בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מה לא הייתי נותן כדי לשמוע את הציוץ הראשון, הקול שהשמיעה הציפור הראשונה שהתהלכה ואולי אף התעופפה לפני כמיליון שנה.

אמא לטאה ודאי לא הבינה איזה מזל נפל בחלקה להיות ההורה המאושר של משפחה מפוארת של עופות שיתפתחו במרוצת השנים וימלאו את הארץ.

אכן, קשה לדמיין כיצד סדרת בעלי חיים אחת, זוחלים, אחראית ליצירת משפחת בעלי כנף ודם חם, אך אכן קיימים קווי דמיון בין זוחלים לעופות (שתי המשפחות עדיין בוקעות מביצים למשל). כמיליון שנים הן זמן די והותר להתבדלות. מספיקים כמה עשרות דורות כדי ליצור מין חדש.

ובכן, נדלג כמיליון שנה קדימה ונטרוף מעט את המושגים, מציפורים של ממש נדבר על טכנולוגיה אשר שאלה את שמה מעולם המונחים שהוענק לטבע.

בטוויטר, אתר מיקרובלוגינג פופולארי בשעת כתיבת שורות אלו, קל לדעת מה היה ה"ציוץ" הראשון. ב-21 במרץ 2006 כתב ג'ק דורסי את המילים הבאות:

just setting up my twttr

זה היה ה"ציוץ" הראשון בטוויטר. מאותו מסר קצרצר ויחיד שלא אומר הרבה, התגלגל והתפתח השירות לרשת חברתית פופולארית עם עשרות מיליוני מנויים.

הרבה נאמר ונכתב על טוויטר, הורעפו לא מעט שבחים על שירות שלפחות בהתחלה היה די מוגבל ומגביל, בכוונה תחילה (כ-140 תווים אמורים לעודד תמציתיות וזרימה שלא הייתה מתאפשרת בקטעים ארוכים ומעמיקים). אך עם יד על הלב, בשל היות השירות פופולארי, לפחות בקרב קבוצות מסויימות (סליבריטאים עם רבבות עוקבים נותים להשתמש בשירות יותר מאשר יתר בני התמותה, על אף שלכולם גישה שווה לכאורה), הוא מושך ספאמרים המייצרים המון ספאם, הודעות זבל ופרסומות.

טוויטר אגב לא רואים בעיה עם פרסום זבל המוני, אבל מעדיפים שהמפרסם ישלם להם באמצעות הודעות ממומנות. התוצר זהה, רק בעוד טוויטר נלחמת בספאם, היא מקדמת את ההודעות הממומנות שנכפות על המשתמשים. שתי המגמות כמובן קשורות.

לעיתים התוצאה של המלחמה בזבל משעשעת למדי, למשל התגובה שנראית מתחת להודעה הראשונה בטוויטר. כאשר הציוץ הראשון נשלח, הרעיון של אפשרות תגובה והצגתה בסמוך להודעה המקורית טרם התקיים. יתכן וההודעה תוסר בשלב זה או אחר, אבל לבינתיים, הנה תמונת מסך המשמשת גלעד למלחמה של טוויטר בהודעות זבל שלא תמיד עולה יפה:

וכעת, משעסקנו ברגעים מכוננים, הבה נחזור מספר שנים אחורה.

היום, בדיוק לפני 10 שנים, ב-14 בספטמבר 2002, כתבתי את הקטע הראשון בבלוג.

המספר הסידורי של הקטע אומר שהיה זה קטע מספר 10,407 בישראבלוג. כשפתחתי את הבלוג עברה מעט יותר משנה מאז האתר נפתח והבלוג שלי היה ה-1,499 במספר. כיום מספר הבלוגים עומד על מעל 800,000, אם כי רוב הבלוגים (בניגוד לבלוגרים) בישראבלוג הלכו לעולמם בטרם עת. יהי זכרם ברוך.

