בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סלקום - באיזו דרך שתבחר

בשבוע האחרון, כחלק ממסע פרסומי באוניברסיטה (שכבר מזמן נראה שהפכה למעוז הקפיטליזם האגרסיבי המנסה לשווק מוצרים שאין בהם צורך באמצעות מוזיקה רועשת וצעירים וצעירות נאים המפזזים לפי הקצב) לחברת סלקום, נראו "מלאכים" סגולים עם כנפיים עשויות בצורת לב, אוחזים בידם חומר פרסומי וסוכריות סגולות.

אחת מהם ניסתה לעצור אותי על ידי שאלה בסגנון "כוון גבוה וקווה שתפגע" - "יש לך סלקום?" היא שאלה...

בהנחה והייתי נתפס כלקוח מכובד ולא סטודנט רפה שכל מטרתו לשמש כאובייקט מכירה - קורבן שאין לו ברירה, אלא ליפול לרשת הדייג, משל היה סרדין, ודאי הייתה פונה אלי בצורה מכובדת יותר, למשל "האם אדוני לקוח של סלקום?".

אבל אתעלם מזה, הרי בשביל כבוד צריך לעבוד וקשה להגדיר את העיסוק החביב שלי שמביא את האוניברסיטה להצהיר עליו לביטוח לאומי כעבודה.

בכל מקרה, כפי שהוברר לי עוד לפני שנעשה ניסיון לעצור אותי, נציגי סלקום חילקו סוכריות סגולות ללקוחות או ללקוחות פוטנציאלים.

כמה נמוך אפשר להגיע?

לא מספיק לנסות לזרוע סרטן בראש אנשים באמצעות הקרנה ישירה לאונה הימנית או השמאלית?

לא די בהקרנה שיטתית של כל הגוף בשל האנטנות הסלולאריות הפזורות על גגות הקמפוס?

כלום לא מספיק לנסות לרושש את האוכלוסיה החלשה על ידי העלאת תעריפי השיחות?

כעת מנסים לסרטן אותנו גם על ידי צבעי מאכל וחמור מכך - להביא אותנו לסוכרת בגיל צעיר?

אז כיצד יכול מישהו לבוא ולטעון שהקפיטליזם הזה לא מרושע?

לא אתפלא אם בימים אלו סלקום ממנת פיתוח תרופה כנגד סוכרת שתכניס לה כסף רב...

הרי מחקרים על קרינה חברות הסלולארי מממנות במשך שנים.

מחקרים בלתי תלויים כמובן, שחסר למי שיערוך אותם שיגלו כי טלפונים ניידים פוגעים בבריאות...

הכל צריך לדפוק.

אגב, אתמול היו דוכנים של המותג ESC של חברת פלא פון.

אם האוניברסיטה מוכרת עצמה לבעלי ההון, משום שתקציב מהמדינה אין ורצון לפשוט את הרגל על ידי הימור כושל בבורסה כת"א גם כן אינו אופציה בריאה במיוחד, אז לפחות לעשות זאת בטוב טעם ולאפשר פשוט כניסה לקמפוס של כולם ובכך בעצם למנוע יתרון לחברה אחת, אם כי שוב, אל לנו לשכוח שהמסחור שלעיתים גובל באבסורד (למשל בתחילת השנה חולקו לסטודנטים "שקיות הפתעה" של סלקום, כאשר בתוכן גיליון דפי כתיבה של חברת פלא פון), ראוי שמקומו לא יהיה באקדמיה (או שאולי אני משלה את עצמי וחי בבועה משלי בה באוניברסיטה רוכשים קצת יותר מאשר תעודה).

הקמ"ג בדימונה בטוחה

שלושה חברי ועדת הפיקוח על שירותים חשאים של הכנסת - יובל שטייניץ, עמרם מצנע ואריה אלדד ערכו סיור בכור האטומי בדימונה, הידוע גם בראשי התיבות "הקמ"ג" (קריית מחקר גרעיני).

