בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בצל הפיגוע שאירע אתמול בת"א וגבה את חייהם של לפחות ארבעה ישראלים, אני רוצה להסב את תשומת לבכם להודעתו של נשיא מצרים חוסני מובראק (אם יש לכם בעיה להכנס לאתר של הניו יורק טיימס הדורש הרשמה, אתם יכולים להעזר באתר הבא) על כך שברצונו להביא לשינוי סעיף 76 בחוקה אשר מגביל את הבחירות במצרים לכאלו הנעשות אחת לשש שנים, בה מועמד אחד עומד להצבעת אמון או אי אמון של אזרחי מצרים באשר למינויו כנשיא מצרים.

על פי השינוי שרוצה מובראק להנהיג, יוכלו מספר מועמדים ממספר מפלגות להציג את מועמדם, מה שיאפשר, לפחות באופן תיאורטי, בחירת מועמד שאינו בהכרח נמנה עם מפלגת השלטון.

כמובן, רחוקים אנחנו עוד מלהכריז על מצרים כדמוקרטיה ליברלית, אבל בהחלט מדובר בצעד חשוב שמוכיח כי שינויים באים, גם ם בצורה איטית, גם בקרב המדינות הסובבות אותנו.

זה מוכיח שוב כי אין להתייחס אל שכנינו כמקשה אחת - "הערבים". בחלק מהמדינות קיימת מונרכיה נשיאותית, כמו למשל בסוריה, בה אסד אחד (בשאר),  החליף אסד אחר (חאפז). בעוד במצרים, לא רק שהנשיא אינו מסמן את בנו כיורש, אלא אף מנהיג שינוי שאולי יביא עוד בחייו לבחירות חשאיות, רבות מועמדים.

אזכיר רק בקצרה שלישראל הסכם שלום עם מצרים למן סוף שנות השבעים. על השלום הזה (וגם על סכסוכים פנימיים), שילם נשיא מצרים, אנואר סדאת בחייו ב-1981. מחליפו, חוסני מובראק, משמש מאז כנשיא מצרים - המדינה הערבית המאוכלסת ביותר ועל פי מרב הפרמטרים גם החזקה ביותר.

אין להמעיט בערכה של מצרים. מכל המדינות הסובבות אותנו, מצרים היא זו שיש באפשרותה להנחית את המהלומה החזקה ביותר על ישראל ולפיכך, זהו אינטרס ישראלי ראשון במעלה שישרור במצרים משטר יציב ואוהד ישראל.

עלינו לקוות שביום מן הימים, אם וכאשר תהיה בשכנה מדרום דמוקרטיה, לפחות מהסוג בו האזרחים יכולים להשפיע במידה זו או אחרת על הרכב המשטר, לא ינצלו כוחות דמגוגים את האפשרות לעלות לשלטון על בסיס רטוריקה לוחמנית הקוראת להשמדת ישראל.

ולעניין הפיגוע אתמול בלילה בת"א, פיגוע שבא לאחר תקופה של רגיעה יחסית, הרי שעם כל הכאב, הצער וכמובן חוסר היכולת להשלים איתו, הרי שיש לזכור שהוא בא מצד גורמים שיש להם אינטרס להמשיך את הסכסוך בין ישראל לפלשתינאים, כי רק כל עוד הסכסוך קיים, יש להם הצדקה (לצורך העניין, מה תהיה ההצדקה לקיום חיזבאללה, ארגון אשר אנשיו נהנים מיוקרה פוליטית ובצלה גם שכר לא רע בכלל).

אם וכאשר יסתיים הסכסוך הזה, רבים כל כך מאותם "אנשים רעים" יפגעו, בזמן שלאלו שסובלים היום, משני הצדדים, תהיה סופסוף האפשרות לחיות ללא מורת הפיגועים ולא הנזק הכלכלי העצום הנגרם בשל ההוצאות הכבירות על מלחמות.

אז האם עלינו לקבל את הטרור?

מובן שלא!

האם עלינו לקבוע בשל כך כי "הערבים אותם ערבים והים אותו ים" כרוח אותה אמרה מפורסמת, או ש"אין פרטנר" כמו שמלעזי אוסלו בזמנו נהגו לומר?

אני לא מקבל את זה. קיצונים ואינטרסנטים חיים משני צידי הקו הירוק, משני צדי המתרס ולא הם אלו שצריכים להכתיב את המדיניות.

יש לשאוף לנרמול היחסים לא בגלל הקיצוניים, אלא על אף הקיצוניים, משני הצדדים, על אפם ועל חמתם.