בחודשים האחרונים כמעט ולא קראתי חדשות בעברית. הסיבה המרכזית לכך היא שהעיתון היחיד שאיכשהו היה ניתן למצוא בו מספר כתבות מעניינות החל לגבות תשלום ואני לא רואה ערך מוסף בתשלום על קריאה בעיתון הזה. יתר העיתונים בישראל אף גרועים ממנו.
אף על פי כן, הגעתי במקרה למאמר המערכת של ״הארץ״ מיום שישי האחרון. המאמר, תחת הכותרת ״אין לכפות ברית מילה״ קורא שלא לכפות ברית מילה כאשר אחד ההורים מתנגד לכך, בעקבות מקרה שהגיע לבית הדין הרבני. אין זה מפליא שמי שמכפיפים עצמם לגופים חשוכים ומפקירים את דיני האישות שלהם לקבוצת אווילים ששופטים (סליחה, דנים) על פי חוקים ארכאיים, נאלצים להתמודד עם החלטות מטופשות. במקרה דנן, בית הדין הרבני החליט לכפות על אישה לערוך ברית מילה לבנה הרך כתנאי לקיום הסכם גירושים. מה לעזאזל הקשר בין שמיטה לסיני?
בכל מקרה, השארתי תגובה בכתבה, אך החלטתי להביא אותה כאן. בקצרה, אין לי התנגדות עקרונית לברית מילה. יש לי בעיה עמוקה עם ברית מילה לקטינים. כמו החלטות חשובות אחרות של אדם על גופו, למשל חריטת כתובת קעקע, יש לחכות עד שפלוני הופך בגיר ובגיל 18 יהיה רשאי להחליט האם הוא רוצה להסיר את העורלה או לא. הוא היחיד שרשאי להחליט האם להיפרד מאיבר כה רגיש בגופו.
הטיעון היחיד בעד ברית מילה לקטינים שעשוי להחזיק מים בדוחק, הוא שבמידה והדבר ייאסר בחוק, המנהג האווילי הזה כה מושרש (אווילי משריש?), עד שהוא ייעשה בסתר על ידי מוהלים פיראטיים ללא פיקוח ויגדיל את הסיכון לפגיעה ברך הנולד. זו נקודה חשובה, אולם ראשית, אין לתת לפחד מעבריינים להוות שיקול נגד חקיקה ראוייה. יתרה מכך, גם ההכשרה של מוהלים מורשים בהווה לא בהכרח מרשימה. מדובר בניתוח ללא הרדמה שנערך על ידי מי שאין להם בהכרח הכשרה רפואית מלאה ולא אחת תינוקות בריאים יוצאים מהתהליך עם נזק באיבר האינטימי שילווה אותם לכל החיים. וכמו כל ניתוח, קיימים סיבוכים אז מדוע לערוך ניתוח לא הכרחי בעליל, כאשר על פי הערכות מארה״ב, כ-2 עד 10 אחוז מהמקרים בהם נערכת ברית מילה קיימים סיבוכים?
להלן התגובה שלי למאמר המערכת:
האם ברית מילה היא מנהג יהודי?
מלבד העובדה שמדובר במנהג שרווח בקרב קבוצות אתניות נוספות ויהודים העתיקו אותו או המשיכו אותו כאשר החלו לראות עצמם כיהודים, גם הסיפור התנ״כי לא מחזק את היות המנהג המטופש הזה ״יהודי״.
לאברהם היה בן ושמו יצחק (ובן נוסף). ליצחק היה בן ושמו יעקב (ובן נוסף). ליעקב היה בן בשם יהודה (ובנים נוספים).
לכנות ברית בין הסבא-רבא לאל מנהג ״יהודי״, קבוצה הקרויה על שם אחד מעשרות הנינים של אותו כורת ברית, נראה תלוש משהו...
זאת כמובן מבלי לקחת בחשבון שהיהדות הרבנית התעצבה לפני כאלפיים שנה, שנים רבות אחרי שהדמות הבדיונית אברהם חלפה מן העולם, אם אי פעם הייתה בו.
וכמובן, באופן אישי אני לא רואה בעיה אם אנשים מעוניינים לכרות ברית עם האל ולעבור את טקס ברית המילה. אך כמו כל פעילות מסוכנת אחרת, שתיית אלכוהול למשל (הו, גם זה חלק מטקס ברית המילה), ההחלטה על הברית צריכה להיות של מי שיישא בתוצאותיה.
לכן, יש לחכות עם הברית עד שהילד בן 18 ואז לתת לו להחליט אם הוא רוצה למול עצמו או לא. אברהם אבינו חיכה עד גיל 100 כששמע קולות שקראו לו לחתוך (וזו לא הייתה הפעם היחידה שהקצב המקראי נקרא להשתמש במאכלת). אני סמוך ובטוח שבגיל 18, כאשר היהודי המצוי בגיר, הוא יקבל את ההחלטה הנכונה. ואם יירצה להסיר את עורלתו בשל מחוייבות לאל, שיהיה לו לבריאות.
מישהו עדיין חושב שיש לכפות על תינוקות חסרי ישע ברית מילה? נימוקים בבקשה.
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
