בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אולי זה מעט אקזיסטנציאליסטי מצדי. לבטח זה מאוד אגוצנטרי.

אבל זה המקום להתוודות. אף פעם לא הייתי שם!

מעולם לא הייתי שם.

אולי אתם תוהים היכן זה שם. אולי גם מדוע לא הייתי שם.

נלך על פי דרך השלילה. שם הוא ההיפך מפה. שם הוא ההיפך מכאן.

שם הוא בדיוק היכן שאני לא נמצא כעת.

ובדקתי זאת לא אחת, לא פעמיים. ובכל פעם שבדקתי, בכל פעם שמדדתי, בכל פעם שבחנתי את מיקומי, מאז ומעולם הייתי כאן. לא היה רגע אחד בו חיפשתי ומצאתי את עצמי במקום אחר מזה בו הייתי.

וזה פועל גם בכיוון ההפוך. עבורכם, אף פעם לא הייתי כאן. הייתי אך ורק שם.

והשם הזה, יכול היה להיות במרחק אלפי מילין ממה שהחשבתם ככאן. הוא יכול היה להיות במרחק מיקרונים בודדים אם בדיוק לחצנו את היד.

אך תמיד, היכן שאתם נגמרתם, פה נגמר ושם החל לו.

תאמרו שאני מקשקש. שאין לי פרספקטיבה היסטורית. אם הייתי מתבונן על העבר, הייתי מגלה כי כבר הייתי שם וגם שם ואפילו שם.

אבל אלו רק זכרונות, מילים, תמונות, סרטונים ועדויות שהייתי שם באיזה שהוא עבר לא מוגדר.

מעולם לא באמת הייתי שם, תמיד הייתי פה ושם הנוכל רק מנסה לתעתע בי, ליצור אשליה שביקרתי אותו, גם כאשר אני יודע בוודאות שאף פעם לא הייתי שם, רק פה.

מה הם עבר שכבר לא אוכל לחזור אליו (אלא אם התיאוריה של סם באקט תתגלה כנכונה) ועתיד שספק אם יבוא?

רק ההווה חשוב ובהווה אני בדיוק פה.

ואם נקודת ההשקפה של אדם נקבעת על פי מיקומו, ואין עוד איש כאן מלבדי, כלום תוכלו להוכיח שאני טועה?

כאשר תגיעו לכאן, תגלו שצדקתי.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם. ובכלל, אף פעם לא הייתי שם, כפי שמעולם לא הייתם כאן.

עמוד תאורה מסתלסל, באנסקה ביסטריצה, סלובקיה. 17 באפריל 2011.