בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

דרך העמוד הראשי של ישראבלוג הגעתי לקטע הזה שכתב בחור בן 18 על הבחינה הפסיכומטרית.

אם לסכם את טענותיו, האוניברסיטאות עושות הרבה כסף מהבחינה שעולה כ-500 שקלים וזאת מבלי להזכיר אלפים נוספים שנשרפים על הכנה שנמתחת על פני חודשים ארוכים. על הפן הכלכלי אפשר היה אולי להתגבר, אבל הבחינה מראה רק "עד כמה אנשים הם תוכים" ותו לא.

אינני חובב גדול של בחינות בכלל והבחינה הפסיכומטרית בפרט. אם להודות על האמת, גם לימודים אקדמיים הם כבר לא מה שהיה בימים בהם אפלטון הקים את האקדמיה שלו ואפילו לא מה שהיו עד לפני כמה עשרות שנים. בספר הנהדר "23 דברים שהם לא מספרים לך על קפיטליזם" של הא-ג'ון צ'אנג, אחד הפרקים מוקדש לבועת הלימודים האקדמיים, שאמנם תורמים להעשרת רוחם של הלומדים, לפחות חלקם, אבל מבחינה כלכלית הם לא תורמים בהרבה לכלכלה. אינפלציית התארים הביאה לכך שההכשרה האקדמית חסרת קשר לשוק העבודה מחד (שזה בסדר כשלעצמו), אך הופכת לתנאי קבלה לעבודה מאידך. כפועל יוצא, עבודות שמולאו בהצלחה בעבר  ללארקע אקדמי, החלו לדרוש תואר. ומשתואר ראשון הפך נפוץ, תואר שני שפעם העניק יתרון הפך להיות תנאי קבלה. ואם המגמה תימשך, בשלב מסוים תאלצו להציג דוקטורט כדי לעבוד בדלפק הבורגר ראנץ'...

זה המקום בו אוניברסיטאות עושות כסף. מיליארדי דולרים מושקעים מידי שנה על מנת לקבל בסופם מסמך שרק מאפשר לך להתקבל לעבודה שלא באמת דורשת כישורים מיוחדים. הכסף הזה לא אחת מושג בהלוואות שבתנאי השוק הקיימים והמגמות שלעיל כנראה לעולם לא יוחזר. זו הבועה האקדמית עליה נכתב מפעם לפעם במקומות שונים, למשל בכתבה הזו באקונומיסט.

אך הבה נחזור לפסיכומטרי. חשבתי לכתוב תגובה קצרה, אבל איכשהו גלשתי ונאלצתי לפצל אותה לשלושה חלקים. לכן חשבתי שאורך כזה מצדיק קטע תגובה בבלוג העומד בנפרד.

להלן התגובה שלי, בשינויים והרחבות קלים:

לימוד עצמי וקורס הכנה לפסיכומטרי (שהוא מסגרת יקרה למי שלא מסוגלים לעודד את עצמם ללמוד) יכולים לשפר את הציון הסופי, אפילו לא במעט. אבל למען האמת, ההכנה לבחינה ארוכה משלושה חודשים. היא כוללת את היכולת שלך להבין את שפת אמך, שפה זרה וכישורים כמותיים שנרכשים במשך שנים. לשון אחר, שינון רשימת מילים שרובן תישכחנה לאחר הבחינה וטריקים מתמטיים יעזרו, אבל הם לא ההבדל בין 200 ל-800, לכל היותר בין 400 ל-600 וכפי הנראה בין 480 ל-520.

בעניין הרווחים העצומים שהאוניברסיטאות גורפות מהבחינה, המרכז לבחינות והערכה הוא מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח). בהתחשב בשכר שיש לשלם לאלו שמחברים את הבחינה, מנסים לשמר מידה מסויימת של אחידות, המשגיחים, הבודקים, המדפיסים ויתר העלויות שבקיום מרכז כזה, אני בספק אם נותר רווח רב מהעמלה שגובים על הבחינה. גם אם המרכז עושה רווח, לא נראה לי שהוא תרנגולת המטילה ביצי זהב עבור האוניברסיטאות. את הכסף בעיקר עושים גופים פרטיים, המנצלים בעיקר את העצלות של הלומדים לבחינה שהזכרתי בפתיחת הפסקה הקודמת.

לגבי חוסר התכלית של הבחינה, גם כאן אני מבין את הדברים אחרת. ברור שעל מספר מצומצם של מקומות מתחרים מועמדים רבים. יש צורך לסנן אותם בצורה זו או אחרת. בחינות הבגרות איבדו מאמינותן מזמן. יתרה מכך מחצית הציון נקבעת על ידי בתי הספר עצמם שאינם חפים מנסיונות לקדם את תלמידיהם ולנפח את ציוניהם.

לבחינה הפסיכומטרית קיימות מספר אלטרנטיבות והמרכזיות בהן הן:

• בחינות פרטניות לכל פקולטה וחוג. הן יבחנו כישורים רלוונטיים יותר ועשויות לנבא טוב יותר סיכויי הצלחה, אבל הן ידרשו מהמתכוננים יותר משאבים, במיוחד אם הם שוקלים לימוד מספר תחומים, במספר אוניברסיטאות או לא יתקבלו לבחירה הראשונה שלהם. במקום ללמוד לבחינה אחת, הם יצטרכו ללמוד למספר בחינות. מבחינה כלכלית כמדומני המחיר יהיה רב מאשר הפסיכומטרי.

