לא שפה רשמית?", לאחר מכן באו הצהרות מתלהמות כגון "רוסית תהיה שפה רשמית", "יום אחד כולם ידברו רוסית", "כדאי שתתחיל ללמוד רוסית" ועוד שלל הצהרות שאם לא הייתי יודע שהם נובעים מהרבה רגשות תסכול החבויים עמוק בפנים, הייתי בטוח שמדובר ב"מניפסט הקומוניסטי החדש".
הסיכום והפקת הלקחים מהמקרה הם לשים לב היכן, מתי ובאיזו עוצמה אני פותח את פי ומוציא ממנו משפטים, במיוחד אם הם עשויים להעליב או לפגוע בכל מיני אנשים.
הלל לשטחיות ולרדידות
לפני מספר ימים אכלתי ארוחת ערב וכך מצאתי את עצמי מתבונן מספר דקות בשעשועון טלויזיה שהיה פתוח בסלון אשר עונה לשם "הכספת" (נראה לי, אני כמעט בטוח שככה קוראים לזה).
מדובר בתוכנית טריויה בה מביאים כל מיני אנשים לאולפן והם צרכים לענות על כל מיני שאלות בזמן קצוב ויש גם איזו אינטרקציה עם צופים בבית אליהם מתקשרים וגם הם מנסים לזכות בסכום כסף מסויים.
נוסף על כך שמצאתי את מרבית השאלות כקלות בצורה מפחידה, למעט כל מיני שאלות על כוכבי טלויזיה, עליהם בד"כ לא ידעתי דבר, אז אני חושב שאותן תוכניות המבטיחות התעשרות מהירה בתמורה להשתתפות והצלחה מקרית בפתרון שאלות לא מחנך בצורה טובה.
אני גם לא אוהב את הסוג הספציפי הזה של התוכניות, בעיקר משום שהוא מזכיר לי בצורה מפחידה תשבצים, אותו דבר משעמם ומונוטוני החוזר מידי שבוע, בוריאציה מעט שונה, אולם מי שפותר תשבץ אחד של אותו אדם, בד"כ מצליח לפתור את שאר התשבצים וכך גם באותן תוכניות, אותן השאלות חוזרות על עצמך בגרסאות מעט שונות כך שהרבה אתגר אין בתוכנית.
זה מזכיר לי שאבא שלי היה נוהג לצפות בתוכניות דומות ב-SAT-1, בתקופה שעוד קדמה לערוץ 2 המסחרי וגם לאחר שהוא קם, הוא היה צופה בתוכנית גיאוף גנצה, שהיא הגירסה הגרמנית לעשינו עסק ששודרה בעבר עם אברי גלעד (שתיהן לקוחות כמובן מהגירסה האמריקאית), 5mal5 שזה הלינגו בערוץ RTL הלוכסמבורגי בגרמנית (מדובר בתוכנית מגבילה ללינגו בהנחיית גיל אלון [מלך הבדיחות, ע"פ מודעות בעיתון] או במוטוס הצרפתית, בה יש לנחש מילים בנות שש אותיות, בשל אורך המילים האסטרונומי בשפה הצרפתית), Jeder gegen Jeden או בתרגום חופשי לעברית, כולם נגד כולם, אשר הזכירה במשהו את התוכנית עם עו"ד דבורין (אמא של דנה), רק בגירסה גרמנית חביבה בשונה מהגירסה הבריטית המפחידה עוד יותר.
והיו עוד כמה שעשועונים שכאלו שמהווים דוגמא יפה לתהליך הגלובליזציה, בו אתה פותח את מקלט הטלויזיה במקומות שונים בעולם ורואה את אותה התפאורה, רק עם מנחים שונים ובשפה המקומית.
והשעשועונים הללו בגרמנית, תמיד הכילו כל מיני טריוייה שממש לא רלבנטים עבור אנשים בישראל, כמו מתי והיכן הוצב הרמזור הראשון באירופה (זה היה 1906 או 1910 בברלין) ועוד כל מיני שאלות טיפשיות כאלו שמידי פעם אבא שלי תרגם לי אותם מגרמנית לעברית וחד לי אותן.
שונות (או אולי קצרצרים)
עוד כתבה קטנה שלי פורסמה ב-BSH, הפעם על הפיתויים השונים העומדים בפני האנשים הנכנסים לסופר.
ובלי קשר לכך אני סתם עצוב בימים האחרונים, אין טעם לנסות להסביר, זה מסובך ומורכב מהרבה מאוד פרמטרים בלתי תלויים בחיי אשר מתחברים יחדיו ויוצרים ביטוי שלילי המבוטא בהרבה מחשבות עצובות אשר רצות לי בתוך הראש ולא נותנו לי מנוח.
והנה עוד שבוע חלף עבר לו, אין לי כרגע תוכניות סופיות (ואף לא סופניות) לסוף השבוע, נראה לי שמחר בערב לסינמטק, לערב רוקולנוע "סקס, סמים ורוקנרול" בהתחיית האחד והיחיד, יורם מרק רייך.
וזהו לבינתיים.
שיהיה סוף שבוע נהדר לכולם, אפילו לי...
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
