שלום אמיגוס מוצ'צ'וס (ובזאת מסתכמת הספרדית שלי).
הבוקר מצאתי עצמי בקרית אתא ("קריית אריגים תוצרת ארצנו", על שם אותו מפעל טקסטיל שהיה שם בעבר ונסגר בשל חוסר כדאיות כלכלית).
מזמן כבר לא הייתי בקריית אתא. הפעם האחרונה שהייתי שם, הייתה ב-1999, עת נסעתי עם צביקה (חבר מתקופת התיכון) לבקר את דודיו (שהיה להם מחשב שצביקה היה צריך לסדר) ולאחר מכן ביקרנו את סבא שלו בעבודה.
מה שאני זוכר מהביקור אצל סבא של צביקה היה שתרנגול בעט בי...
טוב, יותר מדויק יהיה לכתוב שאני התנגשתי ברגל של התרנגול.
התרנגול היה מת, בתוך דלי ורק הרגליים שלו בצבצו מהדלי, יחד עם רגליים של עוד מספר עופות...
כן, סבא של צביקה הוא (או לפחות היה) קצב וביקרנו אותו באטליז השכונתי, אי שם בקריית אתא.
בכלל, אטליזים תמיד נראים לי כמו חדר מתים. מקררים גדולים, גופות של יצורים שזה מכבר היו בין החיים...
קריית אתא תמיד תיחקק בזיכרוני כעיירת המוות...
אבל נעזוב את זה לעת עתה ונספר על הרושם שלי מהיום...
אני לא יודע איך לא הבחנתי בזה עד כה, אבל קריית אתא היא בעצם כפר ערבי (אולי היא שואבת השראה משפרעם הסמוכה [כן, היום שפרעם זו היא - עיר, בעוד בעבר זה היה הוא - כפר) שבמקרה מאוכלס ברוב יהודי.
בחיי, כל כך הרבה בתים מוזנחים בצורה נפשעת. כל כך קרוב לחיפה וכל כך רחוק בהרבה מאוד מובנים.
בכל מקרה הגעתי לשם במיניבוס עם חבורה של אנשים שמידי פעם מספקים ביטחון למדינת ישראל.
והם כל כך פתטיים, הו, פשוט הרגשתי כניצב ממחזה של מולייר שזה עתה נכתב...
השעה הייתה מעט לפני תשע וחצי בבוקר והיינו אמורים לאסוף אדם אחד מהצ'ק פוסט. רק מה, לו נאמר שהוא צריך לחכות לנו בתשע וחצי, מה שהוביל לכך שהוא קפא לו בחוץ (יש פחות מעשר מעלות בחוץ) וכאשר הוא הגיע לאוטו, הוא פשוט רטן והתלונן (בצדק יש לומר).
בשלב מסויים הוא ביקש להפעיל את החימום, על מנת להפשיר.
אבל נהג המיניבוס שהינו מתנדב, לא היה מעורה כל כך בהפעלת מערכות החשמל של הרכב.
אז אישה מבוגרת שישבה במושב הקדמי הימני קמה והתחילה לשחק עם החימום. בערך עשר דקות היא העבירה את מערכת האוורור ממצב למצב, אולם השינוי היה בין הקפאה רגילה להקפאה עמוקה (מאחור, כי מקדימה החימום כן עבד), מה שגרם לאנשים עוד יותר להתלונן.
כל אותה עת שהיא עמדה שם, תהיתי מתי הנהג יבלום בפתאומיות והיא תימרח על השמשה.
זה לא קרה.
ואז אותו בחור שקפא למוות לפני רגע, קם לראות כיצד הוא יוכל להושיע את היקום (כבר אז הוא התגלה כ"איש הכי חכם עלי אדמות"). במקום שפשוט יעבור קדימה, יישב ויתחמם, הוא החליט שהוא רוצה לחמם את כל האוטובוס ולחזור למקום שישב בו מלכתחילה.
חמש דקות התעסק הבחור החכם עם מערכת המיזוג, עד שקם.
