| 8/2003
הדפיקויות במדינתנו
פקח אני פורק סחורה
לפני מספר ימים, הלכתי לי ברחוב לכיוון ביתי, כאשר על המדרכה חנה רכב מסחרי ובצמוד לשמשה הקדמית הוצב השלט "שוטר/פקח יקר, אני פורק/טוען סחורה".
שיר בנושא, יצא לאחרונה על ידי צמד בדרנים (אסי וגורי ותודה לכוכב שתיקנה אותי על טעות מבישה), ומכאן גם לקחתי את הכותרת.
בואו נניח שהתירוץ של פריקת סחורה מאפשר לעבור על החוק (כמובן שפשוט צריך לדאוג לסידורים מתאימים לפריקת סחורה ולא לגרום בכל יום לאלפי מובילים להיות עבריינים, אבל נצא לרגע מנקודת ההנחה שמותר לעבור על החוק בשביל לפרוק ולטעון סחורה), עדיין, המסחרי שראיתי עמד על המדרכה ליד בניין מגורים, בלב שכונת מגורים אשר אין בה הרבה חנויות עבורן צריך לפרוק או לטעון סחורה וכצפוי, הוא לא ממש עמל בפריקה וטעינה.
השלט הזה, שיש לו דבוק לשמשה בצד ימין, קבוע, הוא נמצא שם כמו קמע של הרב כדורי, כלומר שמי ששם אותו מאמין בזה שזה עשוי לעזור למישהו (במקרה הזה פקח או שוטר) לרחם על העובד המסכן שהחנה את רכבו בניגוד לחוק ואם זה לא יעזור, לפחות זה לא יזיק.
אם הוא היה שם כזה שלט, כאשר הוא באמת פורק סחורה, אז ניחה, אבל השלט הזה, שסתם תלוי שם, סתם מרגיז ולדעתי צריך היה לחוקק שלט שמי שנתפס עם שלט שכזה צפוי לקנס כבד וכבונוס כמה נקודות שליליות של עבירות תנועה, או אולי כמו בסרט "דו"ח מיוחד" (Minority report) להעניש אותו על פשע עתידי שהוא עשוי לבצע (הרי קיים סימן אשר מעיד על כך שאותו בעל רכב עתיד לבצע פשע חמור מסוג חניה במקום אסור).
24/7
לפני כשבוע, גיליתי די באקראי את ערוץ המוזיקה הישראלי החדש, ערוץ 24.
מדובר בערוץ אשר אמור לעודד מוזיקה עברית, לנקרין סרטונים של יוצרים עבריים ולהתפרנס מפרסומות.
אני לא מומחה גדול בסטטיסטיקה, אבל מתוך צפיה מצטברת של כחצי שעה, יצא לי לחזות פעמיים בקליפ "כמה יוסי" של ברי סחרוב, אומן נפלא לכשעצמו, אבל זה מצביע או על צירוף מקרים מדהים, על העדפה לברי סחרוב מצד יוצרי הערוץ, או סתם דלות במגוון היוצרים והיצירות הישראלים, מה שמביא להקרנה חוזרת של אותו שיר, בגרסאות שונות.
אין לי אגב מושג מה התשובה הנכונה, מפני שלא באמת ניסיתי להעמיק בכך.
אחד הדברים ששמתי לב אליהם, במשך הצפיות הקצרות שלי בערוץ, זה שמרבים לראיין בו קבוצה של זמרים ישראלים (לאחד מהם אף יש בלוג בישראבלוג) אשר מהללים האחד את השני וכמו כן מרבים להקרין ריאיונות עם אומנים ישראלים אשר מספרים מדוע ישראל היא המקום היחיד עבורם ומדוע רק מוזיקה בישראל, בעברית, היא הדבר הכי הכי עבורם.
מילה אחת לי על זה - פתטי.
