ארי שביט, הדמגוג הידוע, פרסם מאמר, רדוד ומסולף כהרגלו. בקצרה הוא מתאר כמה המזרח התיכון הוא מקום נורא, כולם שונאים את כולם וטובחים אחד בשני כל אימת שמתאפשר להם ומרמז כי ישראל, בניגוד לכך, היא מקום נפלא, וילה בג׳ונגל כפי שאהוד ברק כינה אותה בזמנו. השארתי תגובה:
מאמר מגמתי שמסלף את המציאות
כן, קיימת אלימות רבה ונפשעת במזרח התיכון. לארי שביט הדמגוג לא איכפת מכך, אלא אם זה משרת את נקודתו שישראל היא אי נפלא של נאורות בלב המאפליה, מלבד ארבע מילים במאמר מוסגר שאינן חשובות כמובן ״(כיבוש, התנחלויות, שוליים גזעניים)״.
אלימות קיימת בחלקים אחרים של העולם. שאר יבשת אפריקה שאינה צפון אפריקה (ששביט מזכיר רק משום שחיים בו ערבים, אם זה לא היה ברור). כל יבשת אמריקה. חלקים נרחבים באסיה שאינה ארצות מוסלמיות.
למעשה, כמעט כל חברה מתפוררת במיוחד אם היא נמצאת במלחמת אזרחים היא אלימה ברמות מבחילות. מלחמת האזרחים בספרד לא הייתה סימפטית לאומללים שנטבחו בה. יוגוסלביה בשנות התשעים לא הייתה אי של יציבות ונעשו בה מעשי רצח נפשעים ומחרידים. צפון אירלנד רוותה מדם בשנים מסויימות. המחתרת הבאסקית לא יצאה להפגנות לא אלימות.
אכן, קיצונים במדינות ערב טובחים בחפים מפשע בצורה ברברית. ארי שביט מזכיר זאת רק כי זה משרת את התזה שלו. המציאות יותר מורכבת, מעשים כאלה מתאפשרים בוואקום פוליטי. שנאת מיעוטים קיימת בשולי כל חברה, בעיקר בקרב אלו שגורלם התאכזר אליהם.
ישראל היא דוגמא מצויינת לכל הרעות החולות ששביט התייחס אליהן, גם אם חלקן טרם הבשיל לסיוט המתרחש במדינות אחרות מסביב לעולם, כולל במזרח התיכון.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
