במחלקת השיווק של גוגל - ויותר מכך, בקרב חבורת המעריצים העיוורת של ענק הפרסום והטכנולוגיה - משווקים את אחד הלהיטים האחרונים של החברה, גוגל גלאס (Google Glass). הרעיון הוא שבעבור 1,500 דולר, לא כולל מס, הרוכשים יחוו את העתיד (בהנחה המאוד בעייתית שבעתיד מוצרים ייראו כמו האבטיפוס שלהם, כאילו איזה-שהוא מוצר שראינו בשנים האחרונות קפא על שמריו) ויעזרו בעיצוב עתיד המוצר, כלומר בעבוד סכום כסף לא מבוטל (אם כי בהישג יד עבור רבים. לשם השוואה, האייפון הנוכחי מהדגם היותר מתקדם, 5S, שנחשב טלפון יקר למדי, עולה בין 649 ל-849 דולר, על פי האתר של אפל) הרוכשים מתנדבים להעניק לגוגל המון מידע אינטימי על חייהם כדי שהאחרונה תלמד כיצד להגיש להם עוד פרסומות, סליחה, להעניק להם שירות וחווית משתמש טובים יותר.
נשגב מבינתי מדוע אנשים ללא לקות ראייה יסכימו, מרצונם החופשי, לשים משקפיים, אופנתיים ככל שיהיו. מעניין כמה אנשים שהסירו משקפיים באמצעות ניתוח לייזר יחשקו להתמשקף שוב בשל החוויה המרנינה שהמשקפיים של גוגל יעניקו להם לכאורה (שלחתי אימייל לחבר שבהשראתו כתבתי את הדברים האלה נגד ניתוחי הסרת משקפיים לפני עשור ושאלתי האם יהיה מעוניין לקבל גוגל גלאס. הוא השיב "אני נוטה להאמין שהייתי מעוניין". הקשיתי ושאלתי על הסרת המשקפיים בעבר והוא אמר שהוא "לא חושב שזה אותו דבר". אני מניח שהכל עניין של פרספקטיבה. pun intended).
בכל אופן, כקורבן של מתקפת השיווק הנוכחית, קראתי לאחרונה לא מעט דיווחים על תקריות בהן היו מעורבים חובשי משקפי גוגל, המכונים בחיבה\לעג גלאסהולס (Glassholes, הלחם של המילים Glass ו-assshole). הגבול המטשטש בין שיווק המונע על ידי גורמי השיווק הרשמיים (היינו אנשי השיווק של גוגל במקרה הזה) לבין יוזמה פרטית של קאדר המעריצים של החברה (וכמו ענקי הרוק והפופ, כך מאחורי ענקי הטכנולוגיה מזדנבת עדת מערצים) גורם לכך שבלתי אפשרי לדעת האם הדיווחים הללו הם תוצאה של מיליונים הנשפכים על שיווק או יוזמה של עיתונאים המחפשים דיווחים פיקנטיים. אך התוצאה אחת היא, בין אם הפרסום הוא שלילי ובין אם הוא חיובי, הדיווחים על משקפי גוגל מחלחלים לדפי החדשות השכם וערב, אף על פי שאין עוד מדובר במוצר חדש וגוגל זוכה לקידום הרצוי מבחינתה.
לא הייתי מתעכב על כך יותר מידי, אך בטקה הראתה לי שלשום סרטון בו מרואיינת שרה סלוקום, אישה שהותקפה בסן פרנסיסקו משום שחבשה משקפי גוגל, סיפור שקראתי עליו בכותרת ידיעה, נדמה לי בגארדיאן, לפני מספר שבועות מבלי להתעקב עליה, שכן מדובר בעוד אחת מאותן ידיעות שיווקיות במסווה של חדשות כמו הילד שמכר כלייה כדי לקנות אייפד ואייפון או המעשיות על מכשירי אייפוד שנחטפו בסאבווי של ניו יורק באמצע העשור הקודם כאשר ליסטים הבחינו באוזניות הלבנות של המכשיר (דיווחים על שוד מכשירי אייפוד התחילו לפני כעשור, ב-2004, בסן פרנסיסקו גם כן). הגלגול האחרון של הסיפורים הללו הוא כאמור חובשי משקפי גוגל שהותקפו משום שהשתמשו במכשיר החדשני והנחשק לכאורה (הסיפור של שרה סלוקום בעברית בדה מרקר, אם זה מעניין אתכם). כאמור, מדובר בידיעות ממוחזרות, תוכן שיווקי שאין בו עניין של ממש לציבור, אך הסרטון צד את עיני בשל חוסר המודעות העצמית שמפגינה המרואיינית.
