בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ביקרנו אתמול במוזיאון הימי הלאומי בגריניץ', לונדון (National Maritime Museum), בו לא הייתי מספר שנים. שני מיצגים מרתקים במקום שכמדומני הינם חלק מהתצוגה הקבועה של המוזיאון עוסקים במסחר והגירה, חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הימית העשירה של הממלכה המאוחדת.

החלק המוקדש למסחר מתמקד במעלליה של חברת הודו המזרחית הבריטית (East India Company) ומספר גופים פרטיים בריטיים נוספים שסחרו במזרח הרחוק למן המאה ה-15 וכמובן לא פעלו בגפם, אלא התחרו עם גופים מקבילים מהולנד, צרפת וכו'.

אין בכוונתי לערוך סקירה מקיפה של המסחר האירופאי במזרח הרחוק במאות השנים האחרונות, אלא רק להעלות בכתב כמה נקודות שחלפו בראשי בעת הביקור במוזיאון.

1. חברת הודו המזרחית קיבלה צ'רטר מהמלכה אליזבת' הראשונה שהעניק לה מונופול על המסחר עם הודו ב-1600. החברה שלטה בחלקים נכבדים של הודו (לא צילמתי את המפה שבמוזיאון, אך מצאתי מפה דומה להמחשה) עד 1858 לאחר שפעילותה עצבנה לא מעט הודים והביאה למרד (1857) שהוביל ללחץ ציבורי בבריטניה לשים קץ לשליטה הנלוזה של החברה.

מפת אזורים בשליטת חברת הודו המזרחית להמחשה

לשון אחר, במשך כ-250 שנה, השליטה "הבריטית" בהודו הייתה למעשה בעיקרה שליטה של חברה אזרחית מהמגזר הפרטי, תאגיד כפי שהיינו קוראים לזה בימינו, שמגיעה למדינה עם משטר רעוע או רופף ועל כל פנים עם שליט השמח לשתף עמה פעולה ומנצלת את התושבים המקומיים.

וכאשר מדברים על שליטה אירופאית, יש לזכור שבסופו של דבר היא נעשתה, לפחות בחלקה, על ידי גופים פרטיים (הגם שבחסות ממשלתית), כלומר ביוזמה אישית או קבוצתית. רבים באירופה ודאי נהנו מהמסחר הפורח עם האוריינט, אך הם לא היו מעורבים בו באופן ישיר. קולוניאליזם פרופר הוא בעיקרו תופעה של "עידן האימפריה" (אם להשתמש במונח של אריק הובסבאום), המאה ה-19. אך זה כמובן תיאור פשטני במספר פסקאות בודד שעושה חטא למורכבות ההיסטורית.

2. מרתק היה לקרוא על מקומות ספציפיים, למשל גואנגג'ואו (Guangzhou) שבדרום מזרח סין ופרבינציית קנטון בכלל (אירופאים הוגבלו במסחר באזורים אחרים של סין). מדובר במקומות ש"שועבדו" לצורך המסחר עם אירופה לפני מאות שנים וסיפקו לאירופאים שחשקו במוצרים אוריינטליים את צרכם. בשלב מסויים האזור ירד מגדולתו, אך הייתה זו רק ירידה זמנית וכיום לאחר מספר עשורים של הפיכת סין לבית החרושת העולמי, במקום צלחות פורצלן ותה (או בנוסף להם), נשלחים להם מחשבים, צעצועים, טלפונים וטלפונים שהם מחשבים שהם בעצם צעצועים לרחבי העולם.

כמובן, אין זה מפתיע. אחרי הכל, התשתית שהוקמה והמסורת שהתפתחה רק היו צריכים להתחדש. פשוט מעניין לגלות שהאופן בו הדברים מתנהלים בימינו מושפע מתהליכים ואירועים שהתרחשו מאות שנים לפני זמננו ותקופת חיים של מאה שנים וקצת לכל היותר הם פשוט זמן קצר מידי אם רוצים לחוות את ההיסטוריה במלוא הדרה באופן אישי.

סינים ואירופאיים סוחרים וברקע להבות משתוללות, מוצג במוזיאון הימי הלאומי, גריניץ'

3. החלק שעסק בהגירה מוקדש, בין היתר, למסחר בעבדים. באירופה הייתה דרישה למוצרים שהיו יוקרתיים עד אז, למשל סוכר או לא היו קיימים עד אז, למשל טבק וכדי לספק את הביקוש הועברו מיליוני אנשים, כהי עור, מאפריקה לאמריקה, כדי לעבוד, כלומר להיות מועבדים ומשועבדים, במטעי הסוכר, שדות הכותנה וכו'. אנשים אלה יצטרכו לחכות עד למאה ה-19 כדי שהמסחר בהם יהפוך לא חוקי, בהדרגה.

כאשר הצי הבריטי אכף את האיסור במסחר בבני אדם לבסוף, היה זה רק בעקבות לחץ אזרחי כנגד המנהג המגונה. אנשים החלו להבין שהסוכר בספל התה שלהם הופק על ידי עבדים (על האופן בו התה והספל הופקו אין מדברים בשלב זה), החלו להתארגן הפגנות, נחתמו עצומות, התעוררו דיונים וכן הלאה והפוליטיקאים של אז, כמו היום, חשו צורך להציג לבוחריהם תוכנית פעולה.

