בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אני קורא כי בשלושה ימים נורו כ-500 רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, בעיקר דרומה, אך גם לאזור גוש דן וירושלים. הספירה ממשיכה.

מה זה אומר על שני הצדדים לסכסוך?

עם כל דיבורי הרהב בישראל, מצור  אפקטיבי הם לא ממש יודעים (או למצער לא מסוגלים) להטיל.

עם כל הבכיינות הפלסטינית על מצב הומניטארי קשה שנגרם כתוצאה ישירה מהסגר הישראלי, כאשר קיים רצון הם יכולים להבריח המון דברים לרצועת עזה.

מכתבות, תגובות, סטטוסים ושיחות עולה בפני תמונה בה איש-איש מתבצר בעמדותיו בנוגע לסכסוך, גורמיו ועל מי צריכה להיות מוטלת האשמה (אחריות?).

מי שהאמין שישראל תמיד צודקת, מצא את התימוכין לכך שמדובר בעוד קנוניה פלסטינית המתגרה בישראל רודפת השלום.

מי שהאמין שהפלסטינים תמיד צודקים, הזכיר את הכיבוש הישראלי (מזה 45 שנה ו-5 חודשים), היד החופשית שישראל נוקטת בפגיעה בפלסטינים וכיוצ"ב.

וגם אני מתבצר בעמדתי הישנה, עליה אני חוזר כאשר אני נשאל לדעתי על הסכסוך ישראלי-ערבי. שני הצדדים צודקים כאשר הם משחירים את הצד האחר. שני הצדדים טועים בראייתם את עצמם כזכים וטהורים.

יכולתי לכתוב כאן מאות פסקאות מנומקות המוכיחות שכל צד אשם. אולם זה מתיש והמילים הללו נשפכות שוב ושוב בלאו הכי בידי אחרים. אין לי בעיה רבה עם מילים שנשפכות, הבעיה היא הדם שנשפך. וכיאה לחוקי השוק, ככל שהיצע הדם עולה, והוא עולה, כך מחירו יורד והוא נעשה זול יותר.

מעניין עוד כמה זמן יחלוף עד שהקזת הדם ההדדית הזו תימשך עד ששני הצדדים ישובו לנקודת ההתחלה ויבינו שמה שמשניא אותם האחד על האחר הוא הדמיון הרב ביניהם. מרחוק, כל המזרח-תיכוניים הללו דומים. לפני מספר חודשים כתבתי על העלייה בילדותיות שמובילה להתגברות באמונה. לא צריך להיות מומחה גדול או חד הבחנה כדי לראות שמשני צדי הגבול ישנם אנשים מזוקנים יראי שמיים. הואיל וילדים נוטים לריב האחד עם האחר בעבור סיבות שנראות חסרות חשיבות כאשר מתבגרים, אין זה מפליא ששני הצדדים האינפנטיליים מתקוטטים ללא הרף. מאותה סיבה שאנו רואים עלייה בלאומנות ובדתיות בישראל ובעזה, אנו רואים עלייה בתכיפות המלחמות. ילדים, מה אתם רוצים.

כלום לא רואים האנשים כיצד מלחמות הכזב הללו שרק מביאות הרס וחורבן משרתות את האינטרס של ההנהגה המושחתת משני צדי המתרס?

וכך לפתע כלומניקים שבנסיבות אחרות היו נשכחים בתהום הנשייה הופכים מנהיגים בשעה גורלית והיסטורית.

ושוב, זה המקום להעתיק ולהדביק את הציטוט שמופיע בראש בלוג זה בשנים האחרונות, מתוך הספר מלכוד 22 של ג'וזף הלר:

It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead

או בתרגום חופשי לעברית, "זה לא משנה בכלום מי מנצח במלחמה למי שמת".

צוללת גרמנית, שלל ממלחמת העולם הראשונה, מגיעה ללונדון, 1918 (הארכיון הלאומי של הולנד)