בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

 החלטתי להוסיף לבלוג על אירלנד מימד אקטואלי ולכן הכנסתי לשולי הבלוג עדכוני חדשות על אירלנד. טכנית, מדובר בעניין פשוט למדי: מוסיפים את התוסף של גוגל ניוז ובמילת החיפוש כותבים אירלנד ו-voilà, עדכוני חדשות שוטפים על אירלנד מופיעים בבלוג.

טוב, לא ממש שוטפים. בחנתי את החדשות שהופיעו שם. הידיעה הראשונה, כלומר החדשה ביותר, הופיעה לפני שישה ימים ב-NRG, הגרסה האינטרנטית של מעריב (או מה שנשאר ממנו). קראתי את הכתבה עם הכותרת המבטיחה "כך הפכה אירלנד לאחת המדינות העוינות את ישראל" מאת שרה ליבוביץ'-דר.

התמונה של אירלנד המצטיירת מהכתבה כה מעוותת שקשה להחליט היכן להתחיל את התגובה. נראה לי שאדבוק בסדר ההופעה בכתבה ולא אנסה לערוך סיכום תמתי, שכן בטקסט תמה אחת - הצגת אירלנד כמקום אפל.

הראיון בפתיחת הכתבה עם פאט ברין (Pat Breen), ציר ב-Dail (הפרלמנט האירי) מ-Fine Gael, מפלגת השלטון שהיא מפלגת ימין-מרכז מתון (כרגע בקואליציה עם הלייבור, מפלגת העבודה האירית) בו הכתבת מצוטטת כמי ששאלה את הפרלמטר האירי "אולי אתם אנטישמים, ולכן תמתחו ביקורת על כל מה שישראל תעשה?". הוא כמובן דוחה את זה על הסף (ועם יד על הלב, הוא בטח תהה מאיזה כוכב היא הגיעה).

החלק השני, תחת הכותרת המבטיחה "תיעוב אינהרנטי" מספר כיצד הפכה אירלנד למקום מפחיד הנוטף שנאה כלפי ישראל ויהודים, שני מונחים שכידוע קיימת ביניהם הלימה מלאה.

חמישית מהאירים לא היו רוצים שישראלים יהיו אזרחי אירלנד (מה שאומר ש-80% מתושבי אירלנד מברכים התאזרחות של ישראלים, אבל לכך הכתבה לא מכווינה), 11% לא רוצים אף יהודי כאזרח (ושוב, 89% מקבלים בברכה יהודים כאזרחים שווים במדינתם), וכ-46% מבני ה-18 עד 25 לא היו רוצים יהודים במשפחתם (זה המקום לציין שעל פי הכתבה הסקר נערך על ידי כומר קתולי. כלומר קיים הקשר דתי וסביר להניח שמבין ה-46% אחוזים הללו, הרוב המכריע לא היה מתנגד ליהודי שהתנער מיהדותו במשפחה שלהם. זאת ועוד, ליותר ממחצית הנשאלים אין התנגדות ליהודי במשפחתם, אחוז גבוה בהרבה מהנתון המקביל על משפחות יהודיות טהורות בישראל שיקבלו בשמחה מי שאינם יהודים למשפחתם. תשאלו את הרב ב"כיפה" או ב"מקו" או שתריצו בעצמכם חיפוש על "להתחתן עם גוי" ותראו מה הלך הרוח של דוברי העברית).

בהמשך הכתבה מראיינת ליבוביץ'-דר את מוריס כהן, ראש הקהילה היהודית באירלנד. "בוודאי לא קל לחיות כיהודי באירלנד בימים אלה?" היא שואלת ומציגה את הכיוון אליו מנשבת הכתבתה. גם מוריס לא ממש מבין מה היא רוצה מחייו. הוא לא מאושר מביקורת שנשמעת כלפי ישראל ועל פי רוב מגיעה מהשוליים, אך מדגיש שאנטישמיות לא קיימת באירלנד.

