| 8/2003
This is the end - The end of the weekend
היה לי סוף שבוע נהדר, סוף שבוע נפלא, מרגש ומחדש...
אז כמובן לכתוב על כל שניה ושניה יהיה לי קצת קשה, אבל אנסה לכתוב על מספר דברים משעשעים שקרו לי.
הדרך לרכבת
ביום שישי, אח שלי הסיעה אותי לרכבת האחרונה מחיפה לת"א וחמש דקות לפני שהרכבת שלי יצאה מהתחנה, הגיעה הרכבת מת"א, בה הייתה אחותי,
כך שיצא לי לראות את אחותי במשך שתי דקות בדיוק. זה די עצוב בהתחשב בעובדה שהיא טסה לירח דבש (קצת מאוחר, אני יודע) בתאילנד בעומד מספר
ימים ולא ממש ייצא לי לראות אותה למשך יותר מחודש.
אחותי משלמת עשרים או שלושים שקל בחודש לחברת פלא פון כתשלום קבוע וכך היא יכולה להתקשר מהמכשיר שלה למכשיר של בעלה, למכשיר של אמא שלי
וגם לסלולארי שלי. אז בדרך לרכבת אח שלי ואני תהינו באיזה תאריך בדיוק יורד החיוב של הטלפון של אחותי והאם ניתן להקפיא את זה בזמן שהיא בחו"ל
ולנצל את זה במועד יותר מאוחר.
אז אח שלי התקשר למרכז השירות והתמיכה של פלא-פון, תוך מספר שניות ענה ניצג החברה ושאל במה הוא יכול לעזור.
אח שלי שאל לגבי המבצע של אחותי והנציג אמר שהוא צריך לבדוק בצורה פרטנית במה מדובר ולכן ביקש פרטים מזהים של אחותי.
הואיל ובאותו זמן שאח שלי דיבר עם מרכז התמיכה, אחותי הייתה על הרכבת, ואחי ואני לא ממש זוכרים את מספר תעודת הזהות שלה, ישר קראתי לעבר
הטלפון "יש לה שתי עיניים, אף ופה". כמובן שבאותה עת שאמרתי את זה, הייתי כל כך מרוצה מהבדיחה המשעשעת שסיפרתי שכלל לא שמתי לב מה
הייתה התגובה, אבל למי איכפת, העיקר שאני צחקתי...
ברכבת
ברכבת שעליתי עליה אחרי מספר דקות, התיישבתי בספסל שנראה לי שקט ויספק לי את התנאים הדרושים לקריאה זריזה ואפקטיבית.
אך אבוי, דקה לאחר שהתיישבתי, עבר חייל, וקרא לחבריו להתיישב ולהתבזר על פני המושבים שלידי, אפלו שזה לא יצר רצף טריטוריאלי, כי
להגדרתו "הם לא פראיירים" לחפש מקום אחר ברכבת האחרונה והמפוצצת של יום שישי בשעות הצהריים.
סיפרתי זה מכבר כי היה מדובר בחייל, וכך גם חבריו, אולם לא היה פשוט לאדם מהמניין לזהות כי מדובר בחיילים. הסימן היחידי אשר קישר בינם לבין
צבא ההגנה לישראל היה אותם דגמחי"ם בצבע ירוק-זית-מזעזע, שאר פרטי הלבוש שלהם היו גופיה (חלקם שחורה, חלקם לבנה) וכפכפכים פתוחים
(כי הרי למה להזיע בנעלי צבא, ריבונו של עולם?). נוסף על כך, בשלב מסויים של הנסיעה הם גם דיברו על תעודת החוגר הנפלאה שלהם,
שמאפשרת להם לנסוע בחינם ברכבת.
נוסף מנפלאות החוגר, אותם שלושה ערסים בשירותו של צה"ל, סיפרו בגאווה על הכלא הצבאי ("בדיוק השתחררתי מחודשיים בפנים"), על
העריקות שאחד מהם נמצא בה ("אפילו שאני בעריקות, אני נכנס לבסיס חופשי ואומר שלום למפקד ולא שם זין") ועוד שלל סיפורים שעיקרם היה
הצלחתם עם בנות ("שבע בנות כוסיות הקיפו אותי וחיבקו אותי וכל אחת אמרה אני אאנוס אותך, כמה הייתי רוצה לפגוש אותך בסימטה ולאנוס אותך", או
"היא אמרה לי איזה שווה אתה וכמה אתה נראה טוב") וסיפורי מכות ("באו אלי שני שמנים כאלה ותפסו אותי אחד מכל צד ואז הפכתי אותם", או באו אלי
שלושה ערבים...").
אחד הדברים המעניינים ששמתי את לבי אליו, בנוגע לאותה שלישיה אשר נסעה לעשות את סוף השבוע אצל ההורים בלוד, היא המשיכה לדת.
