| 8/2003
על חג הקן שהייתי בו היום
היום הלכתי לבקשר בקן של התנועה בה היית מדריך שלוש שנים וחניך אפילו יותר מזה.
הם בדיוק חגגו חג קן, שזה בעצם מין יום הולדת לקן, והפעם היה מדובר בחגיגות השבעים.
נשמע הרב, לא? בן אדם שהיה בן עשר לפני שבעים שנה, הוא היום בן 80...
אולם נסובה מחלוקת סביבה גילו של הקן, יש הטועים שהוא נוסם בשנת 48,, יש הטוענים שהוא נוסד ב-47', יש הטוענים שבשנת 53' הוא עלה
לאוויר אלב איכשהו הגיעו ל-70 שנים, שזה ממש הרבה.
אגב, השנה השומר הצעיר חוגג 90' שנים להיווסדו, שגם זה חתיכת הישג.
וקצת רגשות, אני מוכרח להגיד שדי נהנתי לבקר בחג הקן, לראות חניכים שלי מהעבר שהיום הם עולים ל-י"ב ול-י"א.
למותר לציין שהדרכתי אותם הם היו בכיתה ה' ולכן פתאום הם נראו שונים, בעיקר גדולים הרבה יותר ממה שהם היו...
בכל אופן, התבוננתי על אלבומי תמונות אשר היו פזורים לרוב, במיוחד באלו מלפני כחמש שנים, בתקופה בה אני הייתי חניך ומדריך, אני מוכרח לציין
שנוסטלגיה זה דבר חזק ואפשר לומר טוב.
מצאתי את עצמי מתבונן באותם אלבומי תמונות בלי להסיר את החיוך מפי לרגע, למשל הייתי פעם שלבשתי שרשרת ערסים, שהבאתי לצורך תחפושת לחג הקן
ה-45 (כן, זה לא היה לפני 25 שנים, אלא ב-98', כי כל הזמן מחליפים את הגיל של הקן), לאחד המופעים. לבשתי את השרשרת ולבשתי
טרנינג מזעזע של FILA עם סמל גדול ומכוער בצד (FILA היתה פירמה פופולארית באותה תקופה בקרב הערסים). כמובן שעברו מאז כחמש שנים,
כך שלא ממש זכרתי שתמונה כזו צולמה, כלומר ראיתי אותה באלבום, אבל הפעם האחרונה שהבטתי באלבום היתה לפני חמש שנים וכך על פרצופי נמתח חיוך
רחב כאשר הבטי בתמונה. היו עוד כל מיני תמונות, בחלקן הופעתי, בחלקן אנשים רבים שהכרתי והיה להם חלק מסויים בעברי ושמחתי לראות את פרצופם
שוב.
נוסף על תמונות, כאמור פגשתי אנשים בשר ודם, למשל את שותפתי להדרכה ביתה י', שהפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה מעט לאחר כיתה י"ב,
בדיוק פגשתי אותה כאשר עמדתי ליד ארבעה מחניכינו המשותפים בעבר.
אך, שוב אשתמש במילה נוסטלגיה.
נוסף על הדמויות מהעבר, שאני מניח שאם הייתי כותב כעת ברנגלית הייתי משתמש בעבר ממושך, משום שמדובר על תקופה אשר נמתחה על פני מספר שנים
לא קטן, אז היו כל מיני אנשים שהם באמת דמויות מהעבר, כלומר אנשים ממש ממש מבוגרים שבאים בשביל להתרפק על העבר. אחד מהם סיפר בהתרגשות
שהוא עצמו היה ממקימי מבנה הקן (או ליתר דיוק היה בתקופה בה אבא של מישהו שהיה ארכיטקט תיכנן את המבנה ואבא של מישהו אחר שהיה קבלן בנה אותו
בתשלום סימלי), כמובן שיש עוד כמה שטוענים להיות כאלו, מי צודק, אני לא חושב שזה חשוב, אני מניח שמנקודת מבטו של כל אדם מבוגר המתרפק
על ההיסטוריה, קיימת אמת קצת אחרת, מפני שכל אחד רואה דברים אחרים, כל אחד מפרש את אותה מציאות בצורה מעט שונה. מה גם שאותם אנשים
שמקוטלגים על ידי כעת תחת הקטגוריה של "אנשים מבוגרים" היו בגילאים שונים בשנים השונות וידוע שבגילאים צעירים, יש חשיבות לגיל שאתה נמצא בוא
על תפיסתך את המציאות בה אתה חי (למשל ילד בן שש רואה את העולם בזוית שונה מאדם בן שישים).
בקיצור, היה ממש נחמד, על אף שבד"כ אני לא מרגיש נוח בארועים המוניים ובמקומות בהם יש התקהלות, במיוחד כאשר אני מכיר חלק מהאנשים,
הצלחתי להנות. האם בעוד עשרים שנה אהיה מבוגר שנהנה ללכת לפגישות מחזור?
פגישות מחזור
אחד הדברים אשר ידוע שקורים בפגישות מחזור הוא הרכילות הרבה. השאלה הראשונה שנשאלת בארועים בו חברים ותיקים נפגשים הוא "אז מה אתה עושה?"
או "מה עיסוקיך בימים אלו". עכשיו על השאלה הזו נעים לענות כאשר אתה מנכ"ל אינטל, אבל קצת פחות כיף אם אתה עובד בחברת ניקיון...
עוד דבר שעולה במפגשים הללו הוא בני הזוג, כלומר האם "אישתך שווה" או "בעלך נראה טוב" (וכמובן גם כאן כסף עשוי לשחק תפקיד).
זה כל כך צבוע כל העסק הזה בפגישות מחזור, שמעתי כבר על הרבה מקרים בהם אנשים משקרים באשר לעיסוקיהם, שמעתי גם על מקרים בהם אנשים שכרו
נערות ליווי לערב של פגישות מחזור (כאן השם נערת ליווי מתאים, בניגוד למה שקורה בד"כ).
זה מזכיר לי את הפרק של משפחת בנדי, בו מרסי פגשה את בעלה לשעבר, אשר נראה לבוש היטב ובעל רכב יוקרה, כך היא שכנעה את בעלה הנוכחי,
ג'פרסון להתחזות לאדם מצליח, אפילו שהוא היה לא מן המצליחנים.
בסוף אגב התברר שסטיב, בעלה לשעבר של מרסי הוא פשוט נהג של איש עשיר...
אבל ככה זה, הרבה פעמים, הרושם שאנחנו מקבלים על אנשים מתבסס על שקרים, שטיקים, רמאויות וסיפורי בדיה.
לכן על כל דבר שאני שומע, אני מוסיף את המילה (ע"ר) בסוף הסיפור, רק למקרה שאולי לא אומרים לי את כל האמת.
אולי זה נשמע מעט טיפשי, אבל מעט חשדנות לא הזיקה אף פעם.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