באותו רגע, באופן "כל כך בלתי צפוי" הנהג בלם בפתאומיות, מה שהוביל את האיש לאבד יציבות וליפול על האישה שישבה במושב הקדמי בצד ימין (זוכרים, אותה אחת שלא סידרה את המיזוג ובכך חפרה את הקבר של עצמה).
למען האמת, זה היה שלב קצת פחות משעשע, כלומר המוטיב המשעשע, בדומה לאיש שמחליק על קליפת בננה היה, אבל האישה נפגעה מעט.
היא נשרטה בפנים, הייתה מעט המומה מעוצמת הנפילה (בכל זאת האיש שנפל עליה היה איש בריא, כבן 40 או 50) והמשפט "זה בסדר, זה לא מדמם יותר מידי" קצת הבהיל אותי.
אבל היא שרדה, בלי פגיעה של ממש.
לקח לדביל שנפל עליה בערך שתי דקות להבין שמוטב יהיה לו יחזור למקומו ויקפא בשקט, אבל בסופו של דבר הוא אכן עשה כן.
זהו, הגענו למחוז חפצנו. שמענו תדרוך מפי אדם מבוגר, כבן שישים עם שיער צבוע והשיער משוך לאחור עם שמן ואסוף בקוקו.
היה לו מבט מטורף בעיניים.
זה אולי המקום לציין שהיה מדובר במטווח.
לאחר התדרוך הדי חפיפניקי מצדו, אשר היה חציו בדיחות וחציו הסבר על המובן מאליו ניגש המקצה הראשון.
כאשר שאלתי לגבי אטמי אוזניים, המדריך המטורף שאל "אתם יודעים מה האטמים הטובים ביותר?"
מבלי לחכות לתשובה (התשובה הנכונה אגב היא האטמים הצהובים האלה, בשילוב עם אוזניות), הוא ניגש לקופסת תרמילי הכדורים המשומשים, הוציא שני תרמילים, חזר אלינו ואמר "לתקוע כדורים באוזן זה יותר טוב מכל אטמים". בחיי, חשבתי שהוא מתבדח וכבר התחלתי לחפש את המצלמה הנסתרת, אבל הוא פשוט תקע אותם בתוך האוזן, תוך כדי הסבר שיש לתחוב את הצד החלול אל תוך האוזן ועל כך שהאוויר שנכלא בין התרמיל לאוזן הוא האטם הטוב ביותר (דבר שאני בספק לגביו ולא הייתה לי כל כוונה לנסות).
בשלב הזה, קרוב לעשרה אנשים החלו לדחוף תרמילים משומשים לתוך האוזן, אני שאלתי את הבחור שישב לידי "איפה המצלמה?" ואמרתי שאני כנראה אאלץ להשתמש באצבעות שלי כאטם.
אולם אז בדיוק נכנס קצין צעיר בדרגת פקד למטווח, הסבתי את תשומת לבו לאנשים המגוחכים ששמו כדורי רובה באוזן ושאלתי אם אפשר לקבל אטמים.
הוא סיפק לכולם אטמים, לא רק לי...
בזאת אני גאה להגיד שבהחלט היה לי חלק במניעת פגיעה בשמיעתם של כמה אנשים...
מה שכן, התמונות הללו, של אנשים עומדים עם רובה עץ ושני גופי מתכת תקועים להם באוזן, משל היו רובוטים, נחרטה בראשי לעוד הרבה זמן...
זהו, סיימנו את עסקינו די מהר.
הגיעה העת לשוב הביתה.
אבל לא לפני שאיש השלג מלפני כן (אתם יודעים, ההוא מהצומת שעף על אישה) שטח את משנתו לחיים בפני חייל משוחרר אחד שהיה ברכב.
או, זה השלב בו שוב הרגשתי שאני נוטל חלק במחזה מוליירי בעת כתיבתו.
האיש הזה הגדיר עצמו כעת כמומחה ברפואה. "ניסיון ולימוד של יותר משלושים שנה". אסור היה לחייל לשעבר הזה לספר שהוא ניפצע באזור בית אל...