על אף שהם לא רק שלא מתביישים, אלא גאים לספר על מעשי עבריינות (היה סיפור על חבר שלהם שהוריד לחייל שישן באוטובוס שעון מהיד, כי הוא אהב
אותו), מעשי אלימות, לשקר בלי חשבון ולקלל בלי הרף, הם מאוד "מאמינים", הם מאמינים שיש אלוהים שלטובתם, שמירת השבת היא ערך עליון
עבורם ועוד כל מיני סממנים חיצוניים שכל אדם דתי במעט, יסביר שהם אותם סממנים הכי פחות חשובים. מעניין אותי לחשוב מה מביא את אותם אנשים
עבריינים קרימנלים שיש אל רחום וחנון שיסלח להם על מעשיהם השפלים ללא כל תנאי וסייג. אני מניח שהואיל ומדובר באנשים פשוטים, התשובה צריכה
להיות גם כן פשוטה, והחלק העיקרי בתשובה צריך להיות משהו כמו "זו הדרך הקלה ביותר שהם יכלו לבחור".
אני מוחרך לציין שאני קצת חי בבועה משל עצמי, אני חי בסביבה מאוד הומוגנית, מרבית חבריי באים מרקע בו ההורים היו בעלי השכלה נרחבת (לאחרונה
שמתי לב שההורים של מרבית חברי הם דוקטורים או פרופסורים ואילו שאר חברי גם באים ממעמד סוציואקנומי לא רע בכלל, בצבא יצא לי לעיתים להתקל
באנשים משכבות אחרות של הציבור, אולם המגע שלי עימם היה לא יומיומי ומאוד מוגבל.
אני חושב שבסופו של דבר זה יוצר תחושה של ניכור, כמעט ואין לי סיג ושיח עם אותם אנשים ולמען האמת אני לא כל כך מעוניין לשוחח עם מרביתם ואני מניח
שגם הם לא ממש מעוניינים לשוחח איתי. בעת שירותי הצבאי יצא לי לדבר מעט עם אנשים שבאו מרקע שונה, חלקם באמת אנשים מצויינים, בעלי לב זהב
ולא טיפשים בכלל, אולם חלקם הגדול התגלה כרחוק שנות אור ממני וזה די מפריע לי והייתי מעוניין לשנות אצ המצב.
לאחרונה שקלתי להתנדב ולעזור במדינת עולם שלישי כלשהי, באפריקה, בדרום מזרח אסיה או בדרום אמריקה, אולם כעת אני חושב שנוסף על כך,
אולי כדאי גם שאשקיע ואעזור לגשר על הפערים הקיימים בינינו לבין עצמנו ולא בינינו לבין תרבויות רחוקות.
אני רואה את עצמי כבר עוזר להדריך ילדים ובני נוער משכונות מצוקה ו/או עיירות נוער מתישהו, בעוד כמה שנים.
נחיה ונראה מה יתפתח בנושא.
פארק דרום
בסוף השבוע הזה, יצא לי לראות לראשונה את סאות' פארק - הסרט (כן, ההוא שכולם דיברו עליו לפני כמה שנים).
מדובר בסרט מעולה!
אני ממליץ בחום לראות אותו (זה היה בערוץ 4, כך שבטח זה יהיה עוד מיליון פעמים).
לא אכביר במילים על המלחמה בין קנדה לארה"ב (או אולי יותר מדוייק לומר להיפך), אלא אגע באחת הנקודות שנראו לי כל כך במקום.
בשלב מסויים בסרט, משתילים לקרטמן שבב אשר מחשמל אותו בכל פעם שהוא מקלל (למען האמת זה לא מקורי, אני זוכר שבפרק בו הדינוזאורים לא נכחדו בגולשים בזמן, היה מתקן שלא איפשר לשקר על בסיס אותו רעיון), מצד שני אותם אנשים שהשתילו לקרטמן את השבב, יוצאים למלחמה בקנדה ובאים להוציא להורג שני בדרנים קנדים. למותר לציין שבסרט הייתה סצנת מלחמה משעשעת בה נשך הרבה דם מצוייר ונראו הרבה מעשי אלימות אנימציונים.
סאות' פארק היא סידרה אשר מותחת המון ביקורת (סמויה וגלויה) על התרבות האמריקנית. העניין אשר העלתי בפיסקה הקודמת בו מצד אחד אסור לנבל את הפה בטלויזיה האמריקנית ובמקום מילים גסות מושמע הביפ המפורסם ומהצד האחר בכל יום יוצא לאקרנים סרט פעולה טיפשי אחר (למשל לאחרונה יצא שליחות קטלנית 3) אשר רבוי באלימות ושפיכות דמים, אותו עניין לדעתי הוא נקודה עירונית מאוד חשובה שהסרט מעלה.
