בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שרון VS אלוהים (או ההשוואה הנכונה לשואה של המצב בישראל 2005)

בחלק זה של דברי ארצה להתייחס לשני דברים העולים מקולות התרעומת העולים מן הימין נגד תוכנית ההתנתקות.

לאחרונה התבשרנו כי ראש ממשלתנו האהוב (NOT) אריאל שרון, הכריז מלחמה על השם יתברך, לא פחות ולא יותר!

בכינוס בבנייני האומה בירושלים, נאמרו התבטאויות קשות כנגד ממשלת ישראל בעוון תוכנית ההתנתקות. להלן חלק מהמילים שנאמרו בכנס, כפי שהובאו באתר YNET :

"למרות הניסיונות הנעשים מגבוה להחרים ולהגביל את כמויות הנשק והתחמושת שבידי היישובים, עדיין יש בכל אחד מהישובים יותר נשק, תחמושת ואנשים מאומנים מאשר היו בידי גיבורי מרד גטו ורשה".

"בעולם מגדירים את זה פשע מלחמה ופשע נגד האנושות. על הפשע הזה יושב על שולחן הנאשמים סלובודן מילושביץ. אם שרון יעשה ביהודים את תוכניתו אז מקומו ליד מילושביץ [נשיא יוגוסלביה לשעבר שהורשע בפשעי מלחמה - א.י]".

"את המעשה הזה מטילים על הצבא היהודי ונראה כאילו השטן מרקד בתוכנו וגורם לנו לצאת מדעתנו".

"היום אנו נמצאים ערב שואה"

"נמסור את נפשנו"

"חורבן ארץ ישראל, הגליית יהודים ומי יודע מה יהיה בסוף"

נוסף על אלה, הוצעו כבר צווי הלכה על כך שיש להמרות את הוראת ממשלת ישראל באשר לפינוי (הפנייה כמובן מופנית בעיקר לחיילים ושוטרים).

כמובן שאפשר לסתור את טענותיהם הדמגוגיות אחת לאחר השנייה, כמו למשל העובדה שאין כל דמיון למרד גטו ורשה במעשיהם הנלוזים, העולם לא מגדיר את תוכנית ההתנתקות פשע מלחמה, אין מדובר בערב שואה וגם לא מדובר בהגליית אנשים וכן הלאה, אבל אין זה מעניינינו כעת לסתור את מילות הפרופגנדה השטנית  של אנשי הימים הסהרוריים, אלא רק להציג את הרטוריקה האפוקליפטית, שאין לה אח ורע ברוב הציבור בישראל.

לצורך העניין, הבה נגיד שהצדק עם אנשי הימין הללו ותוכנית ההתנתקות תמית אסון על ישראל (מה שלא סביר, אבל הבה נקבל את הנחתם לצורך עניינינו).

הנה שוב עושים בני ישראל הרע בעיני ה' (אם כי לאורך המקרא, הרע בעיני אלוהים בד"כ מתואר כעבודת אלילים ולצערי, עבודת אלילים היא גם מנת חלקם של מתנגדי תוכנית ההתנתקות, אשר סוגדים לקמעות מחד ולאנשים בשר ודם שהועלו לדרגת אלים יודעי כל).

כעת מה?

בהנחה ואכן מדובר בפשע כה חמור, הרי ודאי יעניש אלוהים את עם הבחירה.

כלום ישמיד אלוהים את עם הבחירה רק בשל תוכנית ההתנתקות? האם יהא זה קש הגמל שיגרום לאלוהים לוותר על עמו אשר אהב?

הרי ברור שגם אם באים מהנימוק התיאולוגי, בו אלוהים הוא אשר מכתיב את הדברים (וזו הרטוריקה הימנית-משיחית), הרי הנזק לכל היותר יהיה עוד דחייה בגאולה ותו לא.

אז על מה כל הרעש, אם אכן אלוהים איתנו?

הייתכן שאותה רטוריקה נפחדת נובעת מחוסר אמונה בכוחו של אלוהי ישראל לעשות את הטוב עבור מאמיניו?

