| 9/2003
לאן הולך/הלך הכסף...
גלשתי לי לאתר הכנסת, בכוונה למצוא מידע על חוקי הביטוח הלאומי, על מנת להשחיז את הידע שלי בנושא, לקראת פוסט שאני מתכוון לכתוב בנושא, לרגל הצטרפותי לחוג האקסלוסיבי (שמקיף כמעט כל אזרח בישראל אשר עבר את גיל 18 ולא משרת בבשירות סדיר) של מבוטחי הביטוח הלאומי, הדרך האולטימטבית של המדינה להכנס לכיסו של האזרח, לסחוט ממנו כסף ולא לתת לו שום תמורה בעד כספו (ועל כך כאמור יבוא פוסט בקרוב).
בכל אופן, בעמוד הראשי של אתר הכנסת בעברית, משך את עיני קישור מעניין אשר מביא לדף אשר מפרט את הוצאותיהם של נבחרי הציבור השונים בקשריהם עם הציבור במהלך שנת 2002.
למי שלא יודע, כל נבחר ציבור מקבל סכום כסף מסויים, על מנת לשמור ולטפח את קשריו עם הבוחר, מטרה ראויה ללא כל צל של ספק, כאשר מדובר באנשים שאמורים להיות משרתי הציבור ולשמור על קשר שותף עם ציבור בוחריהם, כדי שהאזרח הקטן יידע שיש מי שדואג לו שם למעלה בחלונות הגבוהים...
אז הבטתי על הרשימה הכללית, אשר מפרטת כמה כסף הוציא כל אחד מחברי הכנסת הנכבדים בשת 2002.ישנם חברי כנסת אשר הוציאו סכומים זעומים, כמו ח"כ, הרב מלכיור, אשר הוציא כ-1,100 ש"ח בשנת 2002. לעומתם, בראש הרשימה עומדים חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, עם כ-110 אלף ש"ח, חברת הכנסת לשעבר סופה לנדבר עם כ-108 אלף שקלים, בייגה שוחט עם 93 אלף וחבר הכנסת בדימוס אלכסנדר צינקר עם 91 אלף שקלים חדשים.
הבאתי קישור רק לארבעת השיאנים ולמען האמת, הסתכלתי בפירוט ההוצאות רק של ארבעתם, אולם ניתן בקלות להגיע לפירוט של כל ח"כ וח"כ.
מעיון קצר בהוצאות של ארבעת הנבחרים (כפל משמעות מבריק), עולות כמה הוצאות תמוהות:
הוצאות על אינטרנט אצל חלק מהח"כים, אשר מגיעות למעל מאה שקלים בחודש, כאשר מובן מאליו שהגישה לאינטרנט אמורה להיות חופשית לנבחרי הציבור (הם אפילו מקבלים תיבת דוא"ל מטעם אתר הכנסת), כך שלא ברור מדוע הם צרכים להתחבר מתקציב קשרי הציבור פעם נוספת.
חבר הכנסת שוחט (שהיה שר האוצר וכנראה יודע חיסכון בתקציב מהו) הוציא 1,968.00 ש"ח עבור מנוי לעיתון. יתכן ומדובר במנוי לכל החיים או בעיתון המודפס על עלי זהב, אחרת קשה לי להבין איזה עיתון גובה דמי מנוי כל כך יקרים. סביר להניח שמכספו האישי, היה חבר הכנסת שוחט נמנע מלעשות מנוי על אותו עיתון, או לפחות היה מתמקח מעט על המחיר השערורייתי...
חברת הכנסת דיין שילמה עשר פעמים שונות עבור שירותי סקרים בשווי 1,000 ש"ח בכל פעם ופרסמה חמש פעמים מודעות במחיר דומה. זה בהחלט דרך יפה לברר מה הציבור חושב, אבל בכל זאת, הואיל וכל המחירים עגולים, 1,000 ש"ח, נשאלת השאלה מדוע המחירים כאלו עגולים ויפים, האם מדובר בעיגולי כלפי מעלה, כי הרי הציבור משלם ומי נהנה מסקר שעבורו שילם הציבור? אולי כדאי לפרסם באיזה סקר מדובר, במקום להשתמש במינוח הכוללני "סקר".
בין הוצאותיו של חבר הכנסת צינקר (כעת כאמור כבר לא ח"כ), קניית מצלמה דיגיטלית בשווי 3,800 ש"ח, סכום לא קטן בכלל, כנראה מדובר במצלמה בעלת איכויות גבוהות, בהן יוכל חבר הכנסת צינקר לצלם עצמו ולשלוח את התמונות המעולות לכלל ציבור נבחריו...
לא אתפלה אם ילדיו (או קרובי משפחה אחרים) נהנים כיום ממצלמה דיגיטלית משובחת אשר נקנתה בכספי משלם המיסים...
ולקינוח חברת הכנסת לשעבר סופה לנדבר (זו שכאשר לא הצליחה בפריימריס במפלגת העבודה להגיע למקום ריאלי במקום השמור לעולים [כי המקום נתפס על ידי חבר הכנסת לשעבר האתיופי אדיסו מסאללה] שוריין לה מקום מיוחד לעולים מרוסיה) הוציאה לא פחות מ-21 אלף שקלים על הוצאות עיצוב והדפסות ועוד כ-1,700 ש"ח על הוצאות עיצוב והדפסת מדבקות. כמובן, הניסיון לשינוי תדמית (של חברת כנסת אשר נדחפת למליאה גם כאשר הציבור לא רוצה בה) לא עלה יפה וכזכור, כיום משלח ידה אינו פרלמנטרית.
ואגב כזה סכום על הוצאת מדבקות, אני מניח שעופר לנדא היה מכין לה סטיקר במחיר הרבה יותר סביר. בכלל, אם למישהו יש מדבקות של סופה לנדבר, אני אשמח לקבל סטיקרים שלה, כדי לראות במה מדובר...
נקודה מעניינת
מתוך ארבעת הנבחרים שהוציאו הכי הרבה כסף על שמירת קשר עם הציבור, שלושה לא עמדו במשימה יפה ועל אף הכספים הרבים שהוציאו לא נבחרו לכהן בכנסת ה-16, מה שלא פוסל את העובדה שאולי אפשרי לקנות שלטון בכסף, אבל בכמה רבבות שקלים (הבאים מכיסו של הציבור), קשה מאוד לקנות שלטון...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
