בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קראתי בקצרה על ההיערכות האמריקנית למתקפה בסוריה. בדבריו אומר ג'ון קרי, מזכיר המדינה (שר החוץ) האמריקני, שהקאזוס בלי למלחמה למתקפה האמריקנית הממשמשת ובאה (אליה בריטניה כפי הנראה לא תצטרף, אך בוודאי תתמוך) היא השימוש בגז סארין על ידי משטרו של אסד, כפי הנראה, כנגד מתנגדיו באזור דמשק שהוביל למותם של כ-1,500 איש. ארה"ב, לדברי קרי, לא יכולה להבליג על המתקפה שהרגה 1,429 סורים.

מלחמת האזרחים בסוריה גבתה עד כה את חייהם של לפחות 100,000 בני אדם. מלחמות אזרחים מטבען אכזריות ורצחניות וגם זו הסורית לא יוצאת מהכלל וחלק מהאירועים בה, למשל גופותיהם של למעלה ממאה גברים שהוצאו להורג והושלכו לנהר באזור חאלב בתחילת השנה הנוכחית, כדי שבני משפחותיהם ימצאו אותם במורד הזרם, רצחניים במיוחד. זהו רק שבריר, אלפית מהזוועה המתחוללת בסוריה.

קורבנות מתקפת הגז המדוברת בפרברי דמשק מהווה טריגר למתקפה אמריקנית, משום שארה"ב הבהירה בעבר כי שימוש בנשק כימי על ידי המשטר הסורי נגד אזרחיו יהווה חציית קו אדום. מחד, האמריקנים לא רוצים להיגרר לעוד עיראק או אפגניסטן ולא ששים אלי קרב (לפחות באופן מוצהר). מאידך, הם עדיין צריכים להבהיר שיש הגמון באזור וריבונותם של רודנים אינה עניין מובן מאליו. שימוש בנשק כימי מוקצה ונאסר לפני שנים רבות בשל אכזריותו הנתפשת (אפקטיבי במיוחד הוא לא ותלוי במזג האוויר, תנאי השטח וכדומה).

מעולם לא הועמדתי, למרבה המזל, בפני הבחירה באופן בו יטבחו בי ולכן אינני גורם מוסמך לקבוע, אך אני מניח שהקורבנות לא רצו למות, בין אם על יד הוצאה להורג, הפגזה, ירי מכוון או על ידי שאיפת גז עצבים. לכן, על אף שמובן מדוע השימוש הסימבולי בנשק כימי מוביל את האמריקנים לפצוח במחול המוביל להתערבות בסוריה, אולם על רקע הזוועות המתחוללות במדינה מאז פרוץ האביב ערבי, בין אם בגודלן (מדובר בכאחוז מכלל הקורבנות) ובין אם באזכריותן, לא מדובר באירוע משמעותי באופן אבסולוטי (כאמור, יש כאן עניין של טעם אישי).

נשאלת אפוא השאלה האם מישהו (האמריקנים, בהיעדר גורם אחר) צריך להתערב בנעשה בסוריה. ריבונות, בעשורים האחרונים, היא לא ערך מקודש (ולמעשה מאז ומעולם קראו עליה תיגר. אחרת גבולות לא היו משתנים ללא הרף) והתערבות חיצונית היא עניין עליו נוהגים לברך. ראו למשל את הבכייה על חוסר מעש והשתיקה הבינלאומית על רצח העם ברואנדה ב-1994. שם, ובשורה של אירועים נוספים, הנטייה הרווחת בקהילה הבינלאומית היא להתערב ולמנוע פגיעה המונית בחפים מפשע.

למען הדיוק, הדרך ה"נכונה" לעשות זאת היא על ידי הכנסת כוחות בינלאומיים בחסות האו"ם. פקחים, כוחות לשמירת שלום ובמקרים חריגים פדרציה בינלאומית אד-הוק (עיראק ב-1991 כאחת הדוגמאות הבודדות, אם כי שם היה מדובר בפלישה עיראקית למדינה ריבונית סמוכה, כווית). ישנה סלידה מהתערבות של מדינה אחת או קבוצה מצומצמת של מדינות מבלי לקבל החלטה על כך במועצת הביטחון של האו"ם הכוללת 15 מדינות, ביניהן 5 חברות קבועות שלא נוטות להסכים על מתקפה על פי רוב.

