בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול כאשר פתחתי דף דפדפן עם גוגל רידר (Google Reader), בטרם הספקתי לצפות במעט הבלוגים שהתעדכנו לאחרונה קיבלתי הודעה שהחל מיולי 2013 שירות ה-RSS יפרוש לגמלאות. סליחה, יופרש לגמלאות.

כפי שנרמז במשפט הראשון, במרוצת השנים אני מגלה שפחות ופחות בלוגים אחריהם נהגתי לעקוב מתעדכנים. רובם הגדול מתו והם לא מתעדכנים עוד. זה לא שהכותבים מתו, לפחות רובם עדיין בחיים, למיטב ידיעתי. זה פשוט שהכותבים החליטו להשקיע את זמנם ומרצם בדברים אחרים. פייסבוק. טוויטר. טאמבלר. פינטרסט. וכו'. (אולי בדברים שלא קשורים לאינטרנט?). ב-MTV פתחו את השידורים בשירם של הבאגלס, Video Killed The Radio Star (הווידאו הרג את כוכב הרדיו). מה שהרג את הבלוגים הוא שורה של שירותים אחרים. רובם, באופן לא מפתיע בהתחשב ברף הסבלנות ההולך ופוחת, קצרים יותר ומעמיקים פחות.

זה טבעי. לאחרונה הרהרתי תוך רכיבה על אופניים על כך שהמוות מביא לכך שייצורים לא יצטרכו לחוות את ולהתמודד עם השינוי בסביבתם. העולם הרי משתנה ללא הרף ואנו הרי חושבים על דברים כמשהו קבוע שתמיד שם (למעט מעטים שמודעים להתפשטות היקום, התקררותו והגדלת האנטרופיה, כמו וודי אלן הצעיר ב-Annie Hall). כמה קל לפעול בהתאם למוכר, למה שכבר עשינו וחווינו. אם אנשים לא היו מתים, מה הסיכוי שאנשי מערות היו מתאקלמים בעיר תעשייתית במאה ה-19? מה הסיכוי שמי שחווה את המהפיכה הצרפתית על בשרו יתמצא בפריז במאה ה-21? אנשים נעלמים מהנוף אחרי כמה עשרות שנים, כאשר העולם שהכירו כילדים חולף ואיננו ולהם אין בו עוד מקום.

כאלו הם גם שירותי אינטרנט. בסוף שנות התשעים IRC היה דרך לתקשר עם אנשים באמצעות מחשב. מי שהחל להתעסק עם האינטרנט בעשור האחרון ודאי לא נתקל במונח IRC. מה לגבי ICQ? הוא התחלף עם מסנג'ר של מיקרוסופט שבהצטרפות מקרים מעניינת נסגר היום. המסנג'ר נסגר לטובת סקייפ, אך אל חשש, גם סקייפ לא יחיה לנצח.

אז RSS היה אמצעי שאפשר לעקוב אחרי עדכונים באתרי אינטרנט ובלוגים בקלות. הוא עדיין כזה. אבל היום אתרים שרוצים לקדם עצמם עושים זאת באופן "חברתי", כלומר באמצעות פייסבוק ו/או טוויטר. פחות אנשים, כנראה, משתמשים בשירות ה-RSS של גוגל ומעטים, אם בכלל, מצטרפים והופכים למשתמשים חדשים. גם אהרון שוורץ, הבחור הצעיר שעזר לפתח את הפרוטוקול כבר לא עימנו.

אם כן, אין זה מפליא שגוגל הודיע שהם סוגרים את השירות ביחד עם עוד מספר שירות כחלק מהניקיון שהם עורכים אחת לתקופה. אולי העיתוי מוקדם מעט, מוות בטרם עת, אך לא כזה שצריך להפתיע. אמנם השירות לא גוזל משאבים רבים, אך גם המעט שהוא צורך בא על חשבון כוח מחשוב שיכול היה להיות מנוצל למטרות טובות יותר או למצער כאלו בהן טמון יותר רווח. קריאות נגד סגירת גוגל רידר אולי ידחו את הקץ (ואולי לא), אך כמו כל תרופה, גם זה רק יאריך חיים, יידחה את הקץ ולא יעניק לשירות חיי נצח במרחב הקיברנטי.

באותה מידה גוגל יכולים היו להשבית את שירות האימייל הפופלרי שלהם, ג'ימייל. הרי כבר במשך זמן רב נשמעים לחשושים על כך שהדואר האלקטרוני הוא מוצר של העבר. "צעירים" כיום לא בודקים את האימייל, בניגוד ל"צעירים" של אתמול שלא חדלו לבדוק את התיבה הנכנסת לרגע (בניגוד לצעירים לפניהם שלא ידעו מה הוא דואר אלקטרוני). אל חשש, גם זה ייקרה. אם לא מחר, אז מחרתיים.

אחרי הכל, אנו חיים בחברת צריכה. חדש הוא תמיד טוב יותר או למצער נוצץ יותר. וגם מה שעבד מצויין צריך להיזרק אם הוא לא מביא רווח.

תוספת מה-18 במרץ:

בעקבות המאמר הזה בגארדיאן הגעתי לסרטון הוויראלי הבא שכמו עשרות, אם לא מאות סרטונים, לוקח את הקטע של היטלר לפני נפילתו בסרט "הנפילה" ומלביש תרגום חדש, במקרה הזה היטלר מתלונן על הפסקת השירות של גוגל רידר:

ובלוג הטכנולוגיה של האקונומיסט, באבג', מכניס את העניין לפרספקטיבה במאמר שעוסק באלו שביססו את שירותיהם על המוצר של גוגל ועומדים מול שוקת שבורה (בזה גם נוגע המאמר בגארדיאן).