בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כיצד הופכות חדשות אמריקניות למעניינות

מחר, כמידי יום שלישי שלאחר יום שני הראשון בחודש נובמבר אחת לארבע שנים, תתקיימנה בחירות לנשיאות ארה"ב (ועוד שלל תפקידים נבחרים, מהסנאט ובית הנבחרים ועד רמת פקידים מקומיים). בכך תסתיים לה המולה שנמשכה חודשים, למעשה למעלה משנה, במהלכה במין טקס עתיק שרובו ידוע מראש הוצגו ונבחרו מועמדים, נשמעו פרשנויות, נערכו סקרים, ניתנו תחזיות ונעשו אינספור ספקולציות שכל מטרתן לנבא כיצד יבחרו כמה עשרות מיליונים (מעל 200 מיליון בעלי זכות בחירה) את נשיאם הבא, מי יהיה ומה תהיה דמותו.

האם יהיה זה ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון מהמפלגה הדמוקרטית שמכהן מזה כארבע שנים או שמא יהיה זה מיט רומני, המושל הרפובליקני של מסצ'וסטס, מדינה שכפי הנראה לעולם לא אלמד לאיית את שמה נכון.

קרנבל הבחירות הזה מאוס למדי. אין לי בעיה עם המיליארדים שנשפכים על הקמפיינים, הניתוחים, הפרשנויות והסקרים. אמנם עודף מידע עלול לסנוור את אלו לגביהם הוא מופנה, אבל בגדול עדיף שיתנהל דיון פורה מאשר בחירות שתתנהלנה בחשאי או לא תתקיימנה כלל.

הבעיה שלי היא שאני נאלץ לשמוע על כך השכם וערב. לא משנה איזה אתר חדשות פתחתי בחודשים האחרונים, תמיד הגעתי לידיעות על הבחירות באופן הולך וגובר ככל שמתקרבות הבחירות. יתכן וזה היה רלוונטי עבורי אם הייתי חי בארצות הברית של אמריקה. אבל אני לא. אינני אזרח אמריקני. אין בכוונתי לרכוש אזרחות אמריקנית, לפחות כך נדמה לי בשלב זה של חיי. מעולם לא ביקרתי באמריקה (יתכן ואבקר בעתיד, יתכן וכף רגלי לעולם לא תדרוך שם). על אחת כמה וכמה מעולם לא גרתי שם.

יבואו ויטענו שהואיל ומדובר בבחירות למנהיג המעצמה הגדולה בעולם או מה שכונה בעבר מנהיג העולם החופשי, דמותו של מי שייבחר חשובה ותשפיע על גורלי. משבר פיננסי בארה"ב בהחלט נותן אותותיו היכן שאני גר למשל. מלחמה שתוביל ארה"ב עשויה בעקיפין להשפיע עלי ובמישרין על אנשים שאני מכיר. ארה"ב כה גדולה וחזקה, גם אם באופן יחסי היא נחלשת, שאין דבר חשוב יותר עבורי מהבחירות לארה"ב או למצער הבחירות בהחלט ראויות להבלטה שהן מקבלות בתקשורת בעולם, לא רק זו האמריקנית.

אינני חולק על ההשפעה שיש לארה"ב. וגם הנשיא, על אף שכוחו מוגבל, בין אם בשל אילוצים פנימיים (מאבק עם קונגרס לעומתי למשל) ובין אם בשל אילוצים חיצוניים (באו"ם חברות עוד 192 מדינות נכון לשעת כתיבת שורות אלו. במועצת הביטחון של האו"ם 14 חברות נוספות, מתוכן 4 קבועות עם זכויות וטו), בהחלט יכול להשפיע על המדיניות האמריקנית, בין אם בסגנון (ראו אובמה לעומת בוש) ובין אם בשינוי סדרי עדיפות (ראו אובמה לעומת בוש) ובכך להשפיע על דברים שנוגעים בי.

הנקודה היא שלי אין יכולת להשפיע על כך. כפי שכבר כתבתי, אינני אזרח או תושב אמריקני, אינני יכול לבחור את הנשיא ולפיכך אין לי עניין במיליוני אם לא מיליארדי מילים שנשפכו ונזרקו לעברי. בהחלט יש לי עניין לדעת מי ייבחר לנשיאות, אבל אסתפק בכתבה אחת המסכמת את הקמפיין בקצרה ומעט לאחר הבחירות אשמח לשמוע על התוצאות, בדומה לבחירות לנשיאות או לבית הנבחרים של מדינות רבות אחרות. למען האמת, על רוב החומר שהיה זמין על הבחירות בארה"ב דילגתי וקראתי רק מספר זעום של מאמרים על הבחירות באקונומיסט. לא טרחתי לקרוא כל דבר שטות על מי ניצח בעימותים וכיצד התנהלו הבחירות. את כל מערכת הבחירות אפשר לסכם בדקה וחצי, כפי שעושה הסרטון הזה.

