בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בימים אלו אני כותב בעצלתיים על הטיול לנפאל בנובמבר האחרון. אחד הדברים החקוקים בזכרוני היטב מהלילה הראשון בנפאל ואלו שעברו אחריו הוא המחשבות שהתרוצצו במוחי במהלך הטיול, במיוחד כאשר שהינו בבית המלון רב הקומות (יחסית) בקטמנדו, על כך שאם לפתע תרעד האדמה אנחנו אבודים. הבתים של קטמנדו מטים לנפול גם ללא עזרת איתני הטבע. הם עומדים שם עשרות ואף מאות שנים בלב ההימאליה, אזור מועד לרעידות אדמה, בו אסיה פוגשת את תת היבשת ההודית.

זכורה לי תחושת ההקלה כאשר המראנו מקטמנדו בשלום (בטרם נחתנו בדאקה, עוד חוויה מרטיטה, אבל על כך בקטע שעוד יבוא על הטיול). והנה, לא חלפה אף חצי שנה מאז שחזרנו מנפאל ואני קורא על רעידת האדמה החזקה שפקדה את האזור, היכן-שהוא בין קטמנדו לפוקרה.

בין קטמנדו לפוקרה שוכנת עיירה קטנה ויפהפיה ושמה בנדיפור. ככה היא נראתה ב-27 בנובמבר 2014:

בנדיפור, נפאל בשעת בין ערביים

לבי ומחשבותיי עם המיליונים הנמצאים בגן העדן הזה שבין רגע הפך לגיהנום.