הרי ברור שמי שהיה מוצלח והייתה לו דרישה פרץ בחו"ל, דוגמא לכך היא עופרה חזה, עוד דוגמא היא אחינועם ניני, וכל ה"ריקי גלים" למיניהם, באמת לא מעניינים אף אחד גם בארץ, אז על אחת כמה וכמה בחו"ל אף אחד לא יקשיב להם.
וזה לא אומר שההיפך הוא הנכון, כלומר לא כל המוצלחים של הארץ, בהכרח יצליחו בחו"ל, למשל, הייתה תקופה שאביב גפן ניסה לפרוץ לבמה בלונדון, והצלחתו הייתה מזערית, אפילו לאור הניסיון הדי אומלל להצטייר כזמר שמאחד את הציבור בישראל בעקבות רצח רבין.
אביב, שהוא אחד היוצרים המוכשרים בישראל ונשמע יופי בעברית, נשמע זוועה באנגלית (שמעתי כמה שירים שלו באנגלית) והגימיקים שהצליחו לו בארץ, משום שהיה הראשון שהתמש בהם, לא עבדו בלונדון, אחת מבירות המוזיקה והגימיקים העולמית (ואתן רשימה קצרצרה על קצה המזלג של בריטים מוצלחים מאז ועד היום, לא בהכרח בסדר כרונולוגי : ביטלס, רולינג סטונסASH, OASIS, QUEEN, DAVID BOWIE, ספייס גרלס [אם אפשר להגדיר אותן כמוצלחות אני לא יודע, אבל בהחלט הן היו הצלחה]).
באולינג לקולמביין המשך... (הסיפור האישי שלי)
בפוסט הקודם סיפרתי על הסרט הנפלא באולינג לקולומביין.
שכחתי לכתוב דבר אחד בהקשר של הסרט, והוא שהסרט בו מסופר על תלמידים שהלכו לשחק באולינג בבוקר ולאחר מכן ביצעו טווח המוני בבית ספרם, הזכיר לי שלפני כחודש וחצי שיחקתי באולינג עם חברים מהצבא באולם הבאולינג הסמוך לקניון איילון (זה שיש בו לדני ליטני שיא מסלול) ולאחר זריקה לא מוצלחת שלי, ניגש אלי ילד קטן ואמר "אולי כדאי שתעלה את המחסום לתעלות כמונו ואז יילך לך" (מדובר ברשת קטנה ששמים בצד ומונעת מכדור הכדורת להתגלגל לתעלות בצדדים).
באותו רגע, הייתי מעט ממורמר על כך שלא הצלחתי להפיל ולו פין בודד לישועה (נא לא לצטט ולהוציא את המשפט האחרון מהקשרו), והדבר הראשון שאמרתי לאותו ילד בזעם הרגע היה "אם זה היה חוקי, הייתי מכה אותך".
אבוי, התגלתי כאדם אלים בעל יצר הרסני המסוגל להרביץ לילדים קטנים ועגולים שמנסים להתגרות בי...
גם במקרה הזה, מזל שאין משטרה אשר עוצרת על פשעים שעתידים להתבצע או על כוונות, אחרת הייתי כותב פוסט זה מאחורי סורג ובריח (והרי מה זה משנה, הרי כולנו אסירים בכלא החיים של עצמנו).
ואיך אפשר בלי מספר מילים על מה שארע הערב
הערב פוצץ ע"י מחבל מתאבד אוטובוס בירושלים.
על אף ההכרזה על ההודנא (הפסקת האש) היה ברור שזו שאלה של זמן עד שיבוא המטורף הבא ויפוצץ את עצמו על מנת לתקוע תהליך אחד ולקדם תהליך מעט שונה...
מעניין לראות מה יהיו ההתפתחויות כעת, במיוחד כאשר בשלטון ממשלה ימנית מצד אחד ומחוייבת לשלום (לפחות מבחינה הצהרתית) מהצד האחר.
ימים בטוחים יותר לכולנו.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