את הסיור עשו חברי הכנסת בכור, על מנת לבחון את הבטיחות במתקני הקריה (וכידוע, אנרגיה גרעינית היא נושא רגיש בישראל - מחד קיימת מדיניות "העמימות" הגרעינית הידועה, לפיה ישראל לא מאשרת או מכחישה את יכולתה הגרעינית הצבאית ומאידך, כתוצאה מאותה עמימות, אין פיקוח של ממש על הבטיחות).

באופן לא מפתיע, הגיעו שטייניץ וייתר חבר תת-הוועדה למסקנה שהכור בסדר. הוא בידיים טובות. באופן לא מפתיע, מפני שלמסקנות דומות הגיע כבר לפני כשנה וחצי.

לא אפקפק בכוונותיהם הטהורות של חברי תת-הוועדה.

אולם עם כל הכבוד לשלושת חבריה, הרי מהי בדיוק ההכשרה שלהם בהנדסה גרעינית?

לא שאני מזלזל באנשים שאינם מהנדסי גרעין, חלילה. הנקודה היא שעל אף היותם בעלי כוונות טובות, שלושת חברי הכנסת נטולים (למיטב ידיעתי) את הכישורים לדעת האם העבודות המתבצעות בדימונה, אשר רשלנות בהן עשויה להמית אסון על כה רבים.

הבה נניח באופן היפותטי, כי חברי הוועדה היו מבקרים בכור הגרעיני בעיירה צ'רנוביל, למשל מספר ימים לפני שאירעה שם התאונה שהמיתה שואה אקולוגית, באפריל 1986.

האם אז, היו יכולים לאתר אותם שלושה חברי ועדה נכבדים את האסון הממשמש ובא?

או שהאם סיור בכור, בליווי מנהל הכור שבודאי היה חביב לאורחיו, היה מסתיים בהכרזה שהכור מתוחזק היטב ונמצא בידיים טובות?

מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל עשויה להסתיים יום אחד לא טוב. וגרוע מן העמימות, הוא הפיקוח לכאורה שנעשה על ידי ועדת הביטחון של הכנסת. הפיקוח, ראוי כי יהיה ציבורי.

אגב, הפיקוח של ועדת הכנסת אינו היחיד. קיים עוד פיקוח על הקמ"ג מטעם גוף במשרד הביטחון. אל הואיל ואת שמו קראתי לראשונה ולאחרונה באחד מגיליונות הנשיונל גיאוגרפיק לפני מספר שנים, הוא פרח מזיכרוני. הנקודה היא, שהפיקוח עלוב עד לא קיים ובניגוד למחדלים אחרים שהולכים ומצטברים עד שיום אחד יתפוצצו, הרי שבעיה בכור עשויה להתעורר יום אחד, יש מאין, מבלי שכלל נהיה מודעים אליה.

בכלל, מישהו מאיתנו התברך ביכולת חישת נשורת רדיו אקטיבית שנחתה עליו?

עד כמה שאני יודע - אני לא ואין לי שום ציוד לבדוק זאת.

מאותה כתבה בנאשיונל גיאוגרפיק, אני זוכר את עניין קבורת הפסולת הגרעינית שכמובן נמצא "בידיים טובות" ובפועל לא מתנהל אחריו רישום קפדני וגם טיב ואיכות החביות המאכסנות את הפסולת הגרעינית לא ברור וייתכן מאוד שמצבו רע, אחרי עשרות שנים של הזנחה.

אז עם כל הכבוד לתת הוועדה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון, הגיע הזמן שהטאבו של "ביטחון המדינה" יוסר בהקשר הגרעין ויאפשר לנו לוודא שהביטחון הזה לא יפעל כחרב פיפיות נגדנו?

בית על מין

שמתי לב למשהו מעניין במקצת.

אחד השמות לבית קברות הוא "בית עלמין".