כאמור את החלק השני של דברי פה, רוצה אני להקדיש להרמת הכפפה וקריאת תיגר על ההשוואות המרושעות של פעולות ממשלת ישראל לפעולות הרייך השלישי וכל מיני משטרים אפלים אחרים.

הבה נבחן את העובדות לאשורן.

המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית, המפלגה הנאצית, הייתה מפלגת ימין. ימין קיצוני ולאומני.

ראו נא איזה פלא. אותם גורמים המתנגדים היום לתוכנית ההתנתקות, גם הם ימנים לאומנים קיצוניים.

כזכור לכולנו, הנאצים דגלו בעקרון של טוהר הגזע ועליונות הגזע. הגזע הארי, כלומר הגזע הגרמני. לצורך כך השתמשו ברטוריקה שהדגישה את עליונות הגזע הארי והאומה הגרמנית.

ראו נא איזה פלא. אותם גורמי ימין המתנגדים להתנתקות, הם אלו המדברים על "הגזע היהודי" או "העם היהודי" שהוא העם הנבחר, עם סגולה וכיוצ"ב.

הדמיון מצמרר!

אבל זה לא הסוף. גרמניה הנאצית הייתה ידועה בקסנופוביה שבה ובאנטישמיות, דהיינו שנאת הזרים ושנאת היהודים צאצאי שם.

או, הרי גם גורמי הימין משמיעים דברי שטנה כנגד זרים. בין אם תאילנדים עובדי כוכבים ומזלות ובין אם ערבים צאצאי שם גם הם (ומי שטוען שאין דמיון, שיקרא את הכתובות המרוססות על הקיר עם הנוסח הבנאלי "מוות לערבים").

בגרמניה של הרייך השלישי נאסרו נישואים בין בני גזעים שונים.

אותם גורמים שכיום מתנגדים להתנתקות, נתנו ידם על מנת למנוע חקיקת חוק שיאפשר נישואים אזרחיים ובכך יאפשר עירוב בין-גזעי.

בגרמניה הנאצית, הרבה לפני שהחלה השמדת יהודים, נערכו התנכלויות בלתי פוסקות ליהודים ורכושם.

הנה, ראו כיצד באים אותם אנשים שהיום יוצאים נגד תוכנית ההתנתקות עוקרים עצי זית בבעלות ערבים וממררים את חייהם של ערבים פיזית, עד כמה שרק ניתן.

כמובן יכולתי להמשיך להציג פרמטרים וקריטריונים רבים אחרים להשוואה, אבל אעצור בשלב זה ואזכיר רק עוד אחד.

האם אתם יודעים מה עשה היטלר מיד לאחר מותו של הינדנבורג ב-1934?

צחוק הגורל. היטלר ערך משאל עם ב-19 באוגוסט 1934, בו העניק לו העם בגרמניה ברוב מרשים של כ-90% זכויות כמעט בלתי מוגבלות.

ובכן, כאמור מפאת כבוד השואה, הטרגדיה של העם היהודי, היה נהוג להשאיר את השואה מחוץ לוויכוח הלגיטימי. אבל אם כבר הרימו אנשי הימין את הכפפה, לא אחת ולא פעמיים, אלא כאסטרטגיה ברורה של יצירת קונוטציה בין המצב הנוכחי לשואת העם היהודי, בין אם בטלאים כתומים, בין אם בבניית גטאות ובין אם השוואות מדיניות הממשלה לזו של הממשלה הנאצית, ראוי לעשות את ההשוואה הנכונה בין המצב הקיים כיום לבין זה שבאירופה של שנות השלושים והארבעים ולמגינת לבם של אנשי הימין, הרי שאם קיים דמיון, הרי הוא בהתנהגות שלהם עצמם.

הקשר בין איראן לישראל

אני מניח שודאי חלקכם שם לב להיעלמותו של אתר האינטרנט של אלכס פולונסקי לאחרונה.