מבלי להיכנס בעובי הקורה, הסיכוי לאישור מתקפה בינלאומית בהובלה אמריקנית במועצת הביטחון אפסי, כאשר חברה קבועה במועצה, רוסיה, רואה בסוריה קליינט ותירוץ מצויין לחבל בשליטה האמריקנית במזרח התיכון. כלומר הדרך לה קראתי "הנכונה" למתקפה אינה עומדת על הפרק ומידת הלגיטימיות הבינלאומית גם כן אינה קנה מידה (למרבה הצער. הלוואי ואכן הייתה אמת מידה מקובלת שבינה לבין מוסר והדבר הנכון לעשות היה קשר של ממש).

אם לסכם במספר מילים את הנאמר עד כה, מחד מקובל והגיוני להתערב בעניינים הפנימיים (מלחמת אזרחית במקרה דנן) והדקות המשפטית האם ישנה תמיכה בינלאומית או לא חשובה כקליפת השום. עדיין נותרנו עם השאלה האם על ארה"ב להתערב בסוריה.

ישנם כמובן האינטרסים האמריקנים. התערבות "חכמה" תצייר אותם כמושיעים, דאוס אקס מכינה שמגיע יש מאין, מגן על המסכנים שנתונים לשרירות לבו של רודנם ואז משאיר אותם לעניינם. אך מצד שני, התערבות חכמה היא מהאגדות. ההיסטוריה הלא רחוקה מראה שמתקפה אמריקנית מלווה בשנים רבות של "בניית אומה" שגובה דם רב יותר מהמצב שהייתה אמורה לפתור (אם כי במקרה של מלחמת האזרחים בסוריה, יהיה קשה להתעלות על הרצחנות הקיימת עד כה).

על אף ששימוש בכוח נוסף (חיצוני) עושה רושם של כיבוי אש באמצעות אש, הגדלת הכאוס באזור כאוטי, יש לה פוטנציאל הצלחה, אם היא תוביל להדחת הרודן השפל. בטווח הזמן המיידי, האלימות תגבר, אך בשלב מסויים תכבה האש וסוריה עשויה לאסוף את שבריה תוך זמן קצר יותר מאשר ללא התערבות אמריקנית.

אך מצד שני, אין "מתנות" חינם והתערבות אמריקנית עשויה לתת אותותיה בסוריה לשנים רבות. גרמניה ויפן, למשל, עדיין שופעות בחיילים אמריקנים עשורים רבים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. זה אולי לא נשמע נורא בהקשר היפני או הגרמני, אבל דומיננטיות אמריקנית אינה בהכרח ערובה לאיכות חיי המקומיים.

כמדומני, כאשר השיקול הוא בין חיים לבין איכות חיים או חופש מהתערבות גורם זר, הראשון גובר והשאלה מי שולט הופכת משנית. לכן, השאלה העיקרית שצריכה להישאל היא האם התערבות אמריקנית אכן תוביל לפתרון הסכסוך בסוריה. זו שאלה שהתשובה אליה סבוכה והתשובה לה תינתן, אם בכלל, רק לאחר מעשה. לכן אשאיר את הדיון עליה ויתר הספקולציות לאחרים (ובכלל, אני בטוח שרבים ידונו בה לפני המתקפה). השאלות המשניות, האם אסד עשה שימוש בנשק לא קונבנציונלי או לאו, האם התערבות חייבת להיות מוסכמת באו"ם או חד צדדית וכן הלאה, פחות חשובות.

באופן אישי, נדמה לי שפוטנציאל הנזק של התערבות אמריקנית בסוריה גדול. הוא עשוי להביא להסלמה של מצב נורא כמות שהוא. מאידך, זה עשוי להיות הסיכוי היחיד להושיע חפים מפשע. לשון אחר, אני אמביבלנטי. לכן, אם וכאשר תהיה תקיפה אמריקנית בסוריה, מוטב שזו תהיה מוגבלת ותהיה בעיקרה סיוע למורדים במשטרו של אסד.