אם נפריד את המילה השנייה לאחר שתי אותיות, מבלי לשנות דבר נוסף, נגלה דבר מאוד מעניין...

בית על מין...

קצת מוזר. הלא כן?

זהו אולי אחד הבתים היחידים בהם אין ממש מין (אם נתעלם לרגע ממפגשי כת השטן בלילות ירח מלא/בלי ירח בהם מתקיימות אורגיות פרועות על מצבות).

תיאוריה והשערה על גרמנית ושפות גרמאניות

יש לי השערה באשר לגרמנית, שוודית ועוד כמה שפות עם מילים ארוכות.

יכול להיות שהבעיה היא שלכל הגרמנים והשוודים יש בעיה עם מקש הרווח במקלדת?

זה יכול להסביר מילים ארוכות כמו Oberammergaueralpenkräuterdelikatessenfrühstückskäse או Fussballweltmeisterschaftsqualifikationsspiel וכדומה...

נו, אז יתכן ואם נבדוק מקלדות בגרמניה, נגלה שמעבר להחלפת האותיות Z ו-Y, יש בעיה עם מקש הרווח?

אגב, הידעתם שהמילה הכי ארוכה שהשתמש בה שייקספיר הייתה HONORIFICABILITUDINITATIBUS?

מילה נפלאה זו בת 27 אותיות מופיעה במחזה Love's Labor's Lost. אם כל מיני פרטי טריוויה שכאלה מעניינים אתכם, נסו מזלכם באתר הזה...

בית הקפה של הסטודנטים מהאלפיון העליון

באחד הימים בשבוע שעבר בסביבות השעה שבע וחצי בערב בטני החלה לקרקר ולפני היו עוד כשעתיים וחצי של שהות באוניברסיטה.

חיש מהר הייתי בדרכי לקנות קרואסון באחד המזנונים, אך למרבה הצער המזנון היה סגור, התריסים היו מוגפים ולכן ניסיתי את מזלי והלכתי לסניף בית הקפה גרג שנמצא בקמפוס.

בגרג העובדים היו גם כן בשלבי סגירה, הכיסאות היו הפוכים ורצפות החלו להישטף. אבל לשאלתי האם זה אומר שגם הם סגורים, השיב לי אחד משני העובדים שהקופה עדיין עובדת (כלומר במילים אחרות "נשמח לשווק לך את השאריות משאר היום במחיר מלא).

הבטתי לעבר המקרר, עיני נאורו למראה המלבב של מספר עוגות, אך מיד הן חשכו כאשר ראו את תג המחיר המוצמד לכל עוגה.

עוגיות אלפחורס למשל - אותן עוגיות ריבת חלב ארגנטינאיות במחיר שישה שקלים חדשים (6 ₪). המחיר הוא ליחידה, לא לק"ג (שאלתי על מנת להיות בטוח) ומדובר ביחידות קטנות למדי.

בראוניס עולים גם כן שישה שקלים, גם כן ליחידה. כן, גם היחידה שלהם פיצפונת.

בשלב הזה שאלתי אם מדובר בבראוניס עשויים מזהב, או לפחות שאני מקבל עם המנה צלחת מוזהבת.

הם השיבוני ריקם...

שאר העוגות, אם תהיתם, עלו 20 שקלים. עוגת טריקולד קטנטנה למשל, עוגת גבינה (ואני שונא עוגות גבינה, אבל רק לצורך העניין), עוגת תפוחים ועוד שאר מיני מאפים - קטנים ויקרים להפליא.

תאמרו כי מדובר בבית קפה והעיקר הוא הקפה. אולי. אבל כאשר אני רעב, ענייני הוא בעוגות ומאפים ולא בקפה (שאני כמעט ולא שותה).

ציינתי שעל מנת לממן את רכישת אחת העוגות החנות, אאלץ כנראה לעבוד בחנות בתור שטיח ריצפה.