עם השנים, צפו בדפי הבלוג הזה מעל 430,000 פעמים. אין זה מספר מבוטל, אך הבלוג רחוק מלעורר גלים ולהפוך עולמות. לכל היותר, הוא הביא מספר אנשים להרהר על נושאים שאולי לא היו שמים אליהם לב לולא הבלוג היה קיים.

עשר שנים הן לא הרבה זמן. אפילו לא פסיק בהיסטוריה, כפי שנהוג לומר. אך במונחים של חיי אדם, מדובר בפרק זמן משמעותי (שאלו את נוח שמצלם תמונה של עצמו מידי יום מזה למעלה מ-12 שנה. אני הגבלתי את עצמי לשנה). עבורי מדובר בכשליש מהחיים שלי עד כה, אותם העברתי בידיעה שיש מקום בו אני כותב מעת לעת והוא נגיש לכל. גם אם לא פעם עלו הרהורים על הפסקת הכתיבה פה.

זה משנה את האופן בו הסתכלתי על דברים. במידה מסוימת, יכולתי לחלק את חיי לימים שלפני הקמת הבלוג ולימים שאחריו. כתיבה על נושא מסוים, לפחות עבורי, מכריחה אותי לבדוק ולחקור את נושא הכתיבה. גם אם המסקנה אליה הגעתי "שגויה" או שלא חשפתי את כל העובדות, הייתי צריך להסביר לעצמי את הפרטים בטרם ניגשתי לכתוב. בשונה מהרהור חולף, המילים בבלוג הן "לנצח", לפחות עד שהאתר יקרוס ויישכח ולכן דרושה השקעה רבה יותר בכתיבה מאשר בשיחה הטבעית, האגבית.

בעשר השנים שחלפו חילוף החומרים עשה את שלו ואלעד שכתב את הבלוג ב-2002, רובו התפזר ברחבי הקוסמוס. המים התאדו ונלגמו שוב ושוב. התאים שלי נפטרו מרוב הפסולת שהכילו וצרכו חומרי בניין חדשים. רוצה לומר, פיזית, רובי כבר לא כאן. אך המחשבות, הרעיונות והיישות שכתבה רבבות על גבי רבבות מילים שימרה משהו במהלך עשר השנים האחרונות.

במונחים טכנולוגיים, עשר שנים הן נצח. הטכנולוגיה אמנם לא עברה שינוי דרסטי אלא יותר מגוון שינויים אינקרמנטליים, אבל בכל זאת המחשבים השולחניים ששימשו לקריאת בלוגים עבור רוב האנשים ב-2002 התחלפו במחשבים ניידים, טלפונים ניידים ומחשבי לוח (שני האחרונים הם הפופולאריים כיום, לפחות לגלישה). עיצוב האתרים, גם כן עבר אבולוציה. ווב 2.0 הוא אמנם כבר היסטוריה רחוקה ולא עתיד בלתי נודע כפי שהיה ב-2002, אך הוא עדיין מכתיב את הטון בעיצוב.

ועל אף השיפורים במרוצת השנים, ישראבלוג נראה מיושן, עדיין עם אותו מראה מחוספס. יתכן וזה קשור לחטא הקדמון, האתר הוקם כפרויקט תכנות של יריב חבוט ולא מתוך מטרה להיות רשת חברתית חובקת עולם. יתכן וזה קשור לחטא שהתווסף לפשע כאשר האתר נרכש על ידי נענע מבית נטויז'ן (ערוץ 10 בא מאוחר יותר) והתווספו סרגלים מכוערים ופרסומות לא רצויות לבלוגים. למרבה המזל, ביום הגורלי, היה לי "מנוי פרו" באתר שהסיר את הפרסומות ובשל התחייבות של נענע, מי שהיה לו מנוי פרו ביום המעבר זכאי לבלוג נטול פרסומות. אפילו קיבלתי חולצת ישראבלוג ששלחו לאמא שלי בדואר, כפיצוי על כך שביטולו את קונספט מנוי הפרו בישראבלוג.

