בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ממש בימים האחרונים הכריזה צפון קוריאה (ויש גם גרסה של YNET) באופן גלוי כי יש ברשותה פצצה גרעינית (למטרות שלום בלבד).

זהו, כעת "העולם מקום טוב יותר".

כמעט שישים שנים עברו מאז הוטלה פצצת הגרעין המבצעית הראשונה. התוצאה הייתה כל כך נוראה שחזרו על כך רק עוד פעם אחת, שלושה ימים אח"כ, יפן שעליה הוטלו הפצצות נכנעה וכך באה אל סיומה מלחמת העולם השנייה.

והנה כעת, לכאורה אנחנו חכמים בכמה שנים. כיום הטכנולוגיה יותר מפותחת (אני תמיד נדהם מכך שעם מחשבים כל כך עתיקים הצליחו לשגר ספינות חלל אל מחוץ למערכת השמש וללא מחשב של ממש בנו פצצות אטום, בדיוק כפי שרבים נדהמים מהפירמידות שבנו לפני אלפי שנים), אבל השכל האנושי, לפחות בצורה כוללנית, לא השתנה בהרבה.

כיום בני אדם כבר לא נלחמים במקלות וכידונים, אלא עם "פצצות חכמות", "פצצות מלוכלכות" ותמיד מרחף "נשק יום הדין"...

אלברט אינשטיין אמר פעם משפט שהלך בערך כך : "אני לא יודע באילו כלי נשק ילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל ברביעית ילחמו באבנים ומקלות".

בתקופה שהוא אמר זאת, זיכרון זוועות הירושימה ונגסאקי היה טרי, מעשים כמו רצח עם (למשל שואת העם היהודי) בדיוק התגלו והאנשים שניהלו את העולם היו אלה שחוו על בשרם את זוועות המלחמה, או לפחות הכירו באופן אישי את אלו.

והיום?

מי שחווה את מלחמת העולם הראשונה על בשרו שירים את היד כעת...

מדובר בדור הולך ופוחת. רבים מאיתנו חושבים שאנחנו חכמים היום יותר מפעם, רק מפני ששמענו במעורפל על זוועות העבר.

האם ציון יום השנה לשחרור אוושויץ, מרד גטו וורשה, יום הפלישה לנורמנדי (D-Day) או יום הטלת הפצצה על הירושימה באמת מסמל שלמדנו את הלקח, או האם מדובר במס שפתיים?

לצערי, מהתבוננות בעולמנו, כפי שהוא מצטייר בתקשורת, אך כפי שהוא עולה גם בשיחות עם אנשים שונים, אני רואה שלא יותר מידי לקחים נלמדו.

מה ימנע למשל מצפון קוריאה להשתמש בפצצה הגרעינית?

טקס לציון שישים שנה להטלת הפצצה בהירושימה?

הפצצה אגב הוטלה על ידי ארה"ב. ארה"ב הברית הייתה המדינה הראשונה והיחידה לעת עתה להשתמש בנשק גרעיני. גם עשרות שנים בהן הדוקטרינה האמריקנית הייתה שלא ארה"ב תהיה הראשונה לפתוח במתקפה גרעינית, לא ישנו את העובדה הזו.

בוודאי ובוודאי לא מדיניות אמריקנית מפלה בין מדינות פרו-אמריקניות למדינות אנטי-אמריקניות (אשר עליה ניתן לקרוא בחלק האחרון בקטע הזה, תחת "מבצרי הרודנות").

אז מה בעצם ימנע מהנהגת צפון-קוריאה, מקים ג'ונג איל (או בנו שאמור להחליף אותו) שלא בוחלים בהרעבה שיטתית והוצאות להורג של מתנגדי משטר לעשות שימוש בפצצה שברשותם?

מעניין באיזו טוענה תשוחרר פצצת הגרעין הבאה.

האם יהא זה התירוץ על הגנת האסלאם האיראני/פקיסטאני, האם הגנת הקומוניזם הצפון-קוריאני או האם הגנת הדמוקרטיה האמריקנית/בריטית/צרפתית.

או הרעה תיפתח מכיוון אחר, שאנחנו כלל לא מצפים לו...

מי יודע, אולי בעוד מספר שנים כמה אייטולות יהודיות יחליטו שבעזרת השם, יש לשחרר פצצה על אויבי ישראל (אפשר גם להעמיד את השימוש בפצצה גרעינית ישראלית כנגד אחת המדינות המוסלמיות הסובבות את ישראל להצבעה במשאל עם)...

כאמור, ההכרזה הצפון-קוריאנית לא מפתיעה. היא אולי מפתיעה בתזמון. לדעתי ההתייחסות אליה בישראל לא מספיקה, משום שהתקשורת והציבור בישראל, לא מרימים את הראש בימים אלו ומנסים לעמוד על קנקנו של אבו מאזן ופסגת שארם א-שייח. כאילו אין עולם מסביב. כאילו אין דרום קוריאה ויפן שנמצאים כעת תחת איום גרעיני.

ההתייחסות לפצצה הגרעינית הקוריאנית בישראל, היא בעיקר בהקשר של המגעים עם איראן והתמיכה בה.

טוב, לאורך כל שנותיה של ישראל, היינו מרוכזים במדינה שלנו וההתייחסות היחידה שלנו לעולם הייתה שהוא כולו שונא אותנו וכולם אנטישמיים...