ציינתי זאת בלי לעורר הרבה התרגשות בקרב שני העובדים העייפים שרק שמחו שהם יוכלו לעשות לביתם מוקדם יותר.

ויצאתי, כאשר בדרך לקחתי את המאכל היחיד שיכולתי להרשות לעצמי בבית הקפה...

לקחתי חבילה של סוכר מזוקק, אותה אכלי בהנעה, מה שהספיק לי לזמן שלאחר מכן.

יפה ששמים האוניברסיטה "חנויות יוקרה". זה באמת נחמד להוציא את העיניים לסטודנטים. אבל למה ללכת בקטן? מדוע לא להעיף את הספרייה הכי גדולה בארץ ולפתוח במקום סניף של הרודס?

אני משוכנע שיש סטודנט או שניים שיכולים להרשות לעצמם את הרודז, סלפרידג', או אולי את הגאלרי לאפייט.

וגם יש להם מזנונים מצויינים בבתי הכלבו הגדולים הללו.

רבע מיליון

על פי הנתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והובאו ב-YNET (הכתבה ב"הארץ" שמה דגש על עניינים אחרים), בישראל כרבע מיליון אנשים שהם פסולי חיתון.

רבע מיליון. באופן אישי, אני מכיר רק כמה עשרות מתוכם. מבין אלו שאני מכיר והם פסולי חיתון משום שאינם מוגדרים יהודיים, חלקם נמצאים בשלב זה או אחר של תהליך גיור.

כאשר אני שואל את אותם אלו שנמצאים בהליך גיור לגבי אמונותיהם ומנהגיהם, התשובות תמיד מרתקות אותי.

אתמצת בקצרה את מה שמשיבים לי כאשר אני שואל באשר למידת האמונה של המתגיירים (למעשה כעת אני מסוגל לחשוב רק על מתגיירות ששוחחתי, אם כי להן הליך הגיור קל יותר מסיבות ברורות, אשר כוללות בעיקר אי חיתוך חלקים מאברים שלא הייתי רוצה שמדינת ישראל בכלל והרבנות בפרט תתעסק איתם).

מדובר באנשים שהעניין שהם רוכשים ביהדות מקרי בהחלט, אין להם כוונה לשמור שבת לאחר השלמת הליך הגיור ורובם ימשיכו ליהנות מאכילת חזיר בחלב אמו...

לא שאני באופן אישי רואה עם זה בעיה (העניין של אכילת בעלי חיים מציק לי במקצת, אבל בטח שהכשרת השרץ לא ממש משנה עבורי). אבל האם אין זה סותר את אותה מטרה לשמה מגיירים אנשים?

ולא, אני לא תמים. אין דרך לנציגי אלוהים עלי אדמות (שהם האורתודוכסים בלבד על פי מדינת ישראל) לדעת את אשר בלבם של אלו שמתגיירים לצרכי נישואין. אני מניח שהם יודעים שלא כולם "יתלהבו" ממנהגי היהדות וילכו על פיהם. אז מה בעצם מניע אותם להגדיל את מאגר היהודים ה"אפיקורסים"?

אני מניח שכמו תמיד, כאשר באים לבחון סיבות לתוצאות שעל פני השטח, מגיעים לעניין הפשוט של משחקי עוצמה ובסופו של דבר לגורם הכלכלי.

הרבה מאוד אנשים מתפרנסים מהליכי הגיור. משפחות שאמורות להראות למתגייר את דרכי הישר, רבנים ועוד שלל אנשים. בחלק מהמקרים אגב, עוברים את הגיור אנשים שהנם יהודים בדתם, אבל הרבנות לא מוכנה לחתנם מסיבותיה היא, בעיקר בשל כל מיני שיקולים "טכניים".

ומה באשר לנישואין על פי דת משה בישראל?

