בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

העולם נברא לפני חמשת אלפים שבע מאות שישים ומש שנה בקירוב.

כך לפחות מאמינים כמה אנשים שחלקם לא מתביישים לנסות לדרוס את האחראים לביטחונם (למען ההגינות אומר שחקירת המקרה על ידי המשטרה הוקפאה והועברה לצה"ל וכי טרם ברור אם אכן היו דברים מעולם) בנסיונות להפחיד ולזרוע טרור.

באותו הקשר של גל טרור דתי-לאומני, האם אתם זוכרים את כתבת הטלוויזיה ששודרה באוקטובר 1995, בה נראה פעיל הימין הקיצוני, איתמר בן גביר, מציג את סמל מכונית השרד של ראש הממשלה יצחק רבין ומכריז בגאווה כי כפי שהם הגיעו לרכב של רבין, כך הם גם יגיעו לרבין עצמו...

והם הגיעו...

המקרה בו נוקבו צמיגי המכונית של שר האוצר בנימין נתניהו שהוא עוד אירוע בשרשרת של אירועים, רצף של פעולות אלימות, מילוליות ופיזיות, כלפי ערבים וכלפי יהודים (או ערבים במדי צה"ל שלוחמים כדי להגן על יהודים).

ישראל שנת 2005, נראה כאילו לא הופנמו הלקחים משנת 1995, עשר שנים לפני, כאשר אותה שנה הייתה רוויה בהסתה, התססה ואלימות, אשר בסופה נרצח ראש הממשלה.

לאחר הירצחו של רבין, כמובן כל אנשי הימין יצאו בגינויים נגד הרוצח והוקיעו אותו.

רבים הם נציגי הציבור (מבין השמאל) שהחליטו שיש להתנכל לו ולמשל למנוע ממנו להתחתן, למנוע חנינה שלו וכו' (ואינני בא לשפוט האם זה מוצדק או לא, אבל הנקודה היא שמאוד נטפלו לפרסונה - יגאל עמיר ולא למניעת הרצח הבא וניקוי הקרקע שהצמיחה את הרוצח ועשויה להצמיח רוצחים חדשים).

אבל היום, עשר שנים אחרי, אותם איומים נשמעים, פחות או יותר מאותו צד של המפה הפוליטית. גם הפעם נימוקים אידיאולוגיים שזורים בפסוקי הלכה שונים ומשונים מביאים אותם שיפעלו בכל דרך למניעת כל מהלך מדיני. בין אם על ידי סירוב פקודות בצבא והפרת חוקים שנחקקו בדרך דמוקרטית. ובין אם במעשים חמורים עליהם שכמובן לא נאמרים מפורשות, אבל נשמעים על ידי איומים מרומזים בסגנון "יהיו אנשים שיאבדו שליטה ולא יהיו אחראים למעשיהם"...

בסרט הרע הזה כבר היינו.

כעת כמעט ולא נשמע אנשים בימין מגנים את האלימות. להיפך, יש לאותם אנשים אינטרס ללבות את האלימות ולהתסיס את השטח, על מנת לגרוף רווחים פוליטיים.

הרבה יותר קל להתנער מ"עשבים שוטים" לאחר שביצעו את הפשע, מאשר לנסות למנוע את הפשע...

ומדוע אם כן הכותרת "דינוזאורים נכחדים לאט"?

ובכן, בישראל, אם נרצה ואם לא, לטוב ולרע, קיימים כוחות חזקים יותר ממשלת ישראל (שהיא המטרייה שסופגת את מרב האש על מנת לגונן על כוחות אלו).

הם מתהדרים בשמות שונים ומשונים כמו "כוחות השוק", "הגורמים הכלכליים", "הקפיטליסטים", "בעלי ההון", "המשפחות", "הצמרת הכלכלית" ועוד שלל כינויים הבאים להצביע על קבוצה אחת.

שבריר האחוז של בעלי ההון בישראל (בתמיכת חבריהם מחוצה לישראל) השולטים בכלכלה הישראלית ועל פיהם יישק דבר.

לא אכנס כאן לדרכים הנלוזות בהן הם משתלטים על השוק, מנצלים רבבות ישראלים שמוצאים עצמם ללא עבודה או עם עבודה שלא מאפשרת קיום ראוי.

אבל לא ניתן להתעלם שהאידיאולוגיה הדתית והאידיאולוגיה הלאומית, מעניינת אותם כקליפת השום.

אין זה משנה אם העבודה או הליכוד יהיו בשלטון, כולם עושים יד אחת לריצוי בעלי ההון.

נוסף על אלו המקומיים, קיימים אלו מן החוץ. למשל האמריקנים שבחסות הממשל האמריקני רוצים להביא יציבות לאזור, על מנת שהנפט בארה"ב יהיה זול יותר ועל מנת שהמזרח התיכון יהיה שוק הרבה יותר נוח לייצוא.

וכך אנו מוצאים את ראש הממשלה מטעם הימין, עושה בדיוק מה שהיו עושים ראשי ממשלה מן השמאל. אולי אפילו ביתר יעילות.