מה שאולי אתם עדיין לא יודעים, זה שככל הנראה הסיבה להיעלמותו של האתר של פולונסקי היא הפסקת המימון של אחזקת האתר על שרתי אינטרנט.

לכאורה סיפור תמים, אולם לאלכס נרמז כי הסיבה בגינה עושים לו בעיות היא העמדות בעלות השקפת העולם השמאלנית-ליברלית שהוא מבטא ביומן הרשת שלו.

התשובה הרשמית של אותו אדם הממן את אחזקת האתר של אלכס, הייתה כי מדובר היה במחיקה בטעות. אך הואיל והוא העיר לאלכס על התבטאויותיו השמאלניות והואיל ומקורב של שניהם רמז לאלכס שחיבלו באתר שלו בגלל דעותיו, אני מתקשה לקבל את ההסבר הרשמי.

ראו, אין אני אומר כי אנשים ימנים חייבים לממן אתרים של שמאלנים. הרי יהיה זה מגוחך. אבל הדרך הנלוזה, למחוק את מסד הנתונים של אלכס ברשעות משוועת, בזמן שאלכס עסוק במילוי חובתו האזרחית אי שם, היא דרך מרושעת. לפחות מן הראוי היה להודיע על כך לאלכס בעוד מועד על מנת שידאג למצוא מקורות מימון חלופיים.

כאשר יהיו עדכונים באשר לגורל האתר של אלכס אדאג להביא אותם.

ובמקביל, כתזכורת לזכות להביע דעה באופן חופשי שאינה נחלת כלל האנשים בעולם (שהזכרתי לפני ימים אחדים) ואף לא נחלת הרוב, הנה מקרה נוסף בו איראני נשפט לשנים ארוכות בכלא רק משום שניהל יומן רשת (בלוג) בו ביקר את המשטר האסלאמי הפונדמנטליסטי במדינה.

כמובן שאין מדובר במקרה קרוב לזה של פולונסקי. במקרה של אלכס, מדובר בסכסוך עם "חברים" שהפסיקו לממן אותו בשל הדעות שלו, בעוד באיראן מדובר במדינה השוללת את החופש שלה רק מפני שזה הביע את דעתו. אולם הדמיון, בו מנסים לסתום פיות מרגיז.

מעניין אם אותו "חבר" של אלכס, היה עומד בראש משטר תיאוקרטי-טוטאליטרי, האם היה משליך את פולונסקי לכלא.

הואיל וזה ניסוי מחשבתי, לעולם לא נגיע לתוצאות, עד אשר יעמוד למבחן המציאות. לדעתי האישית, אם גורמים יהודים-פונדמנטליסטים יתפסו את השלטון בישראל, מצב חופש הביטוי בישראל יהיה בקרשים.

**תוספת מאוחרת (26/2/2005) - הודעת הפטירה לבלוגו של אלכס פולונסקי

חשש אמיתי לגורלו של מקים ישראבלוג

אי שם בחודש ינואר, הופיעה הודעה בזו הלשון בבלוג החדשות של ישראבלוג, בלוג מספר 5 :

"כבר מזמן לא עמדתי קרוב כל כך לשאלטר. לטובתכם ולטובתי, אני אעלם מכאן קצת. נתראה כשנתראה.|

אני מוכרח לציין שבתחילה נראה היה כי לכל היותר מדובר בהצלחה נוספת בסדרת המאבקים של מוזטל, בכל העולם, או לפחות בחלק ההוא המפריע במימוש פרויקט הליקוסים.

בכל מקרה, כעת, לאחר שעבר כבר כחודש, לא נותר לי לתהות ברצינות באשר לגורלו של יריב חבוט - מקים ישראבלוג.

האם כאשר כתב " מזמן לא עמדתי קרוב כל כך לשאלטר", התכוון כי ליקק את אצבעות ידו, עמד קרוב לשקע החשמל ודחף אותן פנימה?!

אם כך, יריב המסכן ודאי נפטר מיידית.

ואנו, האדישים והאטומים למצוקת הזולת, לא ראינו זאת וכעת איבדנו אותו, את יריב חבוט!

