בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

טוב. היום החלטתי שצריך לנצל את היום היפה על מנת לחרוש את השכונה עם הרולר בליידס, משל הייתי איכר ואספלט הכבישים והמדרכות היה שדה.

סיפרתי לדנה שאני מתכוון לנסוע לפני שיצאתי ושאלתי מתוך סקנות עם יש לה רולר בליידס.

היא השיבה ב"כן".

זה המקום לציין שזו הייתה שיחה במסנג'ר.

אמרתי שאני הולך לאכול צהריים ויוצא לשטח.

לפתע דנה שאלה אותי אם אפשר להביא ידיד שלה.

השאלה נראתה לי מוזר, כי לא זכרתי שקבעתי איתה שום דבר.

הנחתי שחלה טעות והיא כתבה לי משפט שהיה אמור להכתב עבור מישהו אחר והתעלמתי.

בשלב מסויים, היא העירה לי שלא עניתי אם אפשר להביא ידיד, אז בתמימות שאלתי לאן.

היא אמרה לנסיעה על הרולר...

זה נראה לי תמוה. אמרתי שלא קבענו דבר ושאני מעוניין לנסוע לבדי, אם כי לא איכפת לי אם היא וידידה יצטרפו.

"אבל אני לא מתכוון לחכות" אמרתי, יצאתי מהבית ואמרתי שיפגשו אותי בשכונה כשיחליטו לצאת.

בינתיים הספקתי להקיף את השכונה ולצלם כל מיני תמונות שכבר מזמן רציתי (לצערי הורידו את הכרזות המשעשעות על המשיח מכל לוחות המודעות, אבל כל שאר הדברים עדיין היו שם) וחלקן יובאו בהמשך להתרשמות כל מי שחפץ בהמשך.

נסעתי ואחרי בערך שעה, אולי שעה וחצי דנה הצטרפה ונסענו לרוממה.

הייתה זו הפעם הראשונה לידיד שלה עם רולר בליידס, לכן הצעתי שנסע לרוממה, למגרש ההחלקה הישן הסמוך להיכל הספורט.

מדובר במקום שהיה מגרש החלקה, מגרש הוקי רולר בליידס ובסמוך לו נבנו כמה רמפות.

אולם המקום סגור כבר שנים וכיום הוא משמש חניון בעת אירועים בהיכל הספורט הסמוך.

anyway, כפי שכבר ציינתי, הייתה זו לבחור הפעם הראשונה ובשל כך הוא נפל, מה שהביא לשבירת הרולר בליידס הבלויים של דנה. בהתחלה הם עוד קירטעו להם, אבל לאחר נסיעה קצרה של דנה, הם התפרקו לחלוטין.

נחזור לרגע אחורנית, על מנת לגולל את הסיפור מדוע קניתי במרכול החרדי במקום בשופרסל.

ובכן, בעבר, בעודי צעיר יותר, לא הייתה כל בעיה להכנס לשופרסל השכונתי (והיקר להחריד) עם רולרסליידס, גלגליות וכיוצ"ב.

לכן, הנחתי גם היום שלא תהיה לי בעיה להכנס עם הרולר בליידס לקנות איזה ממתק לאחר ארוחת הצהריים.

אולם השומר אמר שהוא לא בטוח אם מותר לי להכנס עם "הדבר הזה" (בעודו מצביע על הרולר).

הוא נתן לי להמתין שם, בעודו נוטש את הכניסה (ומדובר בסופר חוצות, לא בתוך מרכז מסחרי מאובטח) לכמה דקות, בזמן שהוא מברר בשירות הלקוחות (מה שבעבר נקרא קופה ראשית) אם מותר לי להכנס.

לאחר שגם הבהרתי לו שהם מפסידים לקוח מועדף (כזה שסופרים מעדיפים לא להכניס כי הוא כותב עליהם ביקורות, אבל את זה הוא לא אמור לדעת) ואני אלך לצרכנייה החרדית הסמוכה אם לא יכניסו אותי, הוא חזר ותשובה שלילית בידו.

התרעמתי, הרי היו לי רק פי 2 גלגלים מאשר לעגלת סופר ממוצעת...

זו אפליה!

אני רוצה לראות שלנשים עם עגלת תינוק למשל לא יתנו להכנס...