הכתבה ממשיכה עם עוד מספר דוגמאות של מקרים המעידים על מורת רוח שמספר קבוצות ואינדיבידואלים מביעים על מדיניות ישראל בשטחים שכבשה לפני 45 שנה והפיכתם לקול היחיד הנשמע מאירלנד. לא אכנס כאן לכל הדוגמאות, משום שנדמה לי שהתמונה העולה מהכתבה ברורה. אירלנד היא מדינה שהפכה לעוד מעוז אנטי-ישראלי ואנטישמי, כך סתם, אולי בשל התמימות של האירים הפתיים המזהים את מאבקם הנושן בבריטים עם המאבק הפלסטיני בישראל, אולי בשל האנטישמיות הקתולית הזורמת בדמם וכנראה בשל השילוב של השניים. הרי מה למדיניות ישראל עם הפגנות כנגד מדיניות ישראל?

אני מניח שמה שאני חושב על הכתבה ומה שהיא מציגה וכן העיתון בו פורסמה ומי שהנפיקה תחת ידייה כתבה כזו ברור מהאופן בו סיכמתי את הטקסט וסתרתי את הטענות שבו. אבל בכל זאת, אולי שווה לרשום פה כמה מילים על אירלנד. בכל זאת, אני גר פה מעל ארבע שנים והתפלאתי לקרוא על המדינה שתוארה בכתבה, שכן עושה רושם שזו לא אותה אירלנד בה אני חי.

אירים הם אנשים חביבים, חביבים מאוד. החביבות הזו מדבקת, אם להודות על האמת, אם כי אני עדיין מנסה להישאר נאמן למקור הזועף שבי.

בכל חברה קיימת גזענות, על פי רוב היא בשוליים ונשמעת מפי אלו שהגורל התאכזר אליהם. על פי התרשמותי הסובייקטיבית, השוליים הללו רחבים בישראל וקיימת זליגה ליתר שכבות האוכלוסיה, בעוד באירלנד מדובר בשכבה דקיקה למדי של שונאי זרים (בריטים לחוד, אם כי גם זה יותר סוג של קוריוז, משהו שאומרים לפני שעוברים לאנגליה. ילידי בריטיניה הם המיעוט הגדול ביותר באירלנד וההיסטוריה המשותפת כמו גם קשרי הדם פשוט הופכים את ההבדלה בין אירים לבריטים לעניין מלאכותי למדי).

אף אחד מחברי האיריים לא גרם לי לחוש ששוררת באירלנד אנטישמיות או שלא מקבלים אותי משום שאני זר או במקור מישראל. נהפוכו, ברוב המקרים הם התפלאו שאני לא מחזיק בדרכון אירי ותמיד קיבלו אותי כשווה בין שווים. כמובן, כאשר ישראל שדדה דרכונים איריים מבעליהם החוקיים כד לחסל את מחמוד אל-מבחוח, עמית לעבודה דרש את הפספורט שלו בחזרה ונשמעו עוד כמה בדיחות כאלה, שבאו בעיקר כי העניין התפרסם בתקשורת וחשבו שאמצא את זה משעשע.

באופן טבעי, לא כל אירי שפגשתי הפך לחברי הטוב עלי אדמות. חלק מהאנשים שהכרתי נותרו אנשים של היי וביי. אלו תחומי עניין שונים וכימיה בין בני אדם שעובדת בדרכים מסתוריות שהביאו לכך שהקשר ביני לבין אירים רבים לא הבשיל לכדי חברות, לא המקור האתני, דתי או לאומי שלי. התלונה המרכזית ששמעתי מאירים, כמו גם מזרים הגרים פה, ומידי פעם שוחחו עם לקוחות מישראל היא שהם מוצאים לקוחות ישראלים כלקוחות המעצבנים ביותר (בשורה אחת עם לקוחות מעוד מספר מדינות, אך לא ניכס לזה כאן). היכרותם עם ישראלים מסתכמת בהיכרות עם אנשים שלא מברכים לשלום, מתקשים להסביר את עצמם, לא מוקירים תודה, באים בדרישות חצופות ומנסים לרמות את נותן השירות. נשמע מוכר? וכשמדברים עברית במילים אנגליות זה נשמע רע אף יותר.