ההבדל המרכזי בין בחירות בארה"ב לבחירות בכל מקום אחר נעוץ כמדומני בתקשורת האמריקנית. ראו למשל את מקרה הסופה האחרונה, הוריקן סנדי. אסונות טבע, גם כאלו בקנה מידה נרחב יותר, פוגעים באזורים אלו ואחרים של כדור הארץ כל הזמן. על פי רוב באזורים פחות מבוססים, הן משום ששם רוב אוכלוסיית כדור הארץ חיה והן משום שחלקם ממוקמים באזורים המועדים לפורענות (וכן, ניו זילנד, יפן ומערב ארה"ב נמצאים באזורים אקטיביים למדי מבחינה סייסמית וכו', אבל רבים הם האזורים הפגיעים בהם חיים עניים).

במקרה של סנדי, גם מי שלא חי בחוף המזרחי של ארה"ב יכול היה לשמוע ללא הרף דיווחים על מהלך הסופה, הנזקים הצפויים ואלו שכבר נגרמו, ההיערכויות בארה"ב וכך הלאה. שלא יובן לא נכון, לבי בהחלט עם הקורבנות ואי הנוחות שנגרמה לכה רבים. יש לי אמפטיה כלפי כל בני האדם באשר הם. פעם אני נמצא בחיפה המופגזת בטילים או בדבלין ללא אספקת מים בשל צניחה בטמפרטורות ויש מי שחושבים עליי, ובפעם אחרת אחרים הם נפגעי הוריקן ואני חושב עליהם. וכאשר מתבקש, בהחלט יש לסייע פיזית, לא רק לחוש צער שלא עוזר לאיש. אך הסופה שפגעה בארה"ב היא רק אחד ממאות אסונות שרובם מדווחים ביובש, אם בכלל. אפילו בסופה האחרונה, על פי ויקיפדיה, 113 אמריקנים נספו באסון, אך גם 54 מתושבי האיטי, 11 מתושבי קובה ותושביהן של עוד מספר מדינות מצאו את מותם כתוצאה מאותה סערה שתוארה כבעיה אמריקנית בעיקרה.

ובתיאור סופות כמו בתיאור בחירות, יש בדיווח החדשותי עניין של ממש למי שגר באזור. חייהם של מאות אם לא אלפי אנשים ניצלו משום שיכלו להתכונן לסופה. למי שיש קרובים באזור, אני מניח שאלפי ניתוחים, תמונות וסרטונים לא עזרו לדעת מה עלה בגורלם כפי ששיחת טלפון אחת יכלה לעשות. ולכן, בדומה לבחירות, דיווח על הסופה הוא בהחלט חיוני, אך הבעיה היא בהכוונת הדיווח לקהל מטרה שאינו בארה"ב.

ומדוע זה קורה? התקשורת האמריקנית זמינה. מדובר בתעשייה מקצועית עם אלפי בעלי מקצוע שתפקידם לדווח מה קורה. כאשר זה מתרחש בחצר האחורית שלהם, מדובר באירוע זמין מבחינתם. לכן במקום לשלוח כתב או שניים לאזור מוכה אסון בפינה נידחת של העולם, כל המערכת היא באזור בו מתרחשות החדשות. וכך בבחירות, הקלות של השגת החדשות היא נדבך מרכזי בעובדה שהן שם. מועדי אסיפות בחירות ומסיבות עיתונאים מתפרסמים מראש והעיתונאים מוזמנים. המועמדים דואגים להרעיף חומר על הכתבים. מדובר בנושא שקרוב ללבם של כותבי החדשות האמריקנים. המסרים פשוטים ונועדו לצריכת הקהל הרחב. אין צורך לשלוח כתבים לעשות עבודת תחקיר, אלא פשוט לפרסם קומוניקטים.

לכן, בין אם מדובר באסונות טבע המתרחשים בארה"ב, בלב לבה של אמריקה - ניו יורק, וסביבתה ובין אם מדובר במערכת בחירות, הקלות שבדיווח מובילה לכך שיש הרבה ממנו. אם אתה בארה"ב זה אף עשוי להיות שימושי.

למרבה הצער, מערכות חדשות מחד ובלוגרים מאידך, נוטים לכתוב על המוכר והזמין. הסכמים שונים לשיתוף תוכן והזמינות של מידע על ארה"ב מובילים לכך שגם מי שהמידע לא קריטי עבורו, קרי רוב תושבי העולם, נאלץ לקרוא על ארה"ב. לא משום שזה חשוב. לא משום שיש לכך השפעה ישירה על חייו. לא מפני שאין דברים חשובים יותר לדעת. אלא משום שזה שם! משום שזה נוח לעיבוד עבור אמצעי תקשורת שמטרתם היא לספק מידע מורכב בכמה שפחות מאמץ.

