אחרי למעלה ממאתיים שנה הוציאו לאחרונה את הניאוף מספר החוקים של מדינת ניו המפשיר בארה״ב. זה לא שלפתע בגידה הפכה שם לעניין מוסרי, אלא המחוקק הוציא עצמו מחדר המיטות והחליט (בכפוף לאישור הסנאט של המדינה) שאין מדובר בעבירה פלילית, גם אם אין היא נאכפה באדיקות בשנים האחרונות.
עוד על כך והיחס של אנשים במדינות שונות כלפי ניאוף תוכלו לקרוא בכתבה הזו באקונומיסט. בגדול, חלק ניכר מהאנשים לא חושבים שרומן מחוץ למסגרת הנישואים הוא עניין מוסרי. אחוז האנשים שמצהירים כי לטעמם מערכת יחסים מחוץ לנישואים אינה עניין מוסרי משתנה ממדינה למדינה (או קבוצות בתוך המדינה). מעט פחות ממחצית הנשאלים בצרפת למשל סבורים שיש עם בגידות בעיה מוסרית בעוד בארה״ב למעלה מ-80% חושבים כך (ובכך הם קרובים יותר לתושבי מדינות כמו מצרים, אך אין זה מפתיע).
אם כה רבים מתנגדים, ודאי יש לכך סיבה. הלא כך? לא בהכרח...
הבה נבחן האם מדובר בפרקטיקה קיימת ורווחת או עניין שבשוליים.
ניאוף בעברית יומיומית הוא מילה נרדפת לבגידה (בהקשר הרומנטי). ואנשים בוגדים, אפילו די הרבה. אם להאמין לנתון הסטטיסטי שמצאתי בחיפוש זריז, 85% מהחילונים בישראל (מה שזה לא אומר במדינה שהלאום הדומיננטי בה מגדיר את לאומו על פי השתייכותו הדתית) מספרים כי בגדו, הם בוגדים או למצער שוקלים לבגוד בבן או בת זוגם. אין לי עניין לדון במהימנות הנתונים ועד כמה הם מייצגים, אך הם מהווים אינדיקציה לכך שהתופעה קיימת ורבים שוקלים אותה, אף על פי שנאסרה מפורשות בעשרת הדברות (אצא מנקודת הנחה שמדובר בקודקס העוסק בלבת ענייני המוסר. זה כמובן נתון לויכוח וכפי הנראה אצדד במתנגדים).
זאת ועוד, עניין ריבוי מערכת היחסים לא מוגבל רק לאנשים נשואים המנהלים מערכת יחסית רומנטית שלא עם בן/בת זוגם.
יש גם הליך ״כשר״ לקיום מספר מערכות יחסים בתקופת חייו של אדם. אנשים מתגרשים ורבים מהם מתחתנים שוב. הנה ידיעה מהאתר החרדי כיכר השבת על כך שבישובים עם אחוז חרדים גבוה מספר המתגרשים גבוה (אם לעשות חסד עם המציאות, על פי מעט הנתונים שהם מציגים, נראה כי קיימת הלימה בין מספר התושבים בישוב לבין מספר המתגרשים בין תושביו, כך שעיר עם מספר רב של תושבים כמו ירושלים מגיעה למקום הראשון ובאותו זמן יש בה אחוז רב של חרדים. לשון אחר, יש הרבה חרדים, אז יש ביניהם הרבה שמתגרשים). אין זה מפתיע שישנם דתיים רבים שמתגרשים. אחרי הכל זה דרכם היחידה (אם הם לא רוצים לתת דין וחשבון לבורא עולמם) לצאת ממערכת היחסים בה הם נמצאים ולהתחיל אחת חדשה והרי מן המפורסמות שדתיים (לא חשוב מאיזו דת) אובססיביים לגבי מין.
הליך הגירושים (לפחות על פי דת משה) היא עניין סבוך, ארוך ומייגע שעשוי להימשך שנים. זה מוביל אנשים לנהל מערכות יחסים בזמן שטכנית הם נשואים. אם לציין דוגמא אחת של ידוען, הזמר מתי כספי הואשם והורשע בביגמיה (הו. מיד נדון במערכות יחסים מרובות משתתפים), לא פחות. כספי התחתן בישראל די מזמן, החל בהליך גירושים אחרי שנים רבות ובטרם ההליך הסתיים נישא שוב בלוס אנג׳לס, קליפורניה. להגנתו טען מתי כספי שהוכר כגרוש על ידי רב בארה״ב. לטעמי זה די והותר כדי להוציא את כספי זכאי, אך בית המשפט הישראלי סבר אחרת וכאמור הרשיע את כספי בכך שהיה נשוי לשתי נשים בו זמנית, כלומר הוא פשע בביגמיה, עבירה חמורה שחוק העונשין בישראל קובע כי דינה עד חמש שנות מאסר. נגזרה עליו חצי שנת מאסר על תנאי וקנס כספי.