כלום יוותרו בכזו קלות על המונופולין האדיר הזה, המגלגל מיליארדים כתעשיית נישואים בכלל ומיליונים בכסף המשתלשל לכספי הרבנים מידי שני, כאשר הואיל ומדובר ב"תרומה" לרב (שבמקרים רבים, כמו במקרה של חתונתה של אחותי לא מתבייש לבקש תרומה ולקבוע גובה מינימאלי לתרומה) שעוברת מתחת לשולחן, אין עניין של רישום ותשלום מס למדינה?

ובל נשכח את העובדה שחתונות הן אירוע משמח, עם הרבה אוכל. האוכל בהכרח כשר בחתונות דתיות וגם השגחת הכשרות היא עסק משגשג. ובין לבין הרבי חוטף לו איזה שוק עוף, אבל זה כבר "כסף קטן".

אם נחזור לנתון בו פתחתי - רבע מיליון פסולי חיתון בישראל.

אני רוצה להרחיב את הנתון הזה ולהציג בחשבון שלי, כמעט 7 מיליון פסולי חיתון בישראל!

ואני אסביר. המצב הקיים כיום, הוא שאני מאוד מוגבל באפשרות שלי לבחירת בחירת לב. מעבר לפרמטרים האובייקטיבים של המראה החיצוני הבלתי מושך במיוחד, בצירוף עם אופי שאינו קל ונוח לבריות, הרי שנוספות עלי מגבלות אחרות.

אין באפשרותי להתחתן במדינה שלי עם כל בת המין השני (ולא אכנס לעניין הנישואים החד-מיניים שלדעתי גם אותם יש להתיר).

למשל, נניח כי מחר באופן תיאורטי אפול ברשתה האוהבת של אחת מחברותיי לספסל הלימודים. הדברים הללו קוראים בגיל הזה. ונניח שרצה הגורל ודתה אינה יהודית, אלא היא עולה מאוקראינה המוגדרת חסרת דת, ערביה נוצרייה מחיפה, דרוזית מעוספיא, או ערביה מוסלמית מדיר אל-אסד.

המצב בישראל דהיום הוא שאותה בת זוג פוטנציאלית, היא ועוד בנות רבות אחרות שנופלות תחת הגדרות אחרות שקצרה היריעה מלהכיל ואני, לא יכולים להתחתן במדינתנו שלנו, גם אם שנינו נולדנו בה, גם אם שנינו מתראים כל יום, לומדים באותו מקום, אוהבים מאוד אחד את השני וכן הלאה.

אופציית הנישואים בחו"ל קיימת ועומדת. רבים הם הישראלים שממשים אותה.

אבל לא לכולם יש את האפשרות הכלכלית הכרוכה בנישואיי קפריסין, נישואיי אורוגוואי או כל יציאה מהארץ או עריכת חוזה בהתכתבות. לא אחת פגשתי אנשים נפלאים שלא יכולים להתחתן בארץ בשל החוק הנפשע שקיים, אך בוא בעת אינם יכולים להרשות לעצמם את הפריבילגיה של יציאה מהארץ לצורך נישואים.

לא לכולם יש תקציבים מכספי משלם המיסים לשם כך.

אולי על המדינה לממן את כל מיני שהיא מסרבת לאפשר לו להתחתן בתחומה. אני משוכנע שבמקרה כזה, פתאום אנשים רבים יגלו שהינם פסולי חיתון מסיבה זו או אחרת...

כאמור, החוק הקיים הוא חוק מפלה על רקע גזעי. הוא צמח על רקע גזעני - מניעת עירוב בין-גזעי בארץ.

הרי אם יהודים וערבים יוכלו להתחתן, כיצד יוכלו להמשיך השלטונות להפחיד אותנו כי "האויב שונה". הרי כאשר נישן עם האויב, נגלה שהשד, לא רק שאינו כה נורא, אלא הוא כלל אינו שד.

האם נגלה פתאום שנשים ערביות הן נשים מכות, לאחר שנתחתן איתן?

אני בספק.

כמובן שעשויים לקום אנשים שיטענו כי המקרה של מדינת ישראל הוא מיוחד.