"למה אנחנו לא יכולים פשוט לשעשע אותם?"

הכותרת הזו היא ציטוט מדויק של אדם בשם ברנט בוזל, נשיא ארגון "הורים-טלוויזיה" (מופיע בפסקה האחרונה בכתבה).

הוא אומר דברים אלו בתגובה לפרק של משפחת סימפסון שעסק בסוגיית הנישואים החד-מיניים (כלומר אלו בין גבר לגבר או אישה לאישה ולא לפי הגדרתו של מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר - "נישואים חד-מיניים הם אלו בין גבר לאישה") בארה"ב.

נושא הנישואים החד-מיניים הוא נושא שנוי במחלוקת בארה"ב. מצד אחד עומדים אנשים ליברלים המעוניינים לאפשר לכל שני בני אדם, בלא תלות בגזע, דתם ומינם לבוא בברית הנישואין ולקבל הכרה מהמדינה. מן הצד האחר, עומדים אנשים שמרנים שיעשו כל ביכולתם למנוע עירוב בין-גזעי ובין-דתי, כאשר השיא מבחינתם הוא נישואים בין שני בני אותו המין.

שיא המאבק בין שני הצדדים הזה, בא לידי ביטוי לאחרונה, למשל בהתערבות של מושל קליפורניה למניעת טקסי הנשואים החד מיניים שערכה עיריית סן פרנסיסקו לפני כשנה.

בעקבות מקרה זה ובעקבות מקרים דומים של קהילות בעלות פתיחות וסובלנות כלפי הקהילה הגאה בארה"ב, מנסים הרפובליקנים בראשות נשיא ארה"ב ג'וג' וו בוש להביא לתיקון החוקה האמריקנית. לפי תיקון זה, נישואים יהיו רק אלה בין גבר לאישה.

הואיל ואינני אזרח אמריקני, לא אאבק למניעת השינוי הזה (מה גם שעל מנת להעביר שינוי בחוקה האמריקנית, יש צורך בהליך ארוך ומסובך). אולם כן אומר את דעתי שההתערבות הזו, בדרך החיים של בני אדם, שם ככאן, היא כפייה גועלית של רוב מרושע על מיעוט חביב שכל רצונו הוא לקבל הכרה.

ולעניין משפחת סימפסון, הרי שהפרק האמור לא עסק בפורנוגרפיה. לא נראה בו קיום יחסי מין חד מיניים, אלא לכל היותר יציאת אחותה של מארג' מהארון והצהרתה כי היא לסבית ועריכת טקסי נישואים חד-מיניים בספרינגפילד, על מנת למשך תיירים.

מה ההשפעה הרעה על הילדים?

שידעו שהעולם הוא גם ורוד?

הרי כל בר דעת ודאי יסכים כי אין ההשפעה של תוכנית טלוויזיה, פופולארית ככל שתהיה, אינה חזקה מספיק על מנת לשנות את זהותו המינית של הרך הצעיר.

לכל היותר (וגם בזה אני בספק), מי שכבר בעל נטייה להומוסקסואליות, יצא מהארון. והרי כוונת אותם גורמי ימין-נוצריים-שמרנים, היא לפתח את האשמה בכל מי שאינו הולך עם דרכם ותוכנית סאטירית שכזו, המעבירה ביקורת נוקבת על החברה האמריקנית כמעט מידי שבוע, אולי תפיג במעט את רגשות האשם שהכנסייה רוצה ליצור בקרב מאמיניה.

מילותיו של בוזול : "למה אנחנו לא יכולים פשוט לשעשע אותם?", מקוממות וחושפות את פרצופם האמיתי והמכוער של אותם גורמים דתיים. אין הם רוצים בפיתוח חשיבה ביקורתית. מבחינתם אין זה ראוי שילד יצפה בתוכנית על הומוסקסואלים ויחליט בעצמו אם הוא בעדם או לחילופין יפתח בעצמו ביקורת על התופעה, אלא כלל אסור שיתעמת עם התופעה, שכן הוא עלול לראות שהשד אינו כזה נורא והומוסקסואלים אינם נושכים (טוב, לפחות לא במובן שהביטוי מתייחס אליו) ואז יגלה כלפיהם סובלנות.