לו היה מתי כספי בוחר להתנות אהבים לזוגתו הטרייה מבלי להינשא לה, ודאי לא היה מואשם בביגמיה. ניאוף אינו עבירה בה היו מאשימים אותו בישראל (או שהספיקו כבר להפוך את כל חוקי היהדות לחוקת ישראל?), כך שהיה נמצא חף מפשע. הרי ברי לכל שכספי הורשע בעבירה טכנית, לא מהותית. את מערכת היחסים הקודמת סיים באופן כמעט רשמי ברגע שהגיש בקשה לגירושין (ובאופן בלתי רשמי כנראה הרבה לפני כן). לא ניתן להאשים אותו בבגידה במובן המוכר של המילה, בגידה באמון של בת זוגו, הרי הם סיימו להיות זוג זמן רב לפני שנישא בשנית.
לבי עם מתי כספי, אך כמובן אין הוא היחיד שנופל קורבן למערכת חוקים ארכאית ומטופשת. כפי שאמרתי, בית המשפט לא היה מרשיע אותו בבגידה אם רק היה מנהל מערכת יחסים מבלי להינשא בשנית.
וכך גם מיליוני אנשים בעולם מנהלים מערכות יחסים בעלות אופי מיני עם מספר רב של אנשים במהלך חייהם, לעיתים לא מעטות עם מספר בני/בנות זוג במקביל. לא אעודד את הקוראים לחפש פורנוגרפיה במרשתת, אך אם תתעקשו לחפש מידע על אורגיות, תמצאו שפע של חומר בנושא (אני מניח שתמונות וסרטונים של משגלים המוניים יופיעו על המרקע, סיפורים, קבוצות דיון, הזמנות להשתתפות בחגיגות עם מספר רב של משתתפים וכן הלאה). הסיבה לכך פשוטה, מדובר בעניין שמרתק ומלהיב מספר לא מבוטל של אנשים. רבים מעדיפים להתנזר מכך כי הם חונכו להאמין שאין מדובר בעניין העומד בקנה אחד עם המוסר. זו כמובן זכותם שיש לכבד. אך אם כל המשתתפים מקבלים על עצמם את כללי המשחק, האם קיימת בעיה עקרונית עם אורגיה?
אם וכאשר לאנשים יש בעיה עם ריבוי מערכות יחסים, על פי רוב מדובר בעניין דתי, כלומר הם רואים בכך טאבו דתי (ולכך כאמור נמצא פתרון כשר, גירושין, למעט אולי קתולים שגם בקרבם מספר המתגרשים הולך ועולה, על אפם וחמתם של אנשי הכמורה שלהם שממשיכים להתנזר מבנות המין היפה ולהתרכז בילדים תחת חסותם). כאשר לא מדובר בבעיה דתית, הבעיה היא עם תחושת הבגידה באמון, אותה ניתן להבין וכמובן לנסות לפתור על ידי כנות בין בני זוג ותחושת הקנאה שנובעת לא מעט מראיית בן או בת הזוג כרכוש שלפתע נבזז.
רוצה לומר, האנשים שהגיעו לשיבה טובה והיו רק במערכת יחסים אחת במהלך חייהם הם-הם החריגים, היוצאים מהכלל שמעידים על הכלל. והכלל הוא שבני האדם אינם יצור מונוגמי. הם עשויים להימצא במערכת יחסים מונוגמית (ועוד אחת, ועוד אחת, כלומר המונו הופך לפתע לפולי, בהינתן פרק הזמן המתאים והתנאים הנכונים) כי הם רואים בכך יתרון, למשל בגידול משותף של ילדים. אך הקביעה כי בני אדם הם יצור מונוגני לא מתיישבת בנוחות עם עובודות החיים שציינתי לעיל.
ואני כותב זאת כאדם שרוצה לראות עצמו כמונוגמי (כפי הנראה בשל אותה שטיפת מוח אינסופית שכך צריך להיות, זאת שמובילה כה רבים להצהיר שלטעמם ניאוף הוא עניין בלתי מוסרי) ושומר על מערכת היחסים שלו עם בת זוג אחת לאורך תקופה ארוכה ללא שום כוונה לסיים אותה. זה רק שבבחירה בין הכרה במציאות לבין משאלות לב וחיים בפנטזיה, אני מעדיף להתמודד עם המציאות.