שמעתי כמובן דעות אחרות על אירים מפי ישראלים. הנה למשל בקטע הזה. אני לא מכיר את הכותב באופן אישי (אם כי חברתו למדה איתי בתיכון), אך אני כן מכיר את החברה הבינלאומית בה הוא עובד. וזה מה שהוא כותב:

"אל תצפה לעשות חברים מקומיים כ"כ מהר, רוב החברים הם ישראלים או זרים אחרים. האירים לא בדיוק ממהרים להתחבר עם זרים, בעיקר אם הזרים האלה מגיעים מישראל".

כמדומני זה נובע יותר מחוסר הרצון של הכותב להתנתק מנטאלית מישראל או ליתר דיוק להיפתח למנטאליות האירית ואולי אף יותר בשל העובדה שבמקום העבודה שלו אירים הם מיעוט קטן ביחס לשאר העובדים. אם אתה עובד עם זרים, מתחבר רק עם זרים ובאופן כללי מחשבותייך במקום אחר, אל תתפלא שהמקומיים לא נופלים שדודים לרגלייך. לאירים שאני פגשתי היו חברים משלל מקומות, כן, אפילו מישראל.

כמובן, אין מדובר רק במישור הבין-אישי. גם ברמה הלאומיות או המדינתית, מצחיק לשמוע ביקורת על אנטי ישראליות באירלנד, שלא לומר אנטישמיות. למשל הנשיא מייקל די היגינס, בחור חביב שבכתבה ב-NRG מתואר כעוכר ישראל. הוא דווקא ביקר לא מזמן בבית הכנסת המקומי בדרום דבלין, אבל אם הכתבת מתארת את מי שעומד בראש הפירמידה כאיש רע, למה לקלקל לה? באופן עקרוני המדיניות של אירלנד, מדינה ניטראלית היא לא אנטי ישראלית, אלא פרו-הומאנית. אמת, בכירים באירלנד התנגדו למצור הישראלי על עזה. אך לאורך הדרך, ברור שהבעיה היא המדיניות הישראלית הספציפית - פגיעה באוכלוסיה - לא אנטי-ישראליות ובטח לא אנטישמיות. צריך להיות עיוור או קורא מעריב כדי לא לראות את זה.

אך כמובן, ניתוח המדיניות האירית בשנים האחרונות יגזול ממני זמן יקר שלמרבה הצער אין לי. הרי רק רציתי לכתוב על שיקולי העריכה באי האיזמרגד.

כתבה נוספת שעלתה בגוגל ניוז, השנייה בסדר כרונולוגי, היא מ-Ynet, מהדורת האינטרנט של ידיעות אחרונות. כותרתה: "אירלנד: ביקשה לעבור הפלה, נדחתה ומתה". בניגוד להזיות בכתבה במעריב, הסיפור העצוב בכתבה הזו נכון. אך גם הכתבה הזו, כפי שאתם מנחשים מהכותרת, היא בהקשר שלילי למדי.

מדובר בסיפר טראגי שהתרחש במערב אירלנד לא מזמן. צעירה הרה בת 31 מצאה את מותה לאחר סיבוכים בהריון כאשר הרופאים סירבו לבצע בה הפלה, שכן לעובר עוד היה דופק.

אין מדובר כאן בעבודה עיתונאית משובחת, אלא בתרגום של סיפור שהתפרסם בהרחבה בעיתונות הבינלאומית. ב-Ynet מספרים שתרגמו את הסיפור שהופיע באייריש טיימס, אם כי צילום המסך שהביאו מראה ששאבו את הסיפור מהביביסי. אחרי הכל הרבה יותר קל להסתמך על תקשורת זרה הגלויה לכל מאשר לשלוח כתב למקומות אקזוטיים כמו אירלנד. יקר שם.

תפקידו של הופעת הסיפור בעיתון הישראלי, מעבר הסיפור האנושי העצוב שאמור לרגש את הקורא והקוריוז המקברי (הנפטרת הייתה הודית והינדית בדתה ומצאה את מותה באירלנד בשל חקיקה נגד הפלות המושפעת מהדת הקתולית) היא ללמד את הקוראים שאמנם לא הכל בישראל שפיר (no pun intended), אך גם באירופה הנאורה דת חשוכה שולטת ואף הורגת קורבנות תמימים.

