בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סמסטר חדש

או. הנה סמסטר חדש נפתח לו היום. כבר אני רואה איך בקרוב אכתוב כאן פחות.

(על מי אני חושב שאני עובד?!)

בכל מקרה, נתעלם מזה, כי הפעם המערכת פחות עמוסה, אם כי שוב מוזרה להחריד.

נו, שיהיה לי ולשאר אלו שהתחילו או מתחילים בקרוב את הסמסטר החדש בהצלחה.

חתולים בקצרין

בפוסט הקודם התקבלה תגובה שהסבה את תשומת לבי לעצומה בעניין השמדה שיטתית של בעלי חיים בקצרין, בירת הגולן (נו, גם כן בירה - עיר שכוחת אל), בשל מקרה של חשש לכלבת (מי שירצה להעמיק, דיון בפורום תפוז).

אתר העצומה הוא זה.

אני מרגיש רק צורך להתריע בפניכם, בטרם תרוצו לחתום, שימו לב על מה אתם חותמים (זה נכון תמיד). יש הבדלים דקים בין הניסוח באנגלית לבין זה בעברית (אני לא הייתי מתרגם טוב יותר, אבל ההבדל קיים), כאשר לא נקבע איזה מהם "חזק יותר" (כך שלמעשה חותמים על שניהם).

והדבר השני, מדובר בעצומה לתיקון החוק הקיים הנוגע לטיפול בכלבת ולא בעצומה נגד המתה של חתולים וכלבים ברמת הגולן.

אז תחתמו אם אתם רואים לנכון שיש לשנות את החוק הקיים בעניין חיסונים ותראו אם אתם באמת מסכימים לכתוב שם.

(אוי, גם כשאני עושה פרסום למשהו, אני גורם לזה להראות חשוד)

טעם החיים - SKYPE!

או, כתבתי על כך לא אחת. גם לפני זמן לא רב וגם לפני יותר משנה, כאשר התקנתי את התוכנה לראשונה את סקייפ (וכמו בספר "אלטנוילנד" של הרצל, חזרתי לאחר זמן מה [שנה, עשרים שנה, היום הכל יותר זריז] והתוכנה השתנתה לטובה ללא היכר [וגם לפני היא הייתה מצויינת]).

אולם כאמור לפני זמן לא רב התקנתי אותה שוב, בעקבות קניית מיקרופון (עשרים ₪) חדש, במקום זה שנתתי לאמא שלי לפני זמן רב. מאז התוכנה פתוחה אצלי במקביל לתוכנות המסרים המידיים ורוב הזמן אני במצב "דיבורים בסבבה" (לא בדקתי איך זה נקרא באנגלית, אבל בטח משהו כמו Free for chat).

מידי פעם אני מקבל צלצול בתוכנה בעקבות היותי זמין לשיחות. ותאמינו לי, זה שווה את זה!

נראה לי שאציין את זה ברשימת התחביבים שלי, בין כתיבה בבלוג, כתיבת שירים, כתיבת סיפורים, קריאה, האזנה למוזיקה וטיולים. כן, אני אלעד והתחביב שלי הוא לדבר ב-SKYPE ואם יש למישהו בעיה עם זה הוא יכול לשתות ממי הים של עזה!

אז מה בעצם מסב לי כ"כ הרבה הנאה?

פשוט אביא כאן מספר שיחות שהיו לי. לא את כל השיחה כמובן, כי חלקן היה ארוך למדי, מה גם שהשיחות היו בעיקרן באנגלית (וכתיבה באנגלית היא ממני והלאה).

מעבר למרוקאי מבלגיה עליו כבר כתבתי אי שם בתוככי הקטע הזה חלפו עוד אנשים רבים בסקייפ...

יום אחד ישבתי לי בבית עם חבר, כאשר לפתע הסקייפ צלצל. מעברו השני של הקו (אני מודע לכך שבעולם פוסט-מודרני כשלנו אין טעם לדבר על קו ואנשים שנמצאים בקצה האחר שלו, אבל זהו ביטוי, אז סלחו לי) היה ילד (אולי הייתה זו ילדה) בן 12 מבריטניה שמר שהוא אוהב לשיר לאנשים בסקייפ. הוא היה מנומס, שאל אם אני מעוניין לשמוע אותו.

