בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בימים אלו אני קורא את הספר A Concise Introduction to World Religions של אלן סגל וחברים.

כאשר קראתי על דתם של בני שבט הדיאולה (Diola), כ-600 אלף איש החיים בסנגל, גמביה וגינאה ביסאו, משכה את עיני פיסת מידע קטנה בעמוד 26 של הספר.

לנשות הדיאולה תפקיד חשוב בחברה - גידול ילדים ושמירה על הספרה הביתית. אך כאשר מדובר בענייני מוות, אישה מהשבט תבקר בבית הקברות בפעם הראשונה רק ביום מותה. קבורה היא עניין לגברים ולכן נשים מודרות מבתי הקברות. באותו אופן, אגב, גברים אינם מבקרים בחדר הלידה. הנשים אחראיות על הלידה, הגברים אחראים על המוות.

דתות אפריקה הן באמת עניין מרתק. הכינוי פגאני, על פי רוב נאמר בטון מזלזל ומעליב, וחוטא לאמת כאשר הוא בא לתאר אותן. רוב האנשים שלא הומרו לאחת הדתות המונותאיסטיות הגדולות באפריקה, מאמינים ביישות גדולה שבראה (או ברא, זה משתנה מקבוצה לקבוצה) את העולם. ליישות יש ביטויים שונים בכל מיני אלים משניים ופחותי חשיבות שרק עוזרים לעניינים ארציים (מתי ירד גשם למשל אינו עניין לבורא עולם, אלא לשליחיו. נשמע הגיוני למדי). אם להודות על האמת, זה לא שונה בהרבה מהאמונה המונותאיסטית, לפחות כאשר זו באה לידי ביטוי בפולחן אבני כותל או עלייה לקברי צדיקים (או אם תרצו, הקפת הכעבה או פולחן צלמיות). אחרי הכל, המאמינים שואבים מאותם המקורות. בנוסף, כאשר הוצגו הדתות עם האל המופשט הכל-יכול, רוב האנשים העדיפו להתרכז בדברים המוחשיים והגשמיים, בתי כנסת, מסגדים וכנסיות, ספרי קודש, מזוזות וכולי.

ודאי לא הייתי נותן את הדעת לסיפור ההדרה של נשים בשבט הדיאולה, לולא הייתי קורא את המאמר הזה של גדעון לוי מספר ימים קודם לכן. המאמר מספר על הטרגדיה הנוראה שפקדה את משפחת שאער. חמישה ילדים נשרפו למוות בשנתם וכך גם אביהם, גיא שאער שניסה להצילם ונשרף למוות בעודו מנסה לחלצם. רק האם, אביבית, שרדה. במהלך הלוויה היא נותרה בביתה, "בהתאם להלכה".

בתוך טקסט תיאור ההספד של לוי מופיעה הקטע הבא:

בד בבד עלו, שוב ושוב, הקריאות ברמקול לסילוק כל הנשים מבית הקברות. בתחילה היה זה הכרוז שפקד: "כל הנשים החוצה בבקשה. כל הנשים, בלי יוצא מן הכלל. זאת ההוראה של האמא, שלא תהיה פה התערבבות". לקראת סיום הטקס, הוחרפה הנימה. בן המשפחה, קצין צה"ל בדרגת סגן, בעל חזות חילונית, נטל את המיקרופון לידיו ופקד: "נשים, בבקשה לא להיות פה. זה לא מקום של נשים. גיא ביקש זאת אישית. נשים החוצה, צריך לכבד את המקום". הסגן הצעיר סיפר שבהלוויה של דוד המשפחה, אחיה של אביבית, שנפטר לפני כחודש, אמר לו גיא: "כמה זה נפלא שאין נשים בבית הקברות". עכשיו תבע הסגן בשמו של גיא המת את הוצאתן של כל הנשים מהלווייתו שלו, כמשאלתו האחרונה. מעט הנשים שעוד נותרו בבית העלמין עזבו אותו נכלמות.