להלן הראיון עם שרה וקטעים שצילמה עם סט הגוגל גלאסס במהלך רגעי התקיפה:
אז מה אנו רואים בסרטון?
החל מהשנייה העשרים של הסרטון, לאחר דברי רקע קצרים, אנו נחשפים לשרה היושבת ומרכיבה גוגל גלאס (זכוכית) ושותה משקה מכוס פלסטיק, מהסוג ההוא שמיליארדים כמותה מטנפים את כדור הארץ ללא סיבה טובה. זה לא ששרה מנוולת, היא פשוט לא מקשרת בין הפעולות בהן היא לוקחת חלק להשלכותיהן. מספרים שהיא יועצת מדיה חברתית (Social Media Consultant), אחד מאותם מקצועות מונפצים שלא מתארים דבר, באזור סן פרנסיסקו, בירת הטכנולוגיה. תחום עיסוק אירוני, בהתחשב בכך שהיכולת שלה להתמודד עם סיטואציה חברתית של ממש לוקה בחסר, על פי הראיון. אולי בשל כך היא חשה צורך עז להשתמש במשקפי גוגל כמתווך בינה לבין המציאות.
היא מספרת שכאשר ישבה בבר, ניגשו אליה שתי בנות. לא זאת בלבד שלא הפגינו הערצה וסקרנות כלפי הגיזמו הנחשק שנח על אפה, הן החלו להקניט ולתקוף אותה. מה עשתה שרה? התנצלה? הסירה את המשקפים שגרמו לזרים אי נחת? לא ולא, היא החלה להסריט את התקרית. החל משנייה 55 אפשר לראות את התוצאה.
לדבריה של שרה they were trying to shield their face as if I was recording them (הן ניסו להסתיר את פניהם כאילו ניסיתי להקליט אותן). היא אומרת זאת ללא היסוס שניות ספורות לאחר שהיא מספרת שהחלה לצלם בוידיאו, כלומר על אף שאלימות מילולית ו\או פיזית אינה מוצדקת, בהחלט אפשר להבין מהיכן היא נובעת במקרה הזה. זאת ועוד, דבריה של שרה סלוקום אינם מדוייקים, גם אם אין הם שקר מכוון ביודעין, שכן בו זמנית היא מספרת שהיא הסריטה את התקרית וגם שהיא לא בעצם צילמה כאשר התקרית התרחשה. אפשר כמובן לקבל אי דיוקים מסוג זה בשל סערת הרגשות בהן הייתה נתונה או להבין את הדברים כך שבמשך כ-15 דקות היא לא צילמה, ניגשו אליה הבנות בעויינות ואז היא החלה לצלם (לשם מה? מתן עדות? הפללה? שיתוף העולם בחווייתה האותנתית?). הנקודה היא ששרה צילמה אנשים שלא היו מעוניינים בכך במכשיר שלא ברור למצולם הפוטנציאלי האם הוא מצולם בחשאי או לא (טכנית אגב, קיימת אינדיקציה, אבל לדבריה המתנשאים של שרה they clearly didn't understand it, they didn't know how it works - ״הם בבירור לא הבינו את זה, לא ידעו איך זה עובד״. הן הרי לא מגניבות כמוה, אחרת היו רוכשות גוגל גלאס בעצמן או למצער מפגינות התלהבות ומפרגנות לשרה על ההישג המרשים של חבישת משקפי גוגל).
קיימות סיבות רבות שעשויות להוביל לעויינות כלפי מרכיבי המשקפיים של גוגל. אציין רק שתיים מהן. הפגיעה האפשרית בפרטיות מובנת לשרה ולכן בחרה בקו ההגנה, המפוקפק כאמור, לפיו היא לא בעצם צילמה את התוקפים. כשמדובר במצלמה הקלאסית וטלפונים עם מצלמה, הגם שהם ניתנים להסוואה, באופן כללי ברור למצולם מתי הוא מצולם. לא כך, לפחות לפי שעה, לאנשים המופשטים מאלמוניותם באמצעות משקפי גוגל. זאת ועוד, אף כי הטכנולוגיה טרם הבשילה ומדובר, לפי הביקורות שקראתי, במוצר בסיסי למדי, קיימת תפיסה שלמרכיב המשקפיים ישנה יכולת מאגית לשאוב מידע על סביבתו, כלומר אם נקלטתם במשקפיים של גוגל מרכיב המשקפיים יכול ללמוד עליכם פרטים שלא היו זמינים ללא המשקפיים ובכך הוא חודר לפרטיותכם. אולי כך יהיו פני הדברים בעתיד, אולם בהווה זה לא ממש עובד כך.
