בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

צבא הגנה להענשת אומנים

אם לפני שני קטעים מתחתי ביקורת על ההכרזה על המילואים, הכתבה הבאה (ממדור רכילות אגב) מדגימה באופן נפלא ובפומבי, מעל מדור הרכילות, כיצד צה"ל, במקרה זה חיל האוויר, משתעשע להנאתו באותם אומנים אומללים שקשרו את גורלם עם השטן (או סתם עם הצבא).

שלא תבינו לא נכון. אני חושב שההסדר לפיו אומנים (זמרים וסטנד אפיסטים) עושים להם שירות מילואים קליל בהופעות הוא רע.

הוא רע לכלל החברה שמקלה על אנשים בשירות המילואים על סמך קריטריון שהוא לדעתי שנוי במחלוקת. ישנם אומנים רבים שאולי זכאים ליהנות משירות מילואים שכזה, אולם רק חלק מהם זוכים להיות מוזמנים להופעה בשל פופולאריות.

והוא רע לאומן שבסופו של דבר עובד בחינם (בהנחה שמופעי הבידור הם עבודתו)...

ובאופן אירוני, על אף שמדובר בדבר רע, שני הצדדים מרוצים.

האומן שבמקום לסכן את חייו בגבולות ארצנו (ומעבר לגבולותיה הרשמיים) עורך הופעות במקום ובזמן שנוח לו.

והצבא שמרוויח הופעות במחיר זול בהרבה ממחירן האמיתי, רק בשל חרב המילואים הקשים שהוא מנופף בה.

והנה במקרה הזה, ישראל קטורזה, סטנד אפיסט מיינסטרים שעורך הופעות בפני חיילים של חיל האוויר, נענש משום שהפר את כללי המשחק הברורים - שתוק, תדפוק הופעה בפני חיילים מדושנים של חיל אוויר אחת לזמן מה ולא תשלח לאבטחת ישובים.

כמובן שמראש המצב בו הוא מבצע מופעי בידור במקום תפקיד צה"לי סטנדרטי הוא לא תקין.

אבל המשחק הציני הזה של רשויות הצבא באדם, שוב נעשה לאור היום.

לא שווים בחייהם ולא שווים במותם

הנה לכם סיפור, מוכר וידוע שרק השמות והתפאורה משתנים בו.

מדובר הפעם באנשים בישובים בצפון הארץ שמדינת ישראל טרחה ליישב בהם עולים חדשים מחבר המדינות על מנת לצמצם במשהו את היתרון המספרי ההולך וגובר של האוכלוסיה הערבית בנפת ארץ זו.

רצה הגורל ולא כולם יהודים. רצה הגורל ואין בחלק מאותם ישובים בתי קברות לשאינם יהודיים או בתי קברות המאפשרים קבורה אזרחית. רצה הגורל וחלק מאותם עולים לא יהודים מתו.

במקרים האלה, לקח מעט זמן עד שמצאו פתרון (זמן שהמשפחה חיקתה עד שיקברו את הגופה), אולם בסופו של דבר קברו את הנפטרים בבתי קברות המאפשרים קבורה אזרחית. המחיר יותר יקר, גם בכסף וגם במאמץ הכרוך בהגעה לחלקות הנמצאות בישובים מרוחקים.

והנה לכם עוד סיבה מדוע מדינת ישראל צריכה לנתק עצמה מן הדת ולהיות המדינה של אזרחיה, בלא אפליה בשל דתם, אמונתם או הלאום אליו הם שייכים.

לו היו לי 105 מיליארד דולר

מאה וחמישה מיליארד דולרים, זהו התקציב השנתי לניהול מלחמות ארה"ב בעיראק ואפגניסטן, מלחמות שארה"ב לכאורה כבר ניצחה ועת היא "רק דואגת לשלום ולדמוקרטיה" באותן מדינות.

זהו תקציב צבאי - אני מניח שהוא כולל מזון, ביגוד, נשק, תחמושת ועוד כל מיני דברים שכוחות צריכים. יתכן מאוד וזה גם כולל את המשכורות המשולמות לאותם חיילים אמריקנים השוהים במדינת אויב ולעיתים משמשים שעשוע למליציות מקומיות, משל היו ברווזים במטווח בפארק שעשועים יאנקי.

105 מיליארד דולר. לא היה ניתן בתקציב הזה לעשות טוב להרבה מאוד אנשים מסכנים בעולם?

לו היו לי 100 מיליארד שקל

אבל למה להרחיק עד עיראק ומדוע לדון בבעיות העולם?

מאה ומיליארד שקלים, זה הכסף שיישפך בעשר השנים הקרובות (פחות או יותר) על תשלום פנסיות לאנשי כוחות הביטחון.