כמעשה אומן, גדעון לוי הבליעה את הפסקה באמצע הטקסט באמצעות שיטת הסנדוויץ' (ההתחלה והסוף מקובלים על הקורא ירא השמיים [ולראייה, המאמר קיבל לא מעט תגובות חיוביות מקוראים שעל פי רוב ודאי משאירים תגובות נאצה כנגד לוי כאשר הוא כותב דברים דומים על נפגעים פלשתינים] ובגוף הטקסט נאמרים הדברים הלא נעימים לאוזן).

נעמה כרמי התייחסה לבעיתיות שבהדרת נשים ממקום ציבורי, גם אם המקום הציבורי הוא בית עלמין ומדובר לכאורה בבקשתו של הנפטר שיש לכבדה.

אם מישהי סבורה שבית הקברות אינו מקום עבורה, זה בסדר. אם אביבית שאער סבורה שהיא חולקת כבוד לבעלה בכך שהיא לא מבקרת בבית המנוחות, זה בהחלט מובן ומי אנו שנשפוט.

אך כאשר נשים אחרות חושבות שביקור בלוויה הוא חשוב ויש מי שמפצירים בהן, שלא לומר כופים עליהן, לעזוב את המקום, בשם כבוד המת (המתים הרי לא יכולים לדבר אז אפשר לדבר בשמם. ומה עם הילדים המתים, האם גם הם לא היו רוצים לראות את האמא שגידלה אותם?), על איזה כבוד בדיוק מדובר?

לא מדובר במתן כבוד, אלא בביזוי המת. כפי שאמר בהקשר מעט אחר ג'ורג' קרלין, הם לא "פרו לייף" (בעד החיים) הם "אנטי נשים" (הסרטון כאן).

כמובן, אותם דורשי כבוד המת, עושים זאת בשם היהדות שמסמנת אותם, באופן לא מפתיע, כבני העם הנבחר.

עם נבחר? לפחות במדד היחס לנשים והאפשרות שלהן לפקוד בתי קברות, האל הכל יכול יתקשה למצוא את ההבדלים בין האמונה המזרח תיכונית שהתפשטה לה בעולם לבין המסורת המערב אפריקנית שהוזכרה לעיל. עם דמיון כה עז, איך אפשר לבחור? יהודים או דיאולים?

המקור להדרת הנשים יכול להיות שונה. למשל, החטא הקדמון, האישה שפותתה על ידי הנחש ופיתתה את הגבר במקרה אחד ואולי הרצון להפריד בין הלידה לה אחראית האישה למוות איתו מתעסקים הגברים במקרה האחר.

אך התוצאה אחת היא.

כמובן, ביות נשים (תרתי משמע) אינו מוגבל ליהדות או לדתם של בני הדיאולה. מזכירת המדינה (שרת החוץ) האמריקנית הילרי קילנטון השיבה לאחרונה לנערה צעירה בתוניס ששאלה אותה לגבי דעתה על לבוש חג'אב הנכפה על נשים כה רבות במילית הבאות (ציטוט מהאקונומיסט):

Why extremists always focus on women is a mystery to me. But they all seem to. It doesn't matter what country they're in. They want to control women. They want to control how we dress, they want to control how we act, they want to control everything about us.

תרגום שלי לעברית:

"השאלה מדוע קיצונים תמיד מתמקדים בנשים נותרת מיסתורית עבורי. אך נראה שכולם עושים זאת. אין זה משנה באיזו מדינה את נמצאת, הם רוצים לשלוט בנשים. הם רוצים לשלוט כיצד אנו מתלבשות, הם רוצים לשלוט כיצד מתנהגות, הם רוצים לשלוט בכל דבר הנוגע בנו"

אז בפעם הבאה שאשמע על דבר זה או אחר שקרה לבני העם הנבחר, אדמיין לי את בני הדיאולה ממערב אפריקה. הסיכוי שהם בני העם הנבחר די דומה לזה שהיהודים נבחרו.

אלעד

בית הקברות היהודי בדבלין