בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הטמפרטורה היום טיפסה מעל 20 מעלות, בסביבות ה-21 ואולי אף ה-22 מעלות. אפילו השמש הציצה מבעד העננים האפורים שכיסו לסירוגין את הרקיע.

לפיכך, יצאנו לטיול רכיבה בפארק פיניקס. בטקה נכנסה לקנות בקבוק מיץ תפוזים צונן המתאים ליום שרבי - בקנה מידה דבלינאי - מסוג זה ואני המתנתי עם האופניים בצל העצים על כר הדשא.

לפתע שמעתי קול גבוה ורך אומר Hello. בפעם השנייה ששמעתי את ברכת השלום הרמתי את הראש, אולי בכל זאת מישהו מעוניין ליצור איתי קשר, וראיתי פעוטה בלונדינית קוראת לעורב, מנסה למשוך את תשומת לבו ואולי לרכוש חבר חדש בעל כנף.

העורב לא התייחס לילדה. היא המשיכה להגיד Hello עוד מספר פעמים, בעוד העורב מתרחק ולבסוף עף מהמקום.

חשבתי לעצמי שזה נורא מתוק לראות ילדים צעירים מדברים אל בעלי חיים. בתמימותם הם סבורים שהחיות מבינות אותם. הרי אם הולכים על ארבע ומעופפים שונים מדברים בטלוויזיה, מדוע שלא יעשו זאת בטיול המשפחתי בפארק?

לילדים דמיון מפותח וחוסר יכולת להבדיל בין האפשר לבלתי אפשרי.

לאחר מספר שניות הבנתי כי המנהג הזה, שיג ושיח עם בעלי חיים, לא נעצר בילדות. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל החתול שלהם כאילו לחתול באמת איכפת מה אומרים לו. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל הכלב כאילו היה ילד?

אני זוכר יום אחד בו הלכתי ליד הסיטי בייסין שברחוב בלסינגטון ואישה זקנה צעקה אל הכלב שלה, כפי הנראה הכלבה שלה: Lily, poď sem או בתרגום חופשי מסלובקית: "לילי, בואי הנה". הצ'יוואווה הקטנה רצה לעברה מיד.

כן, הכלב אמנם חי בדבלין, כנראה כבר מספר שנים, אבל הוא עדיין מבין רק סלובקית. בכל זאת, קשה ללמד כלב זקן טריקים ישנים או שפה חדשה.

ילדה מדברת עם עורב - פיניקס פארק - היום