השפעת הבוחר

כמדומני דשתי יותר מידי בתקשורת האמריקנית והשפעתה על תקשורת בניכר ובכך נפלתי לבור ממנו התרעתי. רבים מדברים וכותבים על אמריקה, לא בשל העניין אלא בשל הקלות והזמינות שבדבר והנה אני כותב על אמריקה בדיוק מאותן סיבות. הרי יכולתי להתעלם מכך ולא לכתוב כלל. אך הייתה נקודה שאליה רציתי להתייחס הקשורה לבחירות מחר, שנראתה לי מעניינת והייתה שווה את כתיבת הקטע, גם אם השקעתי יותר משהכתוונתי בתלונה על האמריקניזציה של התקשורת בעולם, כלומר לא הפיכתה לבעלת סגנון אמריקני (וגם מזה לא חסר), אלא מדווחת על אמריקה גם לאלו שזה לא אמור לעניין אותם.

עם כל הרעש וההמולה על הבחירות, על כך שבעלי זכות הבחירה הם אלו שמשפיעים, יש נטייה לשכוח (או לא להכיר) את שיטת הבחירות האמריקנית. קיימת הבעייתיות בבחירת חבר האלקטורלים (Electoral College) שלמעשה אומרת שהאזרחים האמריקנים לא הולכים לבחור נשיא אלא לבחור אדם שמבטיח להצביע עבור הנשיא. על אף שזה נדיר, הוא או היא רשאי/ת להפר את ההבטחה, לפחות במדינות שלא הסדירו אחרת.

אבל הבה נניח שפיהם ולבם של האלקטורים שווים והם מקיימים הבטחות. והבה נתעלם גם כן מהבדלים מינוריים במספר הבוחרים הדרושים עבור כל אלקטור שאומרים שלכאורה קולם של תושבי אזורים דלילי אוכלוסין על פי רוב שווה מעט יותר מאלו שגרים באזורים צפופים.

ברוב רובן של המדינות, 48 מתוך 50 (כולן למעט נברסקה ומיין), המועמד שזוכה ברוב הקולות זוכה בכל האלקטורים. הווה אומר, אם אתה רפובליקאי במדינה דמוקרטית או דמוקרט במדינה רפובליקאית, יתכן ומדינתך לעולם לא תצביע עבור נשיא שבחרת. יש מדינות שצביונן פחות ברור, הן מכונות מדינות מתנדנדות (לא בטוח לגבי התרגום לעברית, באנגלית זה Swing States).

מה שזה אומר בסופו של יום, עם כל הרעש וההמולה על מערכת הבחירות האמריקנית, לבוחר היחיד אין השפעה. לא זאת בלבד שיתכן מצב בו הנשיא שנבחר הוא לא בהכרח זה שקיבל את מירב הקולות (ע"ע ג'ורג' בוש הבן ב-2000). זה אומר שגם אם אתה אזרח אמריקני בעל זכות הצבעה, לא משנה מה תשים בקלפי, לא תשנה דבר. יש שיגידו שזה נכון רק למי שמגיע ממדינות בעלות צביון ברור, אדומות או כחולות. אך גם במדינות מתנדנדות, אם במקרה בחרת בלוזר, איש לא יספור אותך.

לאחר קטע ארוך למדי, אנסה לסכם את אשר על לבי. נמאס לי לקרוא על בחירות בארה"ב משום שיותר משלהן אין השפעה עלי, לי אין השפעה עליהן. וגם לאלו שיש להם השפעה תיאורטית, קולם נאלם ונעלם, אלא אם יצליחו להניע מאות ואלפים (פריווילגיה השמור בימינו למי שיש באפשרותם להוציא מיליונים ומיליארדים על אמצעי תעמולה). יכולתי להרחיב על כך עוד, אך נראה לי שכעת זה ברור.

מאחורי מסכות חגיגת הדמוקרטיה האמריקנית קיימת מערכת שלאזרח בה, לפחות ברמה הפדרלית בכלל ובחירת הנשיא בפרט אין השפעה. המערכת מנציחה את צורתה. יש כמובן יתרון ביציבות המשטר (גם אם זה עשוי להוביל לצוק פיסקלי לעיתים). אבל בגדול, אין הבדל גדול בין הבחירות המתקיימות בארה"ב בימים אלו לבין חילופי גברי שגם הם בדיוק מתרחשים במפלגה הקומוניסטית ברפובליקה העממית של סין.

דגל אמריקה תלוי במהופך על מלון בדבלין