זו צביעות מאוד גדולה לצנזר מספר מילים גסות, שהרי בלאו הכי המבוגרים משתמשים בהם בחיי היום יום והילד בלאו הכי קולט וידע לשלבן במשפטיו, לצנזר מספר דברים המוגדרים כפורנוגרפיה וחומר המוגבל לצפיה לילדים, כאשר האלימות כל כך נפוצה ומותרת.
אותם אנשים אלימים, אח"כ עשויים למצוא את עצמם בתור המושל של המדינה הכי מאוכלסת בארה"ב...
האיש האלים בארה"ב הוא האיש הטוב, האיש המנסה להשליט סדר, זה נכון בסרטים האמריקנים וממשיך למדיניות של המעצמה החזקה בעולם, בה בכל מספר חודשים מוצאת ארה"ב קורבן חדש לכבוש ואז לשחררר והכל בשם הצדק העולמי...
צביעות, זה מה שיש לי להגיד על זה.
ונוסף על כך, היה קטע מאוד משעשע בסרט, בו סדאם חוסיין שוכב עם השטן ומפתה אותו.
מאוד משעשע בימים אלו, כאשר ארה"ב ב"מרדפים חמים" אחרי המנהיג המודח של עיראק, לראות את החלק הלא קטן שיש לסדאם ברצון של השטן להשתלט על העולם...
בקיצור, מומלץ לצפיה!
ויהיו חושך
לסיום, אני רוצה לכתוב מספר מילים על ארוע מרכזי שהיה בארה"ב לפני מספר ימים, בו קרסה אחת מתחנות הכוח החשובות בחוף המזרחי והחשמל בניו-יורק סיטי וערים מרכזיות אחרות בארה"ב ובקנדה נותקו מאספקת החשמל.
דבר ראשון, חבל שזה לא קרה בלילה, כי ודאי היה את המישהו הזה שמצלם את קו הרקיע של ניו-יורק, בדיוק כאשר כל האורות נכבים, וזה משהו שבד"כ מראים רק בסרטים ואם לפני כשנתיים, חשבתי שלראות את התאומים קורסים אפשר יהיה לראות רק בסרט שצולם בלוס אנג'לס וכאשר זה קרה היה את המצלמות שהראו זאת בשידור חי לכל רחבי תבל, אז אם כבר קורס החשמל, אז למה לא לעשות מזה משהו מהסרטים...
דבר שני, אני רוצה להתייחס לפאניקה ולהמולה שהיו בארוע הזה, בו קרס החשמל בכל העיר.
חיינו מתבססים יותר ויותר על טכנולוגיה. אם לפני ארבע שנים, חזו קטסטרופות בשל באג 2000 והוצאו מיליארדים להתמודד עם האיום הקרב, אפשר היה לראות בקריסת רשת החשמל בצפון-מזרח ארה"ב הדגמה חיה ואפוקליפטית למדי מה עלול לקרות אם יום אחד הטכנולוגיה אשר התבססנו עליה תקרוס (וזה עשוי להיות בשל פיגוע חבלני או מכל סיבה אחרת).
למשל, ראינו לפני מספר ימים כיצד רבבות מחשבים קורסים, בשל תולעת אחת קטנה (ואולי אף חצי תולעת, כפי שאולי קרה בתפוח הגדול), אולי זו תהיה הגזמה פראית, אבל בהחלט לא רחוק מהאמת לומר כי חיינו תלויים במחשבים, כמעט בכל רכב יש מחשב, כמעט בכלבית וכמעט בכל מוצר, יש מחשב אשר אם הוא יקרוס, המוצר אשר מבוסס עליו עשוי לאבד כל ערך. כל כך הרבה מידע שמור במערכות מחשב (ולעיתים רק בהן), כל כך הרבה דברים מבוססים על מחשבים וזה כאשר עברו רק כמה עשרות שנים מאז פיתוח המחשב הדיגיטלי הראשון ועוד כמה עשרות שנים פחות מאז עידן המחשב הביתי ועידן המיקרו-שבבים.
אני מאוד מקווה שלא נתעורר יום אחד ונגלה שהבועה שחיינו בה התפוצצה, שלא שמנו את כספנו על קרן הצבי, אחרת, כל הטכנולוגיה הזו תהיה בעוכרינו (ויסכים איתי כל בעל מחשב שאי פעם נמחק לו מסמך חשוב, תוכנה וכיוצא בזה, בעקבות וירוס או סתם בשל טעות אנוש מצערת).
ובאווירה אפוקליפטית משהו, אני אסיים את כתיבת שורות אלו, בעיקר, מפני שהשעה כבר מאוחרת ועוד מעט השמש תזרח ואני אצטרך לקום, כי הרי בכל זאת, אני בן אנוש ולא ערפד...
שבוע טוב!!!
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