לא מדובר כאמור בכסף המושקע במערכות הגנה (שם יפה לנשק התקפי) או בנתח תקציב אשר יש לו ולביטחון ישראל קשר.

הרבה כסף.

תמוה משהו בהתחשב בעובדה שמספרים לנו השכם וערב על היות ישראל מדינה ענייה, השרויה במצוקה תקציבית נוראה.

נכון, אנשים לא עובדים בחינם, אמת, לא יפה לא לשלם לגימלאי משרד הביטחון משכורת. אבל היה ראוי להצניע מעט את המשכורות, בעיקר של הבכירים וכן להימנע מהטבות כמו חופשות שחרור ארוכות, לימודים לפני שחרור ומענק שחרור שיכול היה לקיים מהרג'ה בהודו למשך כל חייו.

שולמית אלוני וטלי פחימה

בד"כ מה שאני יכול לכתוב, אחרים כותבים ומנסחים טוב יותר. לכן אני מפנה כאן לדבריה של השרה לשעבר שולמית אלוני על עודף הפטריוטיזם המאפיין את שירותי הביטחון ומערכת אכיפת הצדק הישראלים שהיא משווה לכאלו של משטרים אפלים.

למותר לציין שאני מסכים כמעט עם כל מילה של אלוני.

אבי מריר

ראיתי בימים האחרונים באחד העיתונים של אדם שישב לפני באוטובוס כתבה על אבי ביטר שהסתבך בפלילים. אני מוכרח לדעת שלא הייתי יודע מי זה בכלל אותו אבי ביטר לולא היו מספר אנשים בכיתה/צבא שהאזינו לשירתו הנפלאה (NOT) ולולא צחקו על דמיונו לשר בנימין בן אליעזר באחת מתכניות הטלוויזיה (כמדומני היה זה ב"רק בישראל" עם ארז טל ואורנה בנאי).

כאמור אבי ביטר האיש לא מעניין בכהו זה, גם לא המעשים המיוחסים לו (לפחות אותי, אני מניח שיש אנשים שזה מעניין אותם). רק אני רוצה להתייחס לתמונה של האיש העגלגל בעיתון.

האיש לבש "חליפה" שחורה של קבוצת כדורגל איטלקית ועליה הלוגו של חברת דיאדורה.

אכן מרשים. אין ספק. התלבושת הזו המאפיינת את הערס המצוי (או לפחות אפיינה בתקופות אלו ואחרות) הזכירה לי רבים וטובים (או טובים פחות) ראיתי מתלבשים באופן דומה.

אומרים שהבגדים עושים את הבן אדם. אומרים, אני לא בטוח אם זה נכון. מה שאני כן בטוח זה שבגדי ספורט הם לבוש נוח, ללא ספק, אני באופן אישי נוטה ללכת עם טרנינג או מכנסיים נוחים אחרים ואני משתדל לא להיות קורבן של צו האופנה (במקרה של ביטר, הוא באמת קורבן בכל הנוגע ללבוש).

אבל למה כאשר עוצרים אדם שאני בספק אם הוא יכול להתנועע בחופשיות ולרוץ מאתיים מטר בלי להתעלף על הריצפה, הוא מופיע בדרכו לבית המשפט עם חליפת כדורגל?

זה לא יפה!

מעניין אגב מי מחקה את מי. אבי ביטר את אותם ערסים שמתלבשים כמוהו והוא למעשה חלק מהם, או שהוא באמת מכתיב איזו אופנה למישהו.

בטח השפעה הדדית. לא חקרתי. יותר לא אחטא בהרהורים בנושא.

דבר והיפוכו

מי שנמצא בהשפעתסמים, הרבה פעמים אומרים עליו שהוא בהיי (HIGH).

אז מה שזה אומר, זה כשהוא גומר עם זה, אפשר לאבחן אצלו "תסמונת דאון"?!

עונת המחלות

הבחנתי שרבים ממכריי חולים בעונה הזו. חום גוף גבוה של 39 מעלות צלזיוס.

מממ, בטח נורא כיף למי שמתחבק איתם, הוא ודאי זוכה לחיבוק חם...

בכל מקרה, זה הביא אותי לחשוב על עוד יתרון שיש במוות.

אחרי שאתה מת, אתה אף פעם לא חולה יותר...

המון יתרונות יש למוות הזה. מי יודע, אולי יום אחד אבחר בו, או שהוא כבר ישיג אותי...

ועד כאן להפעם.

שיהיה לכולם סופ"ש של ממש ולא באבט"ש

תזהרו ואל תסמכו על כל ברנש

אחרת אני עלול להיות נרגש

ולדרוש בשלומכם מחדש...

אלעד