בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

על פי רוב קשה לשחרר ממני מילות תמיכה כלפי ראש ממשלת ישראל הנוכחי. לא התרשמתי ממנו ב-1996 כשנבחר לראשונה לתפקיד. לא הערכתי את המשך דרכו הפתלתלה בנבכי הפוליטיקה הישראלית.

מבחינה מדינית, פעילותו הרחיקה ומרחיקה את הסיכוי של ישראל להגיע לשלום. תאוות השטחים הכבושים והרחבת מפעל ההתנחלויות (למען ההגינות, בזה הוא לא שונה בהרבה מראשי העבודה ומדובר בעיקר בהבדל סגנוני מאשר פרקטי) שנתניהו מקדם (או למצער לא מתנער מהם) יביאו לכך שישראל תחדל להיות יהודית ו/או דמוקרטית, אם אי פעם הייתה. זה לא בהכרח רע, לפחות באחד התרחישים הנ"ל, אבל בהחלט מדובר בשינוי מהותי שרבים בישראל מעדיפים להתכחש לו ולהדחיקו. אה, וגם אסטרטג מזהיר נתניהו הוא לא.

מבחינה חברתית וכלכלית, אני מתוודה שאחרי למעלה משלושים שנה לא גיבשתי דעה מוצקה בשאלה מה עדיף, סוציאליזם או ליברליזם (קומוניזם מול קפיטליזם או כל שם אחר שתבחרו). מחד גיסא אני רואה את הצורך להעניק לבני אדם רשת ביטחון לימים קשים, אך מאידך גיסא אני איך רואה רשת הביטחון יכולה להיות מנוצלת לרעה או להפוך לזריקת עידוד לחוסר מעש. מחד אני רואה בחיוב את הצורך להגן על החלשים בחברה, אלו שאין להם ולא יכולים לעמוד מול החזקים שיש להם, אך מאידך אני רואה כיצד הגנת יתר נותנת עוצמה לאלו שבהחלט לא היינו רוצים להעניק להם אותה. אפילו מהצד הפרקטי, הדוגמאות הקרובות ביותר לסוציאליזם לא ממש עשו חסד עם ההמון העני, אלא העניקו כוח למיעוט של עסקנים שכל קשר בינו לבין מעמד הפועלים היה מקרי בהחלט, כפי שאפשר לראות כיצד רטוריקה ליברלית משמשמת מסווה למספר מצומצם של בעלי הון לקידום ענייניהם, תוך כדי התעלמות מטובת הכלל.

אם לסכם הפסקה לעיל, אני רואה עצמי כליברל, מבחינת התמיכה בחופש של הפרט (מתוך תקווה ואמונה נאיבית שאנשים לא ינצלו את החופש לרעה), אך אני לא מקבל את זה שיש איזו אידיאולוגיית-על שהיא-היא הדרך הנכונה. לשון אחר, אני משתכנע מנימוקים בעד ונגד שתי הגישות הכלכליות ואינני אידיאולוג או תומך נלהב של אף אחת מהן. המציאות היא ניסוי וטעייה, חיפוש אחר קו הזהב המדומיין העובר באמצע.

משהבהרתי זאת (בצורה רעה למדי, אני מניח), אפשר לומר שלא ראיתי בעין יפה את ההפרטה הנלהבת בה דגלה תאצ'ר והלוחמנות כלפי האיגודים, כפי שהחיקוי של נתניהו מעולם לא נראה לי מלהיב. נתניהו הוא זאב בעור של כבש המשתמש ברטוריקה ליברלית של שוק חופשי ובחירה, תוך קידום מספר מצומצם של טייקונים (אולי מפני שזה הדבר היחיד שהוא מכיר או אולי משום שהוא רואה את טובות ההנאה שיזרמו אליו באופן אישי כתוצאה מכך). לקידום האידיאולוגיה הזו שפוגעת ברוב הישראלים, הוא אימץ את הקו הלוחמני (ראו הפסקה על הבחינה המדינית) מתוך ידיעה שלהמונים אין יכולת אמיתית לראות את האינטרס שלהם, אך הם בקלות יכולים לראות את האויב האמיתי ו/או המדומיין.

ומדוע טרחתי לכתוב את תמצית השקפת עולמי על קצה המזלג? כי הבוקר במקרה הגעתי לקטע "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון" בבלוג של אורי משגב, בו הוא מלין על ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בנסיעתו של נתניהו ללונדון לצורך ההשתתפות בהלוויתה של מרגרט תאצ'ר. אליבא דמשגב, נתניהו לא הכיר אותה אישית ומדובר בבזבוז כספי ציבור לצורך נסיעה פרטית (שכן תאצ'ר לא כיהנה כראש ממשלת בריטניה מאז 1990).