ומרגע שהכרנו בכך שמערכת יחסים מרובת משתתפים היא עניין רווח ואין בו משהו רע אינהרנטית, אשאל מה רע ב״ביגמיה״ שמתי כספי הורשע בה. התשובה היא שום דבר. אם למתי כספי עצמו לא הייתה בעיה עם זה, כיצד זה יכול להטריד את מדינת ישראל שתבעה אותו? כיצד עניין כה טבעי ושכיח יכול להיחשב עבירה שבגינה יכולים להכניס אדם לבית המאסר? התחסדות והיתממות, לטעמי.
ישנן חברות יותר מתקדמות שמכירות בצורך של בני אדם בריבוי מערכות יחסים. מן המפורסמות שגברים מוסלמים (שלא חיים במדינות שמגבילות את חירותם הדתית) יכולים להינשא עם עד ארבע נשים. כך גם נוהגות קהילות יהודיות שלא שמעו על חרם דרבנו גרשום. גם מבין הנוצרים יש שלא טומנים ידם בצלחת והם מאמינים גדולים בפוליגמיה, למשל המורמונים (הזכרתי זאת בקטע הזה תחת הכותרת ״עולם המאמין סובב סביב מין״).
מעצם היותם של הזרמים הדתיים הנ״ל חלק מן הדתות האברהמיות, הם מפלים לרעה נשים. גברים יכולים לשאת מספר נשים. נשים לא יכולות על פי רוב להינשא למספר גברים (אם יש להן בכלל מילה באשר למי הן תנשאנה). אך קראתי להם ״חברות מתקדמות״ באופן יחסי לאלו הממסדות קשר בין שני בני זוג, בן ובת זוג אם לדייק. חברה צודקת, לא רק שצריכה להכשיר מערכת יחסים רב-זוגית, אלא לאפשר לכל מספר של גברים ו/או נשים להינשא (גבר עם גבר, גבר עם גבר ועוד גבר, גבר עם אשה, גבר עם אשה ועוד אשה, אשה ועוד אשה, אשה ועוד אשה ועוד אשה וכך הלאה), כל עוד כולם מסכימים לדבר והם יכולים לצאת ממערכת היחסים בקלות. השימוש במילה ״זוג״ במקרים בהם ישנם יותר משני בני אדם במערכת היחסים הוא לצרכי נוחיות כמובן, שכן במערכת יחסים ״רב-זוגית״ כבר לא מדובר בזוג אנשים.
זה עשוי להפוך אתרי חילופי זוגות וסווינגרס מיותרים. לחילופין, זה עשוי להוביל לפריחתם של שירותים מסוג זה ש לפתע ייצוא ממחשכי הבלתי חוקי או הבלתי מוסרי לאורו המלטף של החוק שיכיר במיסוד מערכות יחסים מרובות משתתפים, למעוניינים בכך.
באופן אישי לא אנצל את האפשרות הזו אם וכאשר תיהפך חוקית. אבל אני לא רואה כל סיבה מהותית לא לאפשר זאת. אבחן כמה מההתנגדויות המקובלות למערכות יחסית פוליגמיות על מנת לאשש את טענתי.
הבעיה העיקרית שאנשים רואים בפוליגמיה היא ״מה יהיה על הילדים״? הרי ידוע שילדים הם הדבר היקר לנו מכל, הם עתידנו, כל עולמנו והכניסו כאן כל קלישאה שתרצו. שמעתי לא מעט את הטענה שבחברות בהן רווחת פוליגמיה הנשים מקנאות אחת באחרת וזה מועצם כאשר ילדים מעורבים. כל אשה מנסה לקדם את ילדיה על חשבון ילדי הנשים האחרות. הציפורניים נשלפות, המריבות בלתי נמנעות והנפגעים המרכזיים הם הילדים ששונאים האחד את אחיו למחצה. ומה יהיה על הרכוש? מי יירש את ראש המשפחה כאשר זה ייאסף אל אבותיו?
יתכן וזה נכון בחלק מהמקרים. סביר שזה לא קורה בחלק אחר מהמקרים. אבל היי, האם הטענה הזו של מריבות בין אחים למחצה ומאבקי ירושה נכונה (או בלתי נכונה), באותה מידה האם אין זה דומה למקרה של זוגות גרושים בימינו? למעשה, גירושים הופכים את העניין לסבוך יותר, שכן כאשר מערכת היחסים לא הסתיימה, אפשר לספר לילדים שההורים עדיין אוהבים אחד את השני, פשוט הם אוהבים אנשים נוספים. אך כאשר מדובר בגירושים, זה נוטה להסתיים בצורה מכוערת במקרים רבים, מה שעשוי להעצים את המתח בין הילדים של ההורים הנשואים לבין הילדים מהנישואים הקודמים שכשלו. או שלא. אך הפוטנציאל לחיכוך קיים במידה לא פחותה מזה בנישואים פוליגמיים. ואף על פי כן מעטים, אם בכלל, ירצו לבטל לפתע את אפשרות הגירושין, גם אם בפועל היא יוצרת בעיה דומה או חמורה יותר באשר לגורל הצאצאים. הרי גם כיום ישנה בעיה עם חלק מהילדים שנולדו להורים שנמצאים במספר מערכות יחסים, אז מה שונה מהותית בין המצב הקיים בקרב גרושים לבין נשואים פוליגמית?