או, מה הייתה האכזבה. אני זוכר שבגיל 14 הייתי נכנס עם חברים סתם להתאמן ברכיבה בין מדפים בסופר והיום כלל לא נותנים לי להכנס כאשר אני רק רוצה לקנות שוקולד.

אכזבה כזו לא הרגשתי מאז ה-22 בנובמבר 1963, עת ירו בג'ון פיצג'רלד קנדי בטקסס.

ברכתי את השומר לשלום, לא לפני שאמרתי שאני הולך לחרדים החביבים ליד.

נסעתי כ-15 שניות והגעתי ל"ברכת כל", הצרכנייה החרדית הסמוכה.

נכון, המבחר שם לא מרשים במיוחד (לא שבשופרסל הוא יותר מידי מרשים, אבל בהשוואה לשופרסל, בגלל כל העניין הזה של הכשרות למהדרין, אין כמעט מבחר), אבל השומר חובש הכיפה השחורה בכניסה נראה בן 15 (ולא בן 70 כמו של השופרסל) ולכן כלל לא העיז לפצות פה כאשר עברתי את מפתן החנות (מעניין מה היה אומר לו הייתי מגיע חגור בחגורת נפץ).

נסעתי לי בין מדפי החנות, במצוד אחר שוקלד.

בחיי, קשה להיות חרדי!

כמעט ואין שוקולדים שהם בהכשר הבד"צ החרדי.

בסוף מצאתי שם קליק. קניתי. לדעתי המחיר זול מזה שבשופרסל.

3.95 ש"ח. שילמתי בשטר של מאה וביקשתי סליחה (באמת שלא היה לי כל כסף אחר).

חייכתי לכל הנשים (שמשום מה לכולן היה כובע וכולן היו בהריון) בסביבה ואמרתי שאני שוקל ברצינות לחזור בתשובה.

כאשר הפרצוף על פניהן נראה תמוה, הסברתי שנמאס עלי העולם החילוני החומרני, בו לא נותנים לאנשים כמוני להכנס לסופר רק בגלל צורת הנעליים שלהם!

הן חייכו ונראה לי שבקרוב כבר ימצאו לי שידוך מבית טוב.

טוב, אני מקשקש יותר מידי, אז הנה התמונות, כאשר לכל תמונה יוצמדו מספר מילים.

רקפות ליד הבית

פח עליו מודבקת מדבקה עם מילות שיר של מוניקה סקס

איש זורק פסול בניה לפח בניגוד לחוק

בצד שמאל למעלה, אפשר להבחין באשמ וב-ששש במאונך

ילדים משתעשעים בגן הבנים בנוה שאנן

ילדה מטפסת

אני לא הייתי היחיד שצילם

שתי ילדות מתנדנדות

ילדה מטפסת על סולם אופקי בגן אחר

לי זה הזכיר תמונה שצילמתי במיידאנק, אבל זה רק הדמיון שלי

אישה שמילאה לוטו ב-150 ש"ח

אחד המקצועות הקשים, המסוכנים והמושמצים בישראל

תמונה של בדל הסיגריה של עובד מפעל ההימורים הישראלי

אציל פולני מהמאה ה-16 (או סתם אחד שמתלבש באותו סגנון) רץ לספגטים

עץ בשלכת. התמונה לשם המחשת יופיים של השמיים היום

הערס התנגש בגברת הישישה לפניו ובסוף הם לא החליפו פרטים (מסר סמוי - אל תעשנו!)

שני חתולי רחוב יפהפיים

אותם חתולים, הפעם לשמאלי פרצוף מאוד מרוצה

דנה מנסה לעודד את הבחור לאחר שנפל

פעם זו הייתה רחבת הוקי מפוארת, היום חניון מלא גריז - תודה לעיריית חיפה

דנה עם רולרס שבריריים

אני - הכפפות ומגיני הברכיים שם כי לאחר שנים שלא נסעתי, החלטתי לקפוץ מדרגות היום

אני מרים את דנה משל היינו זוג מחליקים על הקרח

החיוך הדבילי שלי טושטש כאן

אחת מנעלי הרולר בליידס של דנה, מיד לאחר שקרסה סופית

צילמתי תוך כדי נסיעה

דנה מדגימה נסיעה עם רולר אחד ונעל ניו בלאנס

מבט על היכל הספורט ברוממה ממשטח ההחלקה

דנה - מבט מאחור

כבר מזמן רציתי לצלם את המדבקה של הדורבנים על האוטו של דנה