חשבתי לעצמי שזו צרות עין מצד משגב. משפע המעשים הנכלוליים של נתניהו, ביקור בהלוויית מנהיגה בשיעור קומה עולמי, מהזן שהביא לנפילת בריה"מ, שגם אם הייתה ונותרה שנויה במחלוקת במולדתה, אין חולקים על כך שהייתה אישיות רבת פעלים, נראה לי כדבר הגיוני לעשות. זאת ועוד, מלבד חלוקת כבוד אחרון לחברה אידיאולוגית (ומסתבר גם אישית, ברמת חברות זו או אחרת), הנסיעה גם שימשה כנסיעה מדינית, שכן הלוויות מסוג זה פוקדים מנהיגים של מדינות שונות והן הזדמנות לראש ממשלה מנודה כמו זו של ישראל להתחכך באנשים שאינו בא עימם במגע לעיתים קרובות. בכלל, כאשר ראש ממשלה של מדינה מצורעת מוזמן לאירוע בסדר גודל עולמי רצוי שלא יסרב.

באופן כללי, אני לא מתרשם עמוקות מאורי משגב. אני מתפעל מהאנרגיה הרבה שהוא משקיע בכתיבת הבלוג, בתחקירים, בניסיון להביא עובדות כאשר הוא מפרשן אירועים פוליטיים. אולם כאשר קראתי את הבלוג שלו בתקופת הבחירות האחרונות בישראל, הוא עשה רושם של מגלומן שהעניין המרכזי שלו בבחירות לא היה הבחירות עצמן, אלא הוא עצמו.

הבחירות שימשו כתמונת רקע לסיפור האמיתי שהוא כמה מוכשר הוא משגב, כיצד הוא קורא את כל הסקרים ומבין את האופן בו הם משתנים וכיצד המצביעים משנים דעתם, כיצד הוא מנבא את תוצאות הבחירות והרכב הממשלה בזכות המקורות שלו (המקורות, תמיד המקורות) וכו'. אז כן, מדובר בבלוג, גם אם כזה המתפרסם באתר החדשות של "הארץ" ולכותבים רבים יש נטייה לכתוב בנימה אישית. אך כאשר פרשן מדיני/פוליטי הופך עצמו למושא הכתיבה, זה נראה לי הולם פחות. אך לא הופתעתי לקרוא את הקטע של משגב על נסיעת נתניהו. אחרי הכל, נסיעתו של ראש הממשלה הישראלי לבריטניה היא הסיפור המשני והלא מעניין (הרי ראשי ממשלות מטיילים בעולם). הסיפור האמיתי הוא מאבק האיתנים של משגב בלשכת נתניהו וכיצד, אפילו לאחר שהצליחו להגחיך אותו הם יוצאים נפסדים, כי הוא הרי יודע טוב יותר מכולם.

אז כתבתי תגובה, אותה אני מביא תחת התמונה של נתניהו ותאצ'ר.

בנימין נתניהו ומרגרט תאצ'ר

עושה רושם שנחיצות הקטע הזה אף פחותה מנחיצות השתתפות נתניהו בהלוויה של תאצ'ר.

כפי שהשיבו מלשכת ראש הממשלה, נתניהו הכיר את גברת הברזל אישית (אני מניח שעוד מימיו באו"ם). אך גם אם זה לא היה המצב, מדובר בראשי ממשלות שחלקו אידיאולוגיה (לטוב ולרע, תאצ'ר הייתה טובה יותר בהוצאתה לפועל). ההלוויה הייתה רשמית (גם אם לא ממלכתית) ולקחו בה חלק מנהיגים שדוגלים באותה אידיאולוגיה, וכפי שציינו בלשכת ראש הממשלה זו הזדמנות עבור נתניהו לחזק קשרים עם מדינאים שעשויים לתמוך בישראל, מיעוט הולך ונכחד בימינו.

על פניו, עושה רושם שכל שקל שהושקע בהשתתפות הישראלית בהלוויה היה מוצדק. אני לא תאצ'ריסט מושבע ובטח שלא מתומכי נתניהו, אך בהחלט נראה לי לגיטימי שראש ממשלה נבחר פועל לקידום הקשרים של ישראל עם מדינות שהנהגתן הנוכחית מקדמת את אותה אידיאולוגיה, גם אם זה מתוך תקווה לקדם את המדיניות שלו בישראל. לשם כך הוא נבחר.

השאלה בדבר עלות הנסיעה בהחלט ראויה. כמדומני, עובר מעט זמן עד שהעלויות מתפרסמות לעיון הציבור ובדיקת הגופים המבקרים. מה הדחיפות של לקבל את המידע כאן, עכשיו ובתשובה ישירה לשאלת כותב הבלוג? נדמה לי שרק גודל האגו של הכותב. עדיף להמתין שחשב המשרד ישלים את עבודתו.

לסיכום, מכל הפעילויות האוויליות והשנויות במחלוקת של נתניהו וממשלתו, נטפלת לאחת הפעילויות הנופלות בגדר הסביר. תגובת ההמשך שלך קנטרנית וקטנונית ותקבל עליה תשובה בהמשך בלאו הכי, אם לא תשכח להתעניין בנושא ברודפך אחר הסקופ הבא.

נ.ב. בהחלט היה מוטב לו שרה נתניהו הייתה פוקדת את ההלוויה בג'ינס וטישירט ללא כל כובע.