סיבה נוספת שנרמזה בתחילת הדברים ובה אני רוצה להתמקד היא תג המחיר של המוצר. 1,500 דולר עבור מוצר מותרות הם לא הרבה, אך מדובר בסכום כסף שרוב האנשים יזלזלו בו. בדקתי ומצאתי ששכר המינימום בקליפורניה עומד על 8 דולר לשעה. כלומר עובד בשכר מינימום ייאלץ לעבוד 187.5 שעות כדי שיהיה ברשותו מספיק כסף כדי לקנות משקפי גוגל. זה יותר מחודש עבודה בו עובדים 40 שעות בשבוע (אם כי עניים רבים באמריקה נאלצים לעבוד במספר עבודות, הרבה מעבר ל-40 השעות שלקחתי בחשבון). כמובן, זה לא לוקח בחשבון מיסים, שכר דירה או משכנתא, תחבורה, מזון, ביגוד, חשמל, מים ויתר הוצאות שוטפות שמובילות לכך שמשקפי גוגל לא יהיו זמינים עבור המשתכרים שכר מינימום בקליפורניה גם בתום מיליון שנות עבודה, כפי שהם לא יהיו בהישג ידם של אנשים רבים שמרוויחי מעל שכר המינימום המקומי.
כלומר השימוש במשקפי גוגל מפגין אטימות לב כלפי אלו שאין באפשרותם לבזבז מאות דולרים כדי לקחת חלק ב״ניסוי״. למה דומה הדבר? דמיינו אדם זר שמגיע לשכונת עוני במכונית יוקרה, עונד תכשיטים נוצצים ובאמתחתו כל מיני מוצרי יוקרה שאין לי אפילו חשק להתחיל לתאר. הלא תצפו לעויינות כלפיו? האם תופתעו לשמוע שאנשים תקפו אותו פיזית ושדדו אותו? מובן שלא. אם לא כך היו פני הדברים, עשירים לא היו חיים בבתי הכלא היפהפיים שהם בונים לעצמם, סוגרים עצמם מאחורי סורג ובריח, מוגנים באמצעות חברות שמירה פרטיות שמגינות על גופם ורכושם בעבור פירורים מהעושר. באופן אירוני, רוב אלו שנופלים קורבן לאיבה כלפי ביליונרים אינם עשירים של ממש אלא דגי רקק שיכולים להרשות לעצמם גוגל גלאס ולא הרבה מעבר. מתי שמעתם על איזה מארק זאקרברג (צוקרברג) נופל קורבן לשוד לאחרונה?
ישנן מידות רבות בעולם. מידת הענווה היא כמדומני אחת החשובות בהן. באופן אידיאלי, היא אומרת שאדם ייראה עצמו באור הנכון, כלומר יצור אפסי בהשוואה ליקום העצום שגודלו בלתי נתפס וגם בהשוואה לבני אנוש אחרים, מהם הוא לא שונה באופן מהותי ולכן אל לו לחוש גאווה כי הוא טוב מהם. הואיל ואידיאלים ומציאות לחוד, גם כאשר אדם חש עצמו מורם מאחרים, המעט שהוא יכול לעשות זה לא להוציא עיניים לאחרים שלא שפר מזלם, כפי ששפר מזלו בעיניו.
נתרגם זאת למונחים ששרה הייתה מבינה, אם הייתה קוראת עברית. זה דבר אחד להיות הבעלים של גוגל גלאס, לחשוב שזה דבר נהדר שיכול למנוע תקריות מהסוג הזה (כך אמרה בסביבות דקה 2, מבלי להבין שללא גוגל גלאס אין תקריות גוגל גלאס. כמובן, היא התכוונה בכלליות לתקריות אלימות), אולי לקדם את האנושות למין יעד לא ברור ועוד כהנה וכהנה. אך זה דבר אחר לנקר את עיני הזולת ולהשוויץ במשקפיים האלה, כפי שניתן להבין מדבריה שהיא עושה באופן תדיר (היא סיפרה כי ב-95% מהפעמים אנשים מגלים סקרנות והערצה. אבל היי, היא חיה כל כך הרבה זמן באמריקה, ארץ ההתלהבות והחביבות המזוייפת, שהיא לא מבחינה בין הפגנת נימוס לבין חיבה. אבל מה אני מבין? היא המומחית במדיה חברתית, לא אני). כפי שאמרה אמא של ג'רי סיינפלד, איך מישהו יכול לא לחבב אותה?
