בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

העולם הזה הזוי, אני אומר לכם...

בבוקר אתה הולך לאוניברסיטה, אפילו שנגמרה עונת המבחנים.

בצהריים אתה מסתובב עם אח שלך שחוזרבעוד מספר שעות ללונדון ואמא שלך בעיר.

בערב אתה הולך לסרט "הנרקוד" בגרסה האמריקנית המלוקקת עם ריצ'רד גיר ואחרי שעה אתה רואה את הגרסה היפנית המקורית.

"אותו מקרר בגרסה כל כך שונה" אמרו משוררנו (הרדודים של השנים האחרונות).

כיצד הגרסה האמריקנית יכולה הייתה להכניס כל כך הרבה אלמנטים לא נחוצים ולבטל את הרמיזות של המתחים המיניים בסרט ולהופכם ללא מורמזים בכלל (והוספת עוד דמויות לא נחוצות)?

למה ביפן הוא שותף רכב משפחתי קומפרטי ובארה"ב רכב שטח חדיש של וולו?

ועוד כל כך הרבה דברים שקטונתי מלכתוב עכשיו, כאשר אני אמור להתעורר בשעה ארבע וחצי לפנותבוקר.

הזוי העולם הזה, האמינו לי...

התיישבתי במקום מסויים, המכנה עצמו "הטאבון", רציתי סמבוסק עם פטריות, אולי תפוחי אדמה. היו להם רק טעמים מוזרים, אז אכלתי פילס תרד (הקשר לעולם ישאר בלתי ידוע עבור רובכם).

אבל המוכר הזה, ידע לעשות הכל שלא על פי ספר הכללים שלי (אגב, נטשתי מחזה שקראתי באמצע, כי מצאתי אותו משעמם ומכניס יותר מידי פרטים בלתי רלוונטיים, משל הייתי במאי ולא קורא פשוט)...

הוא שם מלפפון ליד הבורקס בעל הצורה המשונה, דבר שגורם לי בחילה (מזל שתפסתי אותו עם הדבר הירוק והגועלי ביד ומנעתי ממנו לערבב נוזלים, כך שכוחותינו אכלו הבורקס תרד בשלום).

הוא הגיע עם הקרש עליו מונח הפילס והניח את הסכו"ם על הפילס עצמו...

רחמנא ליצלן, הרי כל המטרה של סכין ומזלג היא שתשתמש בהם על מנת לא ללכלך ידיים.

מטרה שלא מושגת כאשר אתה מניח את החלק בו אוחזים על הבורקס השמנוני משהו...

הזוי העולם הזה!

ישבתי בסינמטק ובשורה מאחורי ישבו מועדון גימלאי הסינמטק (לא, הם לא באמת גימלאים של הסינמטק, הם סתם גימלאים שבאים לסינמטק) וכל הסרט העבירו חוות דעת ופרשנויות לסרט.

כן, עכשיו אני יודע בדיוק מה הקשישה מאחורי אהבה בסרט, מה היא חשבה שכל דמות חושבת בכל רגע נתון ובכלל, שריצ'רד גיר חתיך.

בהנחה ובאולם קולנוע בו נמכרים כרטיסים ללא סימון מקומות יש 1,000 מקומות ובהנחה וכל האנשים באים בנפרד והם לא מכירים אף אחד, הרי שלאחר כ-500 מבקרים האולם יתמלא עד אפס מקום...

אנשים כמעט תמיד ממלאים את הכיסאות בצורה כזו - מושב כן, מושב לא, מושב כן, מושב לא וכן הלאה...

הזו העולם הזה.

קיבלתי אי מייל מלינה. אני לא בא לבקר אותה במינכן (לא שבאמת התכוונתי, אבל ראיתי טיסה במאה ושישים דולר וזכרתי שהיא הבטיחה לי שיהיה לי איפה לישון במינכן, כך שאוכל לחסוך לפחות את הכסף הזה בעיר היקרה בגרמניה).

היא טסה בעוד שבוע שוב ליפן.

אוי, איזו קנאה.

היא הבחורה הכי מגניבה שפגשתי מבוואריה ובכלל פגשתי אותה בקצה השני של העולם...

איזה עולם הזוי.

ישבתי לי והאזנתי למוזיקה של הביטלס ובכיתי על מר גורלי ולפתע ה-SKYPE שלי צלצל ומעברו השני של הקו היה אדם שבחר בכינוי MISTER.

הוא אמר שהוא ממרוקו, שהוא לומד כעת בבריסל (נראה לי שאינפורמטיקה, אבל היה קשה להבין) ושיש לו מספחת בעקבה בירדן שהוא בקרוב יבקר והוא כל הזמן התעקש לעבור לדבר איתי בערבית ובצרפתית.

התעקש התעקש, אבל הוא כל הזמן אמר שהוא רוצה להתאמן על אנגלית.

גיליתי שהאנגלית שלי נשמעת הרבה יותר טבעית (באוזני עצמי) כאשר אני מדבר עם אנשים שלא מדברים עברית או אנגלית כשפת אם.

בכל מקרה, אם נחזור למיסטר, הרי שאמרתי את כל אוצר המילים שלי בערבית (למעט איטבח אל יהוד שלא מצאתי לנכון לשלב אותו), התעקשתי לברך אותו בסבאח אל חיר (בוקר טוב) בשעה 1:15 שעון ישראל (00:15 שעון בריסל).

וגם אמרתי הרבה מילים בצרפתית, לא בהכרח עם קשר בין אחת לשניה, כך שלמשפט הן לא התחברו. אפילו יצא לי להגיד ז'אטם לגבר ערבי (וכמה פעמים יצא לכם להגיד אני אוהב אותך לגבר ערבי?)

ה-ז-ו-י!!!

הלכתי לרופא שיניים יחד עם אח שלי.

הוא הזכיר את המונח "השתלת עצם" ואני תהיתי כל השיחה מאיזה איזה אבר בגוף מוציאים את העצם שמשתילים בחניכיים.

בסוף לא התאפקתי ושאלתי את הדנטיסט מהיכן באדם מגיעה העצם...

העיניים שלו נאורו, כך שהוא מצא עצמו מספר לי על כל החומרים מהם מכינים עצם מלאכותית (איזו אכזבה, אין מדובר בעצם אמיתית).

לפתע השיחה גלשה למצבי ציס וטראנס של מולקולות שלפתע העלתי באוב משיעורי הכימיה בתיכון.

הזוי ביותר.

ואפילו לא התחלתי לספר מה כל כך הזוי.

וכעת אניח את שלות קוראי שורות אלו להרהר מדוע העולם כזה הזוי.

אגב, אם תהיתם כיצד להגיד הזוי באנגלית, מורפיקס אומר ש-hallucinatory....

אני מעדיף הזוי.

אלעד