השבתי לחיוב וכך ישבנו לנו בחדר והאזנו לגרסת כיסוי (COVER) מזעזעת לשיר פופ משנות ה-80'. לאחר הביצוע שהיה גורר בעיטה מכל בר קריוקי מצוי, הוא שאל, ספק ברצינות, ספק בצחוק, האם יש לו סיכוי להיות כוכב הפופ הבא.

השבתי שלא וכך באה השיחה לסיומה.

ביום אחר ישבתי לי בניחותא, כאשר לפתע מי צלצל?

נכון, הסקייפ. שתי ילדות בריטיות בנות 14 שחיפשו אנשים מישראל ורצו לדבר איתן. דיברנו קצת על הטיול שלהן בישראל (מה יש לעשות כאן חודשיים?) והיה נחמד.

רק מה. משום מה, כאשר דיברנו על גרמניה, הן ישר קבעו שכל הגרמנים הם נאצים ואנשים רעים. כאשר אמרתי שלא כל הגרמנים רעים ויש לי חברים גרמנים שהם אנשים נפלאים. הן שאלו האם הגרמנים עשו את השואה (השבתי שכן) ואז התפלאו כיצד אני יכול אם כן שלא לשנוא גרמנים (לוגיקה דפוקה הייתי אומר).

אם הרעיון שעומד מאחורי הסליחה לגרמנים וחוסר הרצון של להכליל אומה שלמה כפושעת רק בשל פשעי חלק מאבותיה, אשר אתם מוזמנים לקרוא את הדברים שכתבתי בנושא כאן.

לאחר השיחה עם שתי הבנות החביבות (קל להיגרר לשנאת חינם בגיל הזה. מעבר לשנאה לגרמנים הן עשו רושם של בחורות חביבות למדי), מיד צלצול שוב הסקייפ ומעברו השני של הקו (תתמודדו, כבר אמרתי) הייתה בחורה בת 19 מאיחוד אמירויות המפרץ.

השיחה בינינו הייתה מעניינת (ונמשכה כחמישים דקות).

השיחה, לאחר היכרות קצרה, נפתחה בכך שאני ישראלי וככזה אני רע והורג ערבים.

לאחר מכן, הובאה נבואת זעם אפוקליפטית, לפיה ארה"ב ואירופה ישקעו.

לאחר מכן, בא הווידוי שהיא מעט משוגעת.

ואז דיברנו על שנאה של אנשים, על תעמולה (פרופגנדה בלעז), אינטרנט (למשל משם, אי אפשר לגלוש לאתרים ישראלים), מוזיקה (היא אוהבת ראפ - איזה טעם מזעזע, אבל למעשה די הלם את הדמות מלאת השנאה למה שהמערב מייצג) ועוד שלל נושאים.

אני מוכרח לציין שהשיחה הזו, הבלתי אמצעית, גם אם מידי פעם היא הייתה שזורה בקללות בערבית (בניב שהיא התעקשה שהוא לא ערבי, אלא ניב של האזור שלהם שאיש לא יבין), האשמות חסרות בסיס ומידי פעם אי הבנה בשל מחסום השפה (למרות שהאנגלית שלה לא רעה בכלל), הייתה דבר נפלא לטעמי.

מעבר לעובדה שלאחר כחצי שעה הפכתי מהישראלי המרושע שבא לישראל ואין לו זכות לחיות בישראל, הפכתי לאלעד החביב מחיפה שהוא ישראלי טוב שכן מגיע לו לחיות בישראל (עם מתן הסתייגות מצידה לכך שרוב הישראלים הם מרושעים), השיחה הזו מאפשרת להראות שבסופו של דבר, מעבר להמון תעמולה מלאת שנאה, יש בני אדם משני צידי המתרס.

שם, כמו פה, מדובר באנשים, בעלי רגשות, בעלי דעות, בעלי השקפת עולם.

אנשים עם ידע שמשתנה ללא הרף. בעלי חוש צדק ברמה זו או אחרת, שיודעים להבדיל בין טוב לבין רע, גם אם לא תמיד הם נוהגים על פי אמות המוסר שהם הציבו.