אז אם כן, אולי יש לתמוך באותם אנשי ימין ואותם דתיים שכן חרדים לביטחון ישראל וכן חדורים אידיאולוגיה?

ובכן, בדיוק באותו אופן שאין לראות באותם גורמים כלכליים כמי שרוצים באמת בטובת כלל תושבי ישראל, אלא באומרם "טובת המשק" הם מתכוונים טובתם שלהם - של האליטות הכלכליות, כך יש לראות מהם אותם אינטרסים של אנשי גוש אמונים, תושבי יש"ע וכל מיני רבנים.

ניחשתם נכון, גם כאן, כסף...

על חוק פינוי פיצוי שמעתם?

נכון, המתנחלים מתנגדים אליו כי הוא יביא לפינוי אנשים מבתיהם. או במילים אחרות, לא מציעים להם מספיק כסף...

בימי הפריחה של אוסלו, רבים קנו דירות באזור יהודה ושומרון, בתקווה שהנה הנה, אוטוטו מחזירים את השטח וכמו בפינוי ימית, גם כאן לתושבי המקום יינתנו מענקים כספיים נדיבים בתמורה להסכמתם לעזוב את בתיהם, שבחלקם כלל לא גרו.

וכיצד יוותרו על אמנותם, אם באמונתם, אם אפשר להתפרנס ממנה, בין אם על ידי תקציבים ישירים של מדינת ישראל ובין אם מתורמים דתיים ישרים שעל אף שפרנסתם לא גדולה, הם מקפידים לתת עשירית (מעשר) לאנשים המקשרים בינם לבין השמיים (אני מעדיף לתת את הכסף לאחת מחברות התעופה שתעשה את אותה עבודה)?

אין בכוונתי לפגוע באיש ולא לשפוט את מידת אמונתם של הדתיים והלאומנים מחד ולא את אמות המידה של הקפיטליסטים. אני משוכנע שרובם ככולם מאמינים בצדקת דרכם.

אבל מה, העובדה היא שמדובר בכספים רבים, רבים מאלו שלקורא הממוצע ייצא להחזיק במרוצת חייו ואף אחד לא יוותר עליו בקלות. אם האידיאולוגיה מביאה את הכסף, אז אדרבא, מצוין.

זה מזכיר לי את אחד הציטוטים של שחקן הכדורסל השערורייתי דניס רודמן שבאחד הראיונות עימו סיפר כי סבתא שלו תמיד אמרה לו שכשיגדל יימצא עבודה שיאהב ויעשה בה הרבה כסף. רודמן מצא את הכדורסל, אבל רבים אחרים פשוט מיישמים את גישתה של סבתא של רודמן - מוצאים אידיאולוגיה שבסופו של דבר משרתת את דרכם.

ואם נבדוק את האידיאולוגיה היהודית הדתית, הרי שכל יהודי מאמין לא יכחיש שאמונתו באה מפני שהוא סמוך ובטוח שאלוהי ישראל, מלך המלכים ייטיב עם העם הנבחר בשל אותה אמונה.

ההטבה כמובן במקרה שלנו, מגיעה באמצעות הזרמת כספים.

ואם נבדוק את אידיאולוגיית השוק, לא יכחיש כל בעל הון כי הרי שפעולותיו, גם אם הן משרתות את הציבור הרחב (וזה מה שיטענו תמיד בגלוי), הרי שבראש ובראשונה, פעולותיו נועדו להעשיר אותו, על מנת שיגדיל את הצבר ההון הפרטי שלו ומשפחתו.

ובכן, כפי שהראיתי בפסקה הקודמת, המניעים של כל הנוגעים בדבר, הם בעיקרם מניעים כלכליים גרידא. השיקול המנחה את מנהיגי המהלכים הוא שיקול כלכלי (ולעיתים גם שיקול של נוחות, כי מאוד נחמד לגור באזור פתוח, כאשר בחממות הסמוכות עובדים תאילנדים מיוזעים). אף אחד לא יוותר כל כך בקלות על ההון והמעמד שצבר בעמל כה רב.

ולשם כך הם משתמשים במלחמות העבר ככותרות...

העימות הנוכחי שהוא בעיקרו כלכלי (וגם הצד הפלשתינאי שאותו לא הזכרתי, פועל בעיקר משיקולים של עלות מול תועלת כלכלית), מסוקר כל הזמן בהקשר הפוליטי. מלחמה בין אידיאולוגיות, מלחמה בין לאומים, מלחמה בין דתות.

כוחות שגם אם לא גוועו לחלוטין, הרי שחשיבותם, לפחות לעת עתה הפכה פחותה והם משמשים רק התירוץ ולא הסיבה.

אותם דינוזאורים שציינתי, המאבק הלאומי, המאבק הדתי והמאבק האידיאולוגי, הם יצורים שספק אם היו קיימים בעבר בכוחות עצמם ולא היו המצאה על מנת לשרת את המטרות הכלכליות ובכל מקרה, הרי שהם מסרבים לגווע, בדיוק כמו הדינוזאורים שלו נעלמו ביום אחד, אלא הלכו ונכחדו במשך תקופה ארוכה.