את זה, אין השמרנים מוכנים לקבל.

מבחינתם, עדיף שהאדם יהיה בור ונבער עד כמה שניתן. ככל שיידע פחות על הומוסקסואלים, כך זריעת זרעי השנאה כלפיהם תהיה משימה קלה יותר בעבור המטיפים הדתיים בכנסייה.

מבחינת בוזול ואנשים כמותו, תוכנית סאטירה אמורה להישאר ניטראלית (אם קיים דבר כזה) ולבדר את צרכניה, מבלי למתוח ביקורת על תופעות בחברה בה היא פועלת.

אנשים בורים ומשועשעים הם ציבור שקל לשלוט עליו ולכן מוטב לטפח את הציבור ככזה.

פיצול במפד"ל

חברי הכנסת יצחק לוי ואפי איתם פרשו מהמפד"ל ויחברו בבחירות הבאות לאיחוד הלאומי.

אני לא סבור שמדובר בהפסד גדול למפד"ל. מדובר בשני אנשים שגררו את המפלגה הדתית לאומית ימינה, ממפלגה הנמצאת בקונצנזוס הישראלי שהיה לה חלק פעיל בכל ממשלות ישראל עד ראשית שנות התשעים, למפלגה המניפה דגל אחד ויחיד - דגל ההתנחלויות.

מדובר כמובן באסטרטגיה לגיטימית, אלא שהבעייתיות שבה הייתה שהיא גרמה לסלידה בקרב גורמים יותר מתונים מבין תומכי המפלגה מחד, בעד ששידור המסרים הקיצוניים, לא היה אטרקטיבי מספיק עבור המצביעים הקיצוניים שהעדיפו מפלגות נוסח האיחוד הלאומי - שותפות הברזל בין ישראל ביתנו , מולדת ואחרות. אם כבר לנקוט באסטרטגיית פנייה לימין הקיצוני, אז עד הסוף. אחרת, כפי שקרה למפד"ל, היא נותרה קרחת מכאן ומכאן.

כעת, בלכתם של שני הסמנים הימניים הללו, תוכל המפד"ל לגבש לפנות אל הקהל הדתי-לאומי ולא רק לקהל הדתי-לאומני, כפי שהיה עד כה. עם כל הכבוד לנושא ארץ ישראל השלמה שתופס כותרות, הרי שנפלגה צריכה להעניק לבוחריה מצע נרחב מזה. אחרי ככלות הכל, רוב הציבור בישראל ובכלל זה גם הציבור הדתי, לא חי מעבר לקו הירוק וגם אם הוא תומך בציבור המתנחלים מבחינה אידיאולוגית, הרי שבסופו של דבר כאשר הוא הולך לקלפי, הוא מצביע בעיקר עבור עצמו ולא בעבור אחרים.

אגב המעבר של לוי ואיתם לאיחוד הלאומי,יו"ר האיחוד הלאומי, צבי הנדל היה גם כן בעברו מפד"לניק. החבירה הזו בין דת ללאומנות לא מפתיעה, אך היא בהחלט לא האפשרות היחידה וכפי שניתן לראות, האיחוד הלאומי מורכב לא רק מחובשי כיפות, אלא גם מאנשים חילוניים למהדרין, כמו אביגדור ליברמן. לדעתי ראוי ההפרדה הדיכוטומית הזו, בין דת לבין לאומנות תעשה. הרי ודאי לא רק מחנה הימין חרד לעתיד ישראל ובתוך המחנה הימיני, ודאי לא רק חובשי הכיפות שבו הם החרדים לעתיד וגורל ישראל.

אגב, כאשר אפי איתם אומר "לעם הגאה הזה..." בנאומו, למה הוא בדיוק מתכוון?

הייתכן ובקרוב נראה את אפי איתם בוידוי חושפני?

ועד כאן להפעם.

סוף שבוע נפלא לכולכם.

אלעד