ובכן, נסענו היום לטיול בחרמון.
היה כיף.
אספר את הסיפור בתמונות והסברים...
אז ראשית נסענו למבצר נמרוד (פעם קראו לו קלעת נמרוד, אבל אנחנו מעברתים כל דבר). טיילנו קצת (וניצלנו עוד קצת את הכרטיס מטמון שלי) במצודה וראינו שפני סלע.
שפן סלע חמוד
אני בנסיון עלוב לחקות שפן סלע
כיתוב בערבית במצודה
כבר מזמן רציתי לשים תמונה של הפלא הזה - ווטרלס - משתנה שלא ניתן להדיח בה את המים, מה שאומר שמי שמנקה אותה די מסכן... 
בכל מקרה, כתוב על השלט מעליה שהיא חוסכת 100,000 ליטר מים בשנה.
הבה לצורך החישוב נעגל את כמות המים בהדחה אחת של מיכל שירותים מלא ל-10 ליטר (כמדומני הוא תשעה ליטרים במציאות) ונגיע למסקנה שצריך 10,000 "משתינים בקיר" על מנת שההבטחה תתגשם.
לדעתי לא מבקרים במקום הזה 10,000 איש בשנה, כך שמדובר בהגזמה פראית...
ווטרלס - איזה פלא
לאחר מכן הגענו אל אתר החרמון.
אני מאוד רציתי לעשות סנובורד (Snowboard) מפני שמעולם לא ניסיתי. אבל לצערנו, כאשר הגענו, כל הקרשים כבר היו מושכרים, אז הסתפקנו בסקי.
הואיל ולא עשיתי סקי כבר מאז דצמבר 1999, עת הייתי בסלובניה (הייתה זו לי הפעם הראשונה והיחידה עד היום), הייתי צריך מעט להתחמם, כך שבהתחלה גלשתי בשיפוע ממש קליל, תוך כדי שדנה מרעננת את זכרוני כיצד לגלוש.
מזל שהעיקרון לפיו לא שוכחים לרכב על אופניים, פועל גם במקרה של סקי.
תוך כמה דקות השתלטתי על הנושא די יפה.
זהירות - No breaks 
אני מתקרב אל דנה והיא מצלמת
טיפוס במדרון הרבה יותר קל עם נעליים מאשר עם מגלשיים
(הערה מיום שאחרי לאחר הארה - אני מטיל צל של ישו על הצלב!!!)
ילדה זורקת כדור שלג (לבקשתי) ודנה ברקע
חאפרים מערוץ 5 עורכים ריאיון עם גולשים
נטיפי קרח מגג המסעדה
דנה טורפת את ארוחת הצהריים שלנו - פסטה ותפוחי אדמה
המוני מגלשיים בתור לרכבל
צילום עצמי על גג העולם
לוחמי יחידת האלפיניסטים (עם אחד מהם דיברתי בקרון, אבל אם אספר על מה, אצטרך להרוג אותכם)
צה"ל הארור - אפילו על מחלקיים הוא מטביע "צ"
וזה שהם יחידת לוחמה בשלג, לא אומר שהם לא נופלים כשהם עושים סקי...
מבט כללי על אתר החרמון ממרומי אחד ממסלולי הגלישה
הפלא ופלא - מישהו כתב אלעד על השלג
לי הוא הזכיר לוחם חופש עיראקי...
ילד עושה Snowboard (או במקרה שלנו Iceboard)
גולש סקי מיומן בפעולה
אדם על סנובורד תוך כדי סיבוב
גולש Snowboard קצת פחת מיומן גולש על הישבן והגב...
איך אמר הוגו? "זאת הייתה נפילה"...
לאחר הביקור בחרמון, רציתי נורא לקנות פיתות במג'דל שאמס, כי זכרתי מקום שהייתי בו עם סיון לפני שנתיים או שלוש שממש אהבתי.
אבל המקום היה סגור, כך בערך כל המאפיות והמרכולים בכפר.
אז במקום זה צילמנו והצטלמנו עם דגל סוריה המתנופף בגאון במרכז הכפר.
אויש, היה כל כך כיף במג'דל שמס!
אני גם רוצה לגור בישוב דרוזי עם שלג בחורף. אני אפילו אהיה מוכן לוותר על האזרחות הישראלית שלי ולקבל אחת סורית, אם יחזירו את הכפר לסוריה, במסגרת שלום.
כל כך כיף שם והאנשים כל כך חביבים (אני מדבר על הילדים ברחוב, לא על מוכרים שהם בעלי אינטרס ולכן נחמדים).
פסל של איש מניף דגל סוריה (לפני מספר שנים הדגל לא התנופף שם - שיקולים פוליטים)
אני, הפסל והדגל. זו הדבר הכי קרוב שהיה לי לחוויה סורית
השקדיה פורחת מאחורה פרה בורחת... (צולם בדרך הביתה)
בדרך חזרה עצרנו בחנות המפעל של טבעול, לקנות מזון סוג ב' (וזול)
ולסיום קינחנו בגלידה - דנה במארס ואני בטוויקס.
ולסיום בדיחה ברוח היום :
שאלה : "איך אומרים ברוסית מדריך סקי"?
תשובה : "מדריכסקי"...
ואחרי כל זה, אשמח אם מישהו יענה לי...
"לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא"?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
