קראתי את הידיעה על נער סיני בן 17 שמכר את אחת הכליות שלו כדי שיוכל לרכוש אייפון ואייפד.
אם להודות על האמת, מדובר בעסקה משתלמת למדי.
ראשית כל, אנשים לא באמת צריכים שתי כליות. הכליה הנוספת היא בהחלט לוקסוס שאפשר לוותר עליו ולתת לכליה הנותרת לעבוד קצת יותר.
בכלל, כשיש לך אייפד ואייפון, מכשירים כה חכמים, מי באמת צריך לעשות ספורט ולנקות את הגוף? אפשר לשבת בכורסא, להירגע ולתת לסירי (Siri) לעשות את העבודה הקשה בשבילך.
בכלל, תמיד אפשר לשאול את סירי היכן נמצא החצי השני שלך. אם התשובה לא תוביל אותך לאתר שידוכים, בהחלט יתכן ותגיע למפה שתציג לך את מיקום המושתל. יש לנו אפליקציה גם לזה...
שנית אורך החיים של מוצרי אפל אמנם לא ידוע כצד החזק של החברה (שיווק אגרסיבי שמוכר להמונים מוצר זהה על מנת שירגישו מיוחדים ונבדלים זה מזה, הוא-הוא היתרון היחסי של החברה), אבל הרי ידוע לכולנו שכליות מושתלות נוטות להיכשל במהירות. אם הן לא נדחות מיד לאחר ההשתלה, המושתל זוכה בעוד חמש שנים, מקסימום עשור.
מאידך, אמנם האייפד והאייפון יהיו מלהיבים כמו תואם IBM עם מעבד אינטל 286 בזמן שהכליה תמות, אבל כן, האייפד ודאי ישרוד יותר ממנה. אם לא יטחנו אותו בבלנדר, אבל הרי יהיו מי שינסו להשתלט על האיבר המושתל ולהכין כבד קצוץ גם כן. ואם להתחשב בזיהום האוויר בסין, הרי הוא ודאי משפיע על הכליה יותר מאשר על מחשב הלוח והטלפון החכם של אפל.
שלישית, תאמרו כי מדובר בילד, נער בן 17 שוודאי יתחרט בעתיד, אם לא הקרוב אז ודאי הרחוק על מעשיו. כמובן, היו רשעים והתעלמו מהתרומה הגדולה שעשה להצלת חייו של אדם אחר. שטפו את מוחו באמירות צבועות על דברים שאסור לעשות במקום לטפטף לו מחשבות חיוביות על תרומה לזולת. אל תתפלאו לאחר מכן שאתם מגדלים דור אנוכי של אנשים שחושבים רק על עצמם ולא על זולתם.
כן, לא רק שאין מדובר במשהו רע, אלא מכירת הכלייה בעבור נזיד עדשים, סליחה, מחשב לוח וטלפון חכם, היא מעשה הרואי ואצילי שיש לפאר, לרומם ולעודד.
או שלא. ברצינות, כיצד ניתן להיות כה מסנוור עד שתוותר על הכליה שלך בעבור מוצר שבעוד שנתיים יהיה שווה לעכוז, סליחה על הביטוי?
אני מניח שאם הסיפור, בהנחה והוא אמיתי (וממתי נאמין לכל מה שיוצא מסוכנות הידיעות הרשמית של סין? בהחלט יתכן ומדובר בתעמולה לצרכים אלו ואחרים. זאת ועוד, הואיל וסיפור דומה באופן מחשיד דווח כבר לפני כשנה, ביוני 2011, נראה כי מדובר בלא יותר מאשר אגדה אורבנית), לא היה מתפרסם, ודאי אותו נער, וואנג שם משפחתו, לא היה מגלה לעולם שהבחור איתו נהנה לעשות עסקים קיבל 220,000 יואן בעבור הכליה, מתוכם העביר 22,000, עשירית, לנער, כדי שיוכל לקנות את הגאדג'טים הנחשקים והיה שמח בחלקו בזמן שהוא משחק באנגרי בירדס או פעילות חשובה אחרת לשמה היה זקוק לאייפד ואייפון. אבל מרגע שהסיפור התפרסם ברבים או מהרגע בו נפתחה חקירה ונודעו עוד פרטים, לגלות שמישהו מכר בשר מבשרך ושילם לך רק 10% מהשווי בשוק ודאי מתסכל. הנער ודאי היה מוכר את הכליה בעצמו ללא צורך במאכר, מיטלמן שעושה קופה על חשבונו.
והסיכון בניתוח. אנשים מתים מניתוחים, גם הפשוטים בהם, כך סתם. נכון הדבר בבתי חולים מתקדמים ומסודרים, אך נכון הוא שבעתיים כאשר הפרוצדורה מתקיימת בקליניקה פיראטית על ידי רופאים שהכשרתם עשויה להיות בעייתית.
מוות הוא מחיר די גבוה על מנת ללמוד את הלקח שלא למכור עצמך בזול.
מהידיעה עושה רושם שהגיל של הנער הוא עיקר הבעיה. נערים עושים שטויות בגיל 17, חלקם מסיימים עם קעקוע או אמנות גוף אחרת, אחרים סתם עושים מעשים אותם יעדיפו להדחיק כעשור לאחר מכן. וחלקם מוכרים כליה כדי לקנות מוצרים חסרי ערך (לפחות היה קונה אוכל).
בהקשר אחר, תרומת כליה להצלת חבר יכולה להיחשב למעשה גבורה (אם כי על אף שמדובר במעשה אבירי, מעטים מוכנים להיות התורמים עצמם. ראוי למשל את העונה השלמה בה לארי דיוויד עשה ככל יכולתו כדי לא לתרום את הכליה שלו לחברו ריצ'רד לואיס). מכירת כליה כבר לא נחשבת למוסרית במיוחד, מעין גרסת תרומת האיברים של זנות. וכמו זנות, גם מכירת איברים עשויה להיחשב לטבו במקום אחד ולמנהג רווח וחוקי במקום אחר.
תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד במרוצת השנים להבדיל בין טוב לרע, בין מעשה קונדס לשטות גמורה. במקרה הזה הורי הנער נכשלו. הוא לא פינוקיו שאך נוצר מבול עץ, אלא היה למניעים שהובילו נער בן 17 למכור את הכליה שלו בעבור מוצר צריכה מיותר למעלה מעשור וחצי להבשיל.
בנוסף, תפקיד הרשויות הוא לדאוג שאנשים רעים לא ינצלו את תמימותם של צעירים. במקרה הזה, הרשויות הסיניות כשלו ועיקר האשמה מוטלת על העבריין שהיה בחובות וניצל את הילד כדי לכסותם והשיטה הכלכלית שאמנם מעודדת על ידי המפלגה הקומוניסטית, אבל היא רחוקה מהאידאלים שלה.
אבל היי, העולם מלא באנשים שיעשו דברים מטופשים ממניעים אלו ואחרים. חלקם יירו עצמם מתותח כדי לבדר אנשים בקרקס, אחרים יעצרו את הנשימה שלהם ל-17 דקות כדי למלא שורה בספר השיאים של גינס. יש מי שימתינו שעות וימים להשקה של קונסולת משחק או מכשיר טלפון ויש מי שיינקו שיניים לכרישים.
נסו רק לא להצטרף לאספסוף, זה הכל.
ארנבי פסחא הממלאים את דבלין בימים האחרונים