קראתי הבוקר את מאמרו של משה ארנס, "עיתון זה עסק" שפורסם ב"הארץ".
בקצרה, הוא קובע שעיתון זה עסק כמו כל עסק אחר ולכן אם עיתון זה או אחר קורס, אזי זו בעיה עסקית גרידא. כליברל, הוא מאמין שבסביבה התחרותית של השוק החופשי, חלק מהעסקים מצליחים ואחרים כושלים (זאת בניגוד לדעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שרואה בעיתון הפרטי גוף דו-מהותי, כלומר חברה פרטית אשר במקביל משמשת כנכס ציבורי ולכן יש להעניק לעיתונים הגנה מיוחדת).
דבריו של ארנס מופנים למעריב שאליבא דארנס התחרה על קהל הקוראים השמאלני (ההבנה של ארנס את המושגים שונה משלי. במעט שקראתי במעריב, ראיתי בעיקר כותבים ימנים משיחיים ואת יהונתן גפן) עם ידיעות אחרונות והארץ. הואיל וקהל הקוראים מצומצם, דינו של מעריב להיעלם בתהום הנשייה.
כאמור, הניתוח שלי מעט שונה. מעריב וידיעות מתחרים על אותו קהל שהם רואים כקונסנסוס הישראלי, מין מרכז מדומיין עם נטייה ימינה. באופן כללי הם נותנים במה לדעות המתיישבות עם הקונסנסוס הזה עם חריגה קטנה לשמאל ולימין.
הארץ לעומתם, הוא יוני בעיקרו (עם כמה כותבים חריגים כמו ארנס) או מה שמכונה בטעות "שמאלני", אבל מהבחינה הכלכלית הוא שומר על הקו הימני-ליברלי מאז היווסדו. למעשה רוב אם לא כל העיתונים המסחריים הם ימניים, לפחות במובן הכלכלי של המושג.
בעקבות מעבר הקוראים לגרסאות המקוונות של העיתונים ובאופן כללי צריכת מידע באינטרנט, ההכנסות מפרסום בעיתונות נפלו לטובת פרסום במדיה אחרים (שילוב של קהל הולך וקטן ויתרונות אחרים שפרסום ברשת מקנה). מי שלא הצליח לבנות מותג רשת חזק (כלומר בנה NRG במקום YNET) נפגע. כמובן, כל יתר הרעות החולות שעברו על מעריב בשנים האחרונות ושירות האג'נדה הכלכלית של בעליו (הדוגמא האחרונה הייתה נוחי דנקנר) לא עשו עמו חסד, אלא להיפך, הביאו לשקיעתו של מעריב.
בפסקה האחרונה של המאמר, מתייחס משה ארנס ל"הארץ", העיתון בו התפרסם המאמר. הוא מגדיר את הנישה האינטלקטואלית כקהל היעד של "הארץ". אולם לטעמו, העיתון יורק מידי יום לבאר ממנה הוא שותה ויוצא במאמרים נגד הממשלה והחברה הישראלית כולה. לכן, האינטלקטואלים נוטשים את העיתון מידי יום ביומו. האינטלקטואלים של ארנס גם כן לא אוהבים לקרוא דעות שלא מתיישבות עם דעתם.
אולם לדעתי, הארץ מצטמק בשל סיבה אחרת, ירידה באיכות. וזו צרה גדולה יותר מאשר אם העיתון ייעלם לחלוטין. אחרי הכל, מה הטעם לשמר את המותג הארץ, אם הידיים ידי עשיו, אך הקול קול יעקב? מה יתרון לישראל בעיתון "הארץ" שהוא חיקוי עלוב של ידיעות אחרונות?
אז כתבתי את התגובה הבאה הקוראת תיגר על הפרשנות של ארנס לסיבות לירידה בתפוצה של "הארץ":
הארץ מצטמק בשל ירידה באיכות
לא בשל מאמרי מערכת "המגנים השכם והערב לא רק את הממשלה אלא את ישראל עצמה ואת צה"ל". אלה, אם הם מנומקים כמו שצריך, מעוררים את הקוראים ומעניקים להם נקודה למחשבה, בין אם הם מסיכימים עם המאמר ובין אם לאו.
איכות התכנים הנופלת, היא שמרחיקה קוראים. יש יותר מידי שגיאות שהגהה אמורה להעלים, כתבות צהובות על סליבריטאים שלא היו מביישות את מעריב וחוסר שקיפות ותיקון שגיאות כפי שנהוג בעיתוני העולם. באופן כללי שיווק העיתון כמוצר אינטלקטואלי, על אף שכבר מזמן הוא לא עומד בסדנדרט הזה הוא עלבון לקורא האינטליגנטי והוא שמרחיק קוראים.
אם התוכן העיקרי השווה קריאה בהארץ הוא מאמרים מתורגמים מהאקונומיסט, הניו יורק טיימס והגארדיאן, רוב הקוראים יעדיפו לקרוא את המקור...