בכל מקרה, סרטונים מהסוג הזה עושים שירות לגוגל בכך שהם מטפטפים לתודעת ההמונים את קיום המוצר. כחברת פרסום, בגוגל יודעים שפרסומות, על אף שיש להן תפקיד בשטיפת מוח, אינן נקלטות תמיד באופן חיובי ובטח לא כהמלצה בלתי תלויה ולכן ידיעות עיתונאיות הן אפקטיביות בהרבה. הצופה עשוי לחשוב שאולי השרה הזו מעצבנת, אבל אם טמבלית כמוה יכולה לנסות את המשקפיים, חכם שכמותו ודאי יעשה בהם שימוש מושכל יותר. הרי אם אדם מפרסם דבר שטות בפייסבוק ומיד ממתין בקוצר רוח כדי לראות את תגובת "העולם" לאותו דבר שטות, אותו אדם יתמוגג מהתגובות הנלהבות שאותם "חברים" ירעיפו כאשר יישמעו שאותו אדם מדהים בעיני עצמו לפתע החל להרכיב משקפי גוגל ואם לא, הוא לפחות ייכנס לסיטואציות חברתיות מעניינות בהן לא היה מעורב ללא המשקפיים.
כך נכנסו לחיינו טלפונים חכמים, מחשבים ניידים אם נחזור מספר שנים, טלפונים ניידים מספר שנים קודם לכן ובעצם אותה תבנית חוזרת עם כמעט כל חידוש טכנולוגי שנכנס בתקופת חיי והרבה לפני כן. זה נדוש וצפוי עד לכדי גיחוך. לא ארחיב על כך, אך תוכלו לקרוא על האופן בו טכנולוגיות מופצות ומאומצות במאמרים על מנהיגי דעה.
כאמור בגדול כל פרסום, שלילי או חיובי, הוא טוב עבור החברה המשווק את המוצר. במקרה של גוגל גלאס, לפחות כלפי, לא פיתחתי תפישה חיובית כלפי המוצר. עושה רושם שאיכות המוצר גרועה למדי, לפחות איכות המצלמה, גם בהתחשב בזה שמדובר בצילום בתוך מבנה חשוך. לא מדובר בעניין ייחודי למשקפיים של גוגל, ישנם המוני טלפונים המתהדרים במצלמה מחורבנת. אלה, אם לשפוט על פי התמונות בהן צפיתי, נרכשים בהמוניהם על ידי צלמים גרועים שלא מהססים לחלוק את תמונותיהם עם העולם. זה מרגיז, שכן בימינו אין צורך בהכשרה מיוחדת כדי לצלם תמונה אסתטית. יחלפו עוד כמה שנים עד שמחשבים לבישים יצלמו תמונות שלאנשים באמת יהיה חשק להתבונן בהן.
המחשבה האחרונה (למעשה הראשונה) על הסרטון היא שהוא בעצם נראה מבויים ומפוברק. אמנם במציאות לא כל תגרה היא קרב לחיים ולמוות כמובן, אך במקרה של התקיפה שלהלן לא נראה שהתוקפות והתוקפים כילו במותקפת את זעמם, אלא נהגו בה בעדינות יחסית. מה פשר זריקת המגבת ולמה כה חשוב לציין זאת? אם הבחור בסרטון הושיט יד לעבר המשקפיים מדוע המותקפת לא הזיזה את ראשה ולו בקצת כאשר זה קרה? מה קרה למשקפיים רגע לאחר מכן, הרי המצלמה הייתה ממשיכה לצלם בידיים של הבחור עד שהיה שובר אותם? פרוייקט המכשפה מבלייר נראה אותנטי יותר לעניות דעתי.
כלומר יתכן והסיפור הוא לא יותר מ, מממ, סיפור. זה לא מבטל את הדברים שכתבתי לעיל, להיפך, זה רק מעצים אותם. אדם צריך לגדל עור פיל או להתנתק מהציוויליזציה כדי להתעלם מהסיפורים והמעשיות המומטרים עליו השכם וערב על כל מיני מוצרים שאין לו בהם צורך של ממש.
אסיים במילותיו של בוב דילן:
Advertising signs they con You into thinking you're the one That can do what's never been done That can win what's never been won Meantime life outside goes on All around you
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