כן, אין זה סוד., ישראבלוג ב-2012 הוא אתר מכוער למדי. רוב הגולשים מצביעים ברגליים ומכלים את זמנם בפייסבוק ודומיו המתאימים לסבלנות ההולכת ומתקצרת ואם הם פותחים בלוג, רבים מעדיפים לפתוח בלוג פרטי באמצעות וורדפרס ולא להגביל עצמם לעיצוב הכעור של ישראבלוג.

אני לא מאמין גדול בשינויים שכל מיני חברות טכנולוגיה מכניסות בכל שני וחמישי ומאלץ את המשתמשים להסתגל לממשק חדש, אבל היה נחמד אם ישראבלוג אחרי 11 שנים ישתדרג מעט ולא ייראה כמו קפסולת זמן מראשית העשור הקודם.

הרעיון של מעבר לאכסניה חדשה או פתיחת בלוג עצמאי עלה בי לא פעם, אך מעולם הוא לא הבשיל לכדי מימוש, בעיקר משום שלא ראיתי צורך לטרוח להעביר אלפי קטעים, תגובות ותמונות לשרת חדש ועוד לשלם על האכסון. כואב על על תמונות שלא תיטענה וקישורים שימותו. זאת ועוד, אחת לכמה זמן הבלוג זוכה להוקרה בצורת קישור לקטעים בבלוג מהעמוד הראשי של ישראבלוג, נענע וחדשות ערוץ 10 וכך זוכה לעליית התעבורה. אמנם אין בכך תמורה כספית, אך הבלוג מעולם לא נכתב עבור תמורה חומרית כלשהי. בלוג פרטי עלול להישאר כאבן שאין לה הופכין.

אם אעביר את הבלוג לאכסניה אחרת, ואני ברצינות שוקל לעשות זאת, אני יודע שחלק מהקוראים המזדמנים ואולי אף הקבועים יפסיקו לקרוא. וחלק מהתמונות תלכנה לאיבוד. מאידך, כאשר אני עוסק בנושאים שמשום מה נתפסים רגישים, ביקורת פוליטית, ביקורת על דת או סתם מחשבות שלא נמצאות בלב הקונסנסוס, אני באמת ובתמים חושש כי ביום מן הימים איזה צו בית משפט ישראלי או שירות חשאי יחלטו למחוק את "המילים הקשות" (כאילו למילים עצמן יש משמעות בפני עצמן ולא רק בדמיון הקוראים והשומעים אותן). או אולי בכלל איזה האקר סעודי יורידו את הטקסט שנכתב כאן לשאול, רק משום שהוא, כמוני, לא מסכים עם כל מה שקורה בישראל.

אם כן, עשור חלף מאז פתחתי את הבלוג.

וכפי שכתבתי אז, אני עדיין לא ממש סגור על איך זה עובד.

למען האמת יש לי מושג. גם אז היה לי מושג. אולם אני מעדיף לחשוב על עצמי במונחים אחרים. מעולם לא הצגתי את עצמי כ"בלוגר". זה הישג שקל מידי להתהדר בו (בפרפרזה על מרק טוויין ומה שאמר על עישון, אין קל מלפתוח בלוג. עשיתי זאת עשרות פעמים) ואין בו ממש. חלק מהבלוגים עלובים למדי, בעוד אחרים כה טובים שגם אם אמשיך לכתוב עוד תשעים שנה לא אגיע לקרסוליים שלהם.

אז מזל טוב לך בלוג!

אלעד

סיכום השנה הראשונה של הבלוג, בימים בהם עוד יכלתי לעקוב אחרי מה שנכתב

מתכון לבלוג - שלוש שנים לבלוג

תשע שנים לבלוג

זכות ראשונים - התמונה הראשונה בפליקר, הסרטון הראשון בפליקר ועוד

חוגגים יום הולדת 10 לבלוג