אני מוכרח לציין שלא היה קשה לי לגונן על העמדה שלי שלדעתי היא צודקת. לא ראיתי בוויכוח שהיה בינינו שונה יותר מוויכוחים שיש לי עם אייטולות יהודיות שרוצות להקים כאן מדינת הלכה יהודית. ההבדל הוא אולי הצד שאני מייצג.

מה שכן, הרגשתי קצת לא נעים להגיד שרוב הישראלים הם אנשים נחמדים ורודפי שלום, כאשר אני רואה תגובות בבלוג שלי, ב-YNET וכדומה בגנות הערבים. כל מיני תגובות נבערות מדעת של אנשים שמה שזורם בעורקיהם הוא שנאה טהורה ולא דם.

אולם על אף שהיה קשה לי, לא שכחתי את העובדה שלפחות בסביבתי הקרובה, רוב האנשים כן מאמינים בכבוד הדדי ובכך שאין לפסול אדם, בטח ובטח שלא להורגו ולהתעלל בו רק בשל מוצאו האתני, בשל הגזע שלו.

דבר נוסף שלמדתי מהשיחה הזו, הוא שחשוב שיהיה בישראל צבא.

לא אנמק זאת בנימוקי סרק על כך שאנחנו מוקפים בים שנאה. מי שישתמש בביטוי זה, מוטב שיראה קודם לכן את סרטו של קופולה "אפוקליפסה עכשיו", בו בג'ונג'ל הויאטנמי, בו כל מפקד צבא הוא אדון לעצמו ועושה ככל העולה על רוחו בצורה מטורפת לחלוטין, החליטו לחסל קולונל אמריקני שברח לקמבודיה ונהיה "מטורף" רודף שלום.

בסביבה בה כולם "מטורפים", אני לא חושב שהנימוק של הם מטורפים ואנחנו צודקים תופס...

הנימוק בעד צבא, במקרה שלי, הוא שאמנם מרבית האנשים במדינות (וברשות) המקיפות אותנו הם אנשים טובים. יכול להיות שפה ושם הם מקללים את ישראל, כאשר הם שומעים על פעילות זו או אחרת של ישראל בשטחים. זה טבעי ונורמאלי ואיש לא ביקש מהם להיות חובבי ציון. הבעיה היא שגורמים אינטרסנטים מנצלים רגשות אנושיים של הזדהות עם החלש ובו בזמן אוגרים יכולת צבאית, אשר ביום בו יחדל להתקיים צבאנו, לא יהססו להשתמש בו (אני לא טוען שיהרגו את כולם, אבל בהחלט ימנעו מישראל להחזיק בריבונות על שטחה).

לכן, זו הסיבה שישראל צריכה צבא. יתרה מזאת, אני חושב שהצבא בישראל צריך להתייעל וכחלק מזה לעבור לשירות שאינו שירות חובה. אבל זה באמת כבר עניין לקטע אחר.

אז זהו. השיחה עם הבחורה מאיחוד האמירויות הייתה מרתקת. אני משוכנע שיהיו עוד הרבה.

דיבר איתי גם הומוסקסואל מפינלנד ועוד מישהי שהכירה לי אותו, כי הוא היה ביישן. אבל כמעט ולא דיברנו, כי הלכתי לישון.

נוסף על כך, גם התקשר אלי איזה סיני. הוא פתח בברכת NI HAO (שלום בסינית), השבתי לו באותו אופן ואז הוא פתח בסינית שוטפת.

הבהרתי שאני מוכן לדבר איתו באנגלית, לא בסינית.

אבל האנגלית שלו הסתכמה ב-Where are you? ולכן שיחתנו הסתיימה מהר.

זהו, יש עוד מספר סיפורים, אבל באמת שאפשר לכתוב על כך שעות, אבל אני ממליץ לכל מי שמעוניין לשפר את האנגלית שלו (אם זה רלוונטי), להכיר אנשים מרחבי העולם או סתם להשתעשע עד דמות - התקינו סקייפ!

זה כדאי (על אף שכבר מישהי חצופה שלחה לי בזה מסר פרסומי, מה שהוביל אותי להתקשר אליה ולדבר איתה על זה שהיא חצופה)!
(אם אתם מתקינים, אתם מוזמנים לשוחח איתי. שם המשתמש הוא ashmash באופן לא מפתיע)
אלעד