מאותו רגע, מומחה הרפואה שלנו שהתגאה שהוא יודע להגיד לכל רופא היכן טעה בדיאגנוזה, פשוט החל לפלוט שטויות בקצב מהיר יותר מרובה סער אם 16 במצב אוטומטי.
"בגוף יש שלושה אבי-עורקים" (אבוי, ואני חשבתי שיש אב-עורקים אחד, ה"אאורטה") הוא אמר והחל להדגים "כאן יש אחד, פה שניים ופה שניים" (כן, לא טעיתם, זה חמש).
הוא החל לספר על אדם חולה אלצהיימר, שבגלל האלצהיימר היה לו אירוע מוחי. הרופאים לא נתנו לו סיכוי, אבל המומחה שלנו האמין בו ובסופו של דבר הוא השתקם (הואיל ואני מכיר את המחלה מקרוב ושמעתי את הסברו היותר ארוך של האיש, אני אספר שלמעט שם המחלה והתסמין שהוא שכחה, כל שאר הפרטים היו לא מדויקים עד לא נכונים בכלל).
התברר שהוא גם אונקולוג חובב ולאחר שאמר "אין מחלה שאין לה תרופה", הוא סיפר שגם "לסרטן יש תרופה, כבר שלושים שנה ורק מסיבות פוליטיות לא משווקים אותה".
מעבר לחוסר האבחנה בין סוגי סרטן שונים (סרטן זו קבוצה אדירה של מחלות בעלות שם אחד כללי), הרי שגם אם הייתה "תרופה לסרטן" ומשיקולים פוליטיים כלכליים היו מונעים אותה (דבר אבסורדי, כי הרווח עצום, למרות שאם הרווח על תרופות אחרות גדול יותר, אזי יש היגיון בדבר), הרי בטח ובטח שלא האיש הזה אמור לדעת מכך...
אלו מקצת הנושאים שההומו סאפיינס הזה דיבר עליהם, כאשר בין לבין הוא הסביר לחייל המשוחרר כמה אותו משוחרר צעיר הדיוט ולא יודע, בניגוד אל אותו חכם משכיל שמבין בכל נושא ועניין.
כבר אמרו חכמנו "עדיף שתשתוק ויחשבו שאתה מטומטם, מאשר תדבר וידעו שאתה מטומטם". זה בדיוק המקרה...
השיחות הללו כאמור ריתקו אותי (מבחינה אנתרופולוגית). בין לבין שוחחתי עם נערה חביבה שגם הייתה איתנו ברכב ודסקסנו על ,חוכמתו של האיש".
ושוב, מולייר (יתכן כי אני נזכר בו רק כי קראתי קרוב לחמש מחזות שלו בחודשיים האחרונים), נזכרתי בקטע מסויים מ"הרופא בעל כורחו".
כאשר האיכר שאין לו כלל רקע ברפואה, אך אשתו גורמת לאנשים להאמין שהוא רופא, שואל את הפציינט וקרוביו "אתם מבינים לטינית?" והם עונים "אפילו לא מילה אחת", הוא פוצח בשורת מילים שנשמעות לטיניות (וחלקן אכן לטינית), אך קשר בינן לבין תיאור מחלה אמיתית במקרי בהחלט.
האיש הזה שטען לידע ברפואה גם טען לידע בקבלה (תורת הנסתר היהודית). הוא התעקש להגיד לנו איזה משפט חכם בעברית, ברוח הקבלה. אבל אחרי חמש דקות, הוא עדיין לא הצליח להוציא אותו מהפה...
מזל שהוא עלה בצ'ק פוסט ולכן שם הוא גם ירד, מה שהותיר לי, לחייל ולנערה החביבה עוד מספר דקות להשתעשע מבלי לעשות זאת מול עיניו (האם אנחנו צבועים, או מנומסים?).
זהו, כעת אני כאן לספר את הסיפור הזה, על מנת שגם בדורות הבאים ידעו.
c'est tout
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