• קבלה אוטומטית של כל המועמדים לשנה ראשונה בתחום אותו הם רוצים ללמוד וניפוי התלמידים החלשים. בהנחה ויהיה זה אפשרי להכיל את הסטודנטים בכיתות מבחינה פיזית, זה יצור עומס עצום בשנה הראשונה, יוריד את רמת הלימוד (הנמוכה מלכתחילה) ויביא לכך שבסוף השנה הראשונה יהיה צריך לפטר סטודנטים טובים, במידה ורבים יצליחו או להקשות את המבחנים כך שרבים ייכשלו שלא לצורך. ושוב, שנת לימודים מבוזבזת יקרה מפסיכומטרי.

• קבלה של כולם לשנה ראשונה כללית, עם קורסים שסטודנטים יכולים לבחר בתחומים שמעניינים אותם או דרושים להמשך הלימודים. גם כאן, מפתה לחשוב שסטודנטים ילמדו קורסים כלליים וייבחרו על פי כישורים, אבל גם פה יהיה צורך לנפות רבים מידי בתום השנה הראשונה, אחרי שהשקיעו זמן וכסף. אלא אם תמצא דרך אחרת לצמצם את המתקבלים, אבל אז אנו חוזרים לבעיה הראשונית.
  

כמובן, אפשר לחשוב על שיטות נוספות. הגרלות, הגדלת שכר הלימוד כך שהיכולת הכלכלית (של ההורים על פי רוב) תקבע מי יקבל חינוך וכדומה. אבל לא נראה לי ששרירות לב או עומק הכיס מהווים שיטה טובה במיוחד.

דווקא הפסיכומטרי, מנבא במידה מסוימת את ההצלחה בלימודים לאחר מכן. הוא מראה את היכולת לשנן ("הוא מראה עד כמה אנשים הם תוכים", כפי שאמר כבר אדם חכם) שחשובה בלימודים אקדמיים לא פחות מהיכולת לחשוב ולנתח, הוא מראה ביצועים בנושאים כלליים למדי שמדגימים כיצד התלמיד עשוי יהיה להתמודד עם תיאוריות מופשטות אותן יילמד באוניברסיטה. בנוסף, הם גם נותנים אינדיקציה לגבי יכולות בתחום ההומאני (מילולי), ריאלי (כמותי) ושפה זרה, מיומנות חשובות במגדל השן ולא רק ממוצע כללי.

כאמור, לא אידיאלי. רבים וטובים עשויים להתפספס ולהתאכזב. אבל האלטרנטיבות לא בהכרח נוצצות יותר.

מי שטוב, יכול להתקבל כבר כיום ללימודים באוניברסיטה הפתוחה ללא דרישות סף. שם אין כיתות פיזיות שעשויות להתמלא ולכן אין צורך בבחינה הפסיכומטרית.

ואם להודות על האמת, תואר אקדמי, לא מעיד רבות על הרמה של האדם לו הוא מוענק. זה נכון לכל התארים, אך במיוחד לתואר הראשון, עליו מתנהל הדיון בשאלת הבחינה הפסיכומטרית. לתואר מתקדם מתקבלים על סמך עבודות בתואר הראשון והמלצות. אלא אם אתם יאיר לפיד, אז גם תעודת גמר של בית ספר עממי מספיקה.

כמובן, יתכן וכל המילים שכתבתי לבחור נשפכו לריק. יתכן וכשלתי לזהות את המניע לכתיבתו. יתכן והבעיה אינה בשיטה, אלא במקום בו היא מציבה אותו בהיררכיה. כפי שהוא כתב, לאחרונה הוא ניגש לבחינה פעמיים ולא הוציא את הציון לו ציפה. בנסיבות אחרות, אולי היה מרוצה מהשיטה.

אם זה המקרה, הרי אז הייתי ממליץ על אלטרנטיבה נוספת לבחינה הפסיכומטרית, כזו שמעדיפה אותו על פני יתר המועמדים, טובים ככל שיהיו. ובא לציון גואל.

הבהילות והדחיפות אגב בצורך שלו לעבור את הבחינה כאשר הוא רק בן 18 נבעה מהרצון שלו להתקבל לעתודה האקדמית של צה"ל.

לכן כתבתי לו: "אתה צריך לברך על שלא התקבלת לעתודה. אין טעם להתחייב לבזבז שלוש שנים, נוסף על השלוש שדורשים ממך בלאו הכי, רק בעבור הזכות לממש את המובן מאליו בכל מדינה אחרת - להמשיך ללמוד באוניברסיטה מיד עם תום התיכון".

בכל סביבה נורמלית הרי, מי שמוכשר ולא מתקבל ללימודים יכול לנסות את מזלו במדינה אחרת, שם תנאי הקבלה שונים והצוות האקדמי תמיד שמח ללמד תלמידים הבאים מרקע אחר. בישראל האפשרות הזו פתוחה גם כן, אך לא לבני 18. הם צריכים לקבל אישורים על מנת לממש את הזכות הבסיסית הזו המגיעה לכל בן אדם.

אם כבר להתלונן על שיטה מסוימת, רצוי להפנות משאבים לכיוון הנכון.

לסיום, נחמד לכתוב בלוג במשך עשור. כך יכולתי לקרוא דברים ישנים שכתבתי על הבחינה הפסיכומטרית בעבר, למשל ב-2003 וב-2004 ולראות כיצד התפתחה העמדה שלי בנושא.

על הבחינה הפסיכומטרית והמצרף (2003)

בית המשפט העליון, הפסיכומטרי, המצרף ומה שבין בחינות הקבלה והלימודים האקדמיים (2004)