יתרה מכך, באופן כללי ריבוי הוא בעייתי. מריבות על ירושה עשויות להיות מכוערות, כאשר יש יותר מיורש אחד, אפילו במקרים בהם האבא והאמא משותפים לכל הילדים. האם יש לפיכך לאמץ מדיניות סינית של ילד אחד למשפחה כדי למנוע סיבוכים אפשריים מספר עשורים לאחר מכן? מובן שזה קשקוש. מי שחושש מבעיות מסוג זה שיסדיר בעיות עתידיות בטרם עת (צוואה למשל) או שלא ייכנס למערכת יחסים כלל. אין זו סיבה למנוע מערכת יחסים מסובכת ממי שחפץ בכך. הרי מערכות יחסים הן דבר מסובך בכל מקרה, גם כשמדובר בעניין בין שני בני אדם בלבד.
אבל היי, מה לגבי המדרון החלקלק? האם מתן גושפנקא למערכות יחסים בהן מי שבא ברוך הבא היא לא הצעד הראשון בהכנסת קטינים לחדר המיטות? ומה יימנע מאנשים להתחתן עם הכלב שלהם? ומה בדבר גילוי עריות? הרי הסוטים שחושקים במספר בני/בנות זוג ודאי לא יודעים שובע.
אני סבור שיש להגן על קטינים. כזכור, התניתי את מערכות היחסים הפוליגמיות בהסכמת המשתתפים. קטינים מועדים יותר למניפולציות ולכן קשה לקבל את הסכמתם החופשית לכאורה כהסכמה חופשית של ממש. הם יכולים לחכות עד שיגיעו לגיל בו יוכלו להסכים למערכת היחסים המתוארת. בעלי חיים אינם בני אנוש שיכולים לתת את הסכמתם החופשית. מאותה סיבה אני סבור שאין לאכול אותם או להפוך אותם לנעליים או מעילים, אך עושה רושם שמרבית בני האדם לא מביעים התנגדות לניצול המחפיר הזה של בעלי חיים של בחרו בכך.
לגבי גילוי עריות אני יותר אמביוולנטי. שוב, בהנחה שמדובר בבגירים העושים זאת מרצונם החופשי, זה עניינם, גם אם החוק הקיים אוסר זאת. הרי אם הולכים מספר לא רב של דורות אחורה, כל בני האדם חולקים אבות קדמונים משותפים (מדהים עד כמה מעט דורות אחורה צריך ללכת). ישנו כמובן הטיעון כבד המשקל שהצאצאים של זיווג מסוג זה עשויים להיוולד עם מומים ופגמים גנטיים רבים. אך כנגד זה ניתן לטעון שלא כל משגל מוביל בהכרח להריון ובימינו ניתן לערוך בדיקה גנטית בטרם נולד הילד, כדי לקבוע האם הצאצא של זיווג כזה יהיה בסיכון או לאו. אדגיש כי גילוי עריות אינה אפשרות שאני ממתין בקוצר רוח להפיכתה חוקית כדי לנצלה, רק בעניין שלדעתי גם אם אינו חוקי כיום, אין בו בעיה מהותית, כל עוד לא מדובר בניצול אנשים שלא יכולים לקבל החלטות לעצמם (קטינים, מפגרים וכיוצ״ב). בכל מקרה, אין לי עניין לדון בזה כעת.
לסיכומו של דבר, ניאוף, ביגמיה, פוליגמיה, מערכות יחסים שלא במסגרת חופה וקידושין ודומיהם מצטיירים עבור לא מעט אנשים כעניין לא מוסרי, משהו שיש להתבייש בו במקרה הטוב ומשהו לא חוקי שעשוי להוביל להעמדה לדין, קנסות, מאסרים ואף מוות בחברות מסויימות. אבל כאשר מהרהרים על המצב הקיים או המהות של מערכות היחסים הנ״ל, קשה, לפחות עבורי, למצוא טיעון נגד שמחזיק מים. ולכן, אני בעד ניאוף, בעד פוליגמיה וכל מערכת יחסים שכל המשתתפים בה נכנסים אליה מרצונם ומרוצים. ואם הם לא מרוצים בסופו של יום? ואם הם סובלים ממפח נפש ומרגישים מנוצלים ומרומים? ובכן, זה לא שונה בהרבה ממערכות יחסים מקובלות עליהן שמעתי.
גשר הא׳פני, דבלין, אירלנד. אפריל 2013
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
