בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לאחרונה קראתי בבלוג של גוגל כי משתמשי האנדרואיד, הסמארטפון של גוגל, חצו 50 מיליארד קילומטר באמצעות שימוש בשירות גוגל מפות (Google Maps) למכשירם.

בגוגל מספרים בגאווה כי מדובר במרחק אקוויוולנטי (שווה ערך) ל-130,000 (מאה ושלושים אלף) מסעות לירח, 334 טיסות לשמש, 10 קפיצות לכוכב הלכת נפטון (הרחוק מהשמש מאז ההדחה של פלוטו מהמעד של פלנטה) או 0.005 שנות אור (המרחק שהאור, הנע במהירות של כ-300 אלף ק"מ בשנייה, מטייל בשנה). וזה באמת מרשים. ברצינות.

לוויני GPS (מערכת מיקום לוויני או Global Positioning System בלעז) החלו להיות משוגרים על ידי הצבא האמריקני בשנת 1978 בתהליך שהסתיים ב-1995, עת הקיפו את כדור הארץ 24 לווינים. השימוש במערכת החל ב-1983 על ידי גורמים צבאיים כמובן. השימוש האזרחי במכשירי ניווט לוויני החל בסביבות שנת 2000, לפני כ-12 שנים בלבד.

הקונספט של טלפונים ניידים סלולריים החל לקרום עור וגידים בסוף שנות השישים של המאה העשרים. אחר הרעיון עצמו אפשר להתחקות לפחות עד שנת 1947. בתחילה הטלפונים הותקנו על רכבות ורכבים, אך החל משנת 1973 גם מכשירים לאחיזה ביד פותחו. הם לא התכווצו בין לילה. ראו למשל את הטלפון שהחזיק אהרון ברנע זמן קצר לאחר רצח רבין ב-4 בנובמבר 1995 (דקה 5:10 של הסרטון).

מערכת האנדרואיד פותחה ב-2003. החברה נרכשה על ידי גוגל ב-2005.

ייקח עוד זמן, לא רב במיוחד, לפחות לאור ההשוואה להיסטוריה הארוכה יחסית של הטלפון בכלל והנייד בפרט, בטרם מכשירי האנדרואיד יהפכו פופולאריים כפי שהם בשעת כתיבת שורות אלו.

בשנת 2012, הזיכרון של מכשירי הבלקברי והסימביאן עדיין טרי. שלא לדבר על כמות לא מבוטלת של מכשירי אייפון המיוצרים ומשווקים על ידי אפל, המתחרה באנדרואיד (או שמא האנדרואיד מתחרה באייפון). ומי יודע, אם לא תישכח בתהום הנשייה, גם חלונות 8 של מיקרוסופט בטנגו צמוד עם נוקיה, עוד ענקית סלולארית על סף הכחדה (או שלא), עשויה לגרוף חלק מקהל המשתמשים.

50 מיליארד ק"מ הם אם כן באמת ובתמים הישג מרשים. ההישג כאמור מרשים אף יותר אם לוקחים בחשבון את כל הצעדות, הנסיעות, הרכיבות והמסעות שהסתייעו במכשירים אחרים.

לא יירחק היום ואנשים המסוגלים לקרוא מפה יהפכו לזן אקזוטי נכחד. מין חובבי עתיקות או אספני טרחנים.

אף על פי כן, כשאני קורא את הידיעה, יש משהו מדאיג בקפיצה הטכנולוגית הזו. כאשר קרטוגרפים הוציאו מפה בעבר, לא היה להם צל של מושג כמה אנשים השתמשו בתוצרתם. במקרה הטוב הם ידעו כמה מפות ואטלסים מכרו, אך כמה אנשים באמת פתחו את המפות? כמה אנשים שאלו אטלס מהספרייה העירונית? זאת לא יכלו לשער.

והנה, גוגל מודיעה בנונשלנטיות כי 50 מיליארד קילומטרים נחצו תוך שימוש במכשיר שלה. נכון, יכול להיות שחלק מהמכשירים היו דלוקים כך סתם מבלי שהנהג השתמש בהם. יתכן ומסעות מסויימים לא דווחו ותועדו. אך אי שם בשרתיה של גוגל נאגר מידע על תנועתם של אנשים. יתכן והמידע לא מזוהה ולא ניתן לקשר בין משתמש פלוני למסע אלמוני. אך המידע שם.

לשון אחר, מיליוני אנשים לא מהססים לטייל בידיעה שמישהו יודע מה הם עושים באותה השעה. הם מדחיקים זאת טוב, או שהם כלל לא מודעים לכך.

זה לדעתי ההישג המדהים, לא 50 מילארד קילומטר או עדכון תוכנת המפות לגרסה חדשה.

כמובן, אל לנו לחשוש שהאח הגדול יושב רק במשרדי גוגל. המתחרים ודאי עושים אותו הדבר, אם כי במקרה שלהם פשוט לא נתקלתי במאמר המתגאה בנקודת ציון זו או אחרת.

לא צריך להיות עבריין נמלט כדי לחשוש מהתוצאות של המעקב הוולונטרי הזה.

אין צורך לנסות לשער מה היה קורה לו גרמניה הנאצית הייתה מחזיקה במאגר עם מאות מיליוני משתמשים המספקים מרצונם החופשי מידע דמוגרפי ועל העדפתם בתחומים שונים, כמו זה הקיים בפייסבוק. אם יכלו לאכן את הקורבנות באמצעות טלפון נייד מלאכתם ודאי הייתה קלה לאין ערוך.

מספיק רק להבין שבכניסתך למועדון הטכנולוגי, אתה מכניס עצמך מרצונך החופשי (כמעט. מעט קשה להימנע מזה כאשר "לכולם יש") לניסוי ענק בו אתה לא יותר מאשר נמלה פועלת בתך קן הנתון למעקב צמוד של אנטמולוג.