אין בעיה גדולה בהבאת הסיפור ואף לא במסגור שהוצג. הבעיה היא שזה פחות או יותר המידע היחיד שהקוראים יקבלו על אירלנד (ואולי על מותו של הנמר הקלטי ויתר הצרות הכלכליות שפקדו את אירלנד) והסיכוי שהקורא יקבל מידע על האופן בו יתפתח הסיפור הוא אפסי. הדיון הציבורי שמתקיים באירלנד בנוגע להפלות יישאר נסתר מהקוראים של Ynet. מה הסיכוי שהקורא יגיע לאתר של האייריש טיימס ויחפש עוד מידע בנושא?

אני לא יודע אם הפלות באירלנד תהפוכנה חוקיות בשל מותה המצער של סאביטה או רק ישונו מספר נוהלים על מנת למנוע הישנות מקרים שכאלו בהם אישה הרה הנמצאת בסיכון נפטרת כתוצאה מפרשנות מחמירה של החוק (המצב החוקי באירלנד הוא שהפלה מותרת רק כאשר קיימת סכנה לחיי [בניגוד לבריאות] האישה והפלה היא הפסקת הריון כאשר לעובר יש דופק). בימים אלו מתנהלת חקירה של המקרה ויתכן שדברים ישתנו (או שלא. גם זה קורה. אירלנד היא לא מדינה מושלמת).

אך בניגוד לישראל, אירלנד צועדת קדימה ביחסי דת ומדינה. 90% מבתי הספר עדיין מנוהלים על ידי הכנסייה, אך גוברים הקולות להיפרד מהכנסייה לשלום, לפחות מאותו ממסד רקוב ששתק לנוכח ניצול מיני של ילדים ואף השתיק את הנושא. נישואים חד מיניים עוברים לגליזציה בימים אלו ורבות הן הרשויות המקומיות שכבר מאשרות אותם (וכן, שני בני הזוג, בנות הזוג או בן ובת הזוג יכולים להיות בני דתות שונות, אבל ספק אם ישראל תקדם רעיון פרוגרסיבי שכזה). בכלל, הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באירלנד, אחרי כ-84% מהאנשים המזדהים כקתולים באירלנד הם... חסרי הדת. סביר להניח שהמספרים היו גדולים יותר לטובת חסרי הדת אם קתולי לא היה מילה נרדפת ל"לא אנגליקני" או "לא בריטי".

לשון אחר, אמנם בעיתון הישראלי רוצים להביא את הקוראים לכדי קתרזיס, תחושת מירוק על כך שהדת הנוראה הורגת שם, באירלנד ולא כאן, בישראל השלווה. אך הקורבן בטרגדיה הזו הוא קהל הקוראים הישראלי, זה שסובל יותר מחדירת דת פולשנית לחייו.

כפי שהבנתם כבר, חדשות החוץ בעיתונות הישראלית, יותר משהן באות ללמד את הקורא על העולם, הן באות ללמד אותו כמה טוב לו בבית. וכך, קורה בעוד ידיעה ב-NRG מסופר על פיגוע בצפון אירלנד, כי הרי בישראל הכל דבש ואין עוקץ. וכשהחדשות לא עוסקות באנטישמיות נוראה או זוועות, מדובר בחדשות ספורט.

מי שירצה ללמוד על אירלנד מעיתונים בישראל יקבל תמונה מעוותת המתבססת על סלקציה של חדשות רעות בלבד במקרה הטוב וניתוח מגמתי ושקרי במקרה האחר. כמובן, אין מדובר בתופעה ייחודית לאירלנד. רוב החדשות שתקראו מכל מקום הן רעות. את מי מעניינות ידיעות על רבבות תינוקות שנולדים בריאים? את מי מעניין שלרוב האנשים בעולם לא ממש איכפת מישראל?

אלו הם פני הדברים כאמור. מי שמודע לכך יופי. מי שלא, מוזמן לפקוח את עיניו או לחילופין להמשיך לחיות בפרנויה. אני את החדשות על אירלנד הסרתי מהבלוג, שכן מטרת הבלוג היא לספר על דברים שקורים באירלנד ומה אפשר לעשות כאן (בדגש על טיולים). אין טעם לזרוע פאניקה לא מבוססת ולהפנות לצהובונים. להם ממילא יש יותר קוראים. הניסוי היה מעניין.