זה מזכיר לא מעט קמפיינים שונים מימינו אנו, נגד קניית מוצרים שהופקו בסדנאות יזע (ועוד שלל חרמות כגון החרמת מוצרים שיוצרו בהתנחלויות, מוצרי פרווה וכדומה). המעניין הוא שאז (אני משער) כמו היום, רוב הציבור אדיש למצוקתם של אותם אנשים שמפיקים את מוצרי הצריכה שהוא צורך, מעטים עושים רעש ומעוררים דיון ציבורי בנושא וזה בסופו של דבר מוביל לשינוי, בין אם באמצעות חקיקה ובין אם באמצעות שינוי במדיניות החברות שלצרכי תעמולה מדגישות עד כמה איכפת להן מהסביבה, מעובדיהן וכדומה.

עד לדבר הרע הבא נגדו יש לצאת.

4. הנקודה האחרונה שקשורה להגירה היא שעל אף שמדובר בתופעה עתיקה למדי, אנשים עדיין מוצאים אותה חריגה (באופן מובן, אני מניח. לפני מספר קראתי את הנתון שרק 3% מהאנשים בעולם חיים במדינה שאינו זו בה נולדו. מה שאומר ש-97% מבני האדם הם לא מהגרים).

אם תלכו מספיק זמן אחור, תמצאו שבני משפחתיכם נאלצו או אולצו לעבור ממקום למקום. זה נכון לעמי נוודים, אך גם ל"מקומיים" היושבים לכאורה באותה טריטוריה מימים ימימה. זה פועל יוצא של סביבה משתנה ללא הרף, עודף אוכלוסיה, שנות בצורת, סכסוכים וכן הלאה. הגירה שהנה עתיקה כמשך ימיו של המין האנושי אולי הוחשה במאה ה-19 עם אמצעי שינוע להמונים, אך היא בהחלט נוכחת מאז מעולם.

ואף על פי כן, אנשים עדיין מביעים פליאה מפעם לפעם לשמוע שאני נולדתי בישראל ובת זוגי לא ואנחנו בכלל חיים במדינה אחרת מזו בה נולדנו. פה באנגליה, עושה רושם שמדובר בעניין פחות "מלהיב" ויותר מקובל מאשר באירלנד (או לשם השוואה בסלובקיה, שם הייתי מעין אטרקציה). אך עדיין, אנשים מתערבבים זה בזה (זה בזו או זו בזו) שנים רבות, אז אין כאן שום דבר חדש או מיוחד.

מצפה הכוכבים, גריניץ'

אחרי הביקור במוזיאון הימי, טיפסנו על הגבעה לעבר המצפה של גריניץ', קו גריניץ' (לא זכרתי שהם גובים 7 פאונד עבור הכניסה. ויתרנו על התענוג) ובילינו מספר שעות במוזיאון האסטרונומי, הכניסה אליו חינם.

שוב, לא אכנס לתיאור כל המוצגים, אלא רק אספר שהסרטונים המדברים על מקומנו ביקום פשוט מרתקים. קצת מדכדך ללמוד (בפעם המי יודע כמה) שאנחנו חיים בנקודה לא משמעותית בקצה (ואפילו לא זה) הגלקסיה. יום אחד השמש תכלה את מלאי המימן שלה, תהפוך לענק אדום ותבלע את כוכב הלכת בו אנו חיים, כלומר היכן שעצמותנו תהיינה קבורות או שרופות ומפוזרות מזה מאות מיליוני שנים. ואולי צאצאי צאצאיינו יטיילו בין הכוכבים, כפי שהציע סטיבן הוקינג, כאשר שביל החלב ואנדרומדה יתנגשו.

מצד שני, התאוריות מתפתחות ומותאמות ככל שאמצעי המדידה שלנו ויכולת ההדמייה משתכללים. מיסתורי היקום עדיין חבויים ברוב, כמו החומר האפל שמרכיב את רוב היקום או האנרגיה השחורה שמובילה להאצת התפשטות היקום. ועל אף שמדובר באחד הדיונים המרתקים ביותר בנמצא (כמדומני, אסטרונומיה הייתה אחד התחביבים הראשונים שלי. תמיד מצאתי את סודות היקום עניין מרתק וחשוב בהרבה מהזוטות הארציות), הרלוונטיות שלו פשוט אינה קיימת.

חקר החלל הוביל לשינויים מרחיקי לכת בעשורים האחרונים. חישבו על זה בפעם הבאה שאתם בודקים את מיקומכם באמצעות מכשיר ניווט לוויני, צופים במשדר טלוויזיה ישיר מהקצה השני של הגלובוס, בודקים את תחזית מזג האוויר וכן הלאה וכך הלאה. אך החלל הרלוונטי לנו כאן ועכשיו, לפחות לעת עתה, מסתיים כמה עשרות, לכל היותר מאות קילומטרים מעל ראשינו (או מתחת לרגלינו אם נרצה להתחכם מעט). יעברו עידני עידנים עד שאפשר יהיה להתפנות לחקר עולמות אחרים ורוב התיאוריות תישארנה תיאוריות, אולי עם הרבה אינדיקציות לאמיתותן, אך בסופו של יום, תיאוריות.

אז אפשר להיכנס לדיכאון כמו וודי אלן הצעיר, על כך שהיקום מתפשט. או שאפשר לזכור, כמו אמא שלו, שאנחנו בברוקלין וברוקלין לא הולכת לשום מקום. בינתיים.

אז אם אתם מזדמנים ללונדון ומגיעים לגריניץ', מומלץ בחום לבקר במוזיאון הימי, במוזיאון האסטרונומי וכן באקדמיה המלכותית הימית (Royal Naval Academy) הסמוכה שגם הכניסה אליה היא בחינם ועליה לא ראיתי צורך להרחיב.