מאלה אבקש לחשוב רגע על אזרחי מדינות כמו צרפת, גרמניה, אנגליה ואיטליה (ועוד כמובן. לצורך הדוגמא הצטמצמנו).

האם הם כה שונים האחד מהשני?

בהנחה שנטען שהם אינם שונים, הרי כולם מערב אירופים בסופו של דבר, הרי ניתן לטעון דברים עלינו - כולנו מזרח תיכונים.

בהנחה שנטען כי הם שונים באופן מהותי האחד מהשני, הרי ניתן להיווכח כי במציאות בני העמים הללו יכולים להתחתן האחד עם השני באין מפריע בכל אחת ממדינותיהם.

ואם הם שונים ויכולים להתחתן במדינותיהם ללא בעיה, אזי מדוע אנו לא נוכל לעשות זאת?

במובן הזה, כל אזרח ישראלי הוא פסול חיתון ברמה זו או אחרת - חלק משוללי זכות חיתון במדינתם בצורה גורפת ואחרים מוגבלים מאוד בבחירה שלהם, משיקולים שרירותיים למדי - השתייכות גזעית. והרי ישראל חרטה על דגלה שהיא מדינה דמוקרטית שאינה מפלה אנשים על פי חוקי הדת.

את הסיבות להבדל הזה בין הצהרה למעשים בפועל, כבר הסברנו קודם לכן.

כעת רק ניתן לקוות שיחול שינוי בסטאטוס קוו, או כי כל עוד לא תהיה התארגנות גדולה ומאסיבית, אלא נחילים של אלפים (כ-7,000 בשנה האחרונה) שבוחרים להתחתן מחוץ לגבולות ישראל, אזי התיאוקרטיה השולטת בדיני האישות בישראל תמשיך בשלה.

אלימות נוער

אני מביא קישור לכתבה הזו, על בן 11 שנעצר בחשד לדקירת חברו, כספתח לסיפור אליו הייתי לפני כשבוע וחצי (כפי ששמתם לב, גם הכתבה מלפני כשבוע וחצי ומכאן תבינו מתי פחות או יותר הקטע נהגה).

בעודי נוסע באוטובוס מן האוניברסיטה הביתה, ולאחר שעלתה על האוטובוס חבורת נערים בגיל התיכון, עלה לאוטובוס נער נוסף.

עמדתי ליד קבוצת הנערים, כאשר הנער התקרב ומלמל משהו על כך שמישהו התעסק עם אחיו הקטן.

לא. הוא לנראה כמו גיבור על שבא להושיע, או לעשות צדק, אלא הוא היה פרחח שכל מבוקשו היה לעורר מהומה - טראבל מייקר אמיתי.

הוא לא מבית ספרם של הנערים (בית הספר התיכון הדתי יבנה למי שמכיר). אני בספק אם הוא לא נשר מבית הספר.

אי לכך, הוא מעט התקשה להבדיל בין הנערים השונים ודרש לברר מי הוא X שגידף את אחיו.

אני כבר לא זוכר אם הוא שלף סכין עד שהספקתי לרדת מהאוטובוס או לא. דקירה כנראה לא הייתה במקרה הזה, הואיל ונראה כי הוא לא מצא מי בדיוק אמור לשלם את מחיר העלבון שעלבו באחיו הקטן.

אבל הסיפור הזה, שלא היה זר לי והיה זכור לי גם מתקופת התיכון שלי ולצערי אני רואה אותו ברמה זו או אחרת גם בקרב נערים שאני איתם בקשר, מדגים תופעה רחבה בהרבה, של אלימות נוער.

בני נוער שמוחים מצד אחד על העוולות שמשרד החינוך עושה להם בכל מיני ועדות שאת הדו"חות שלהם אין איש קורא, אבל מצד שני לא יוצאים בהפגנות דומות כנגד אלימות בבתי הספר, אלא להיפך, ניכר כי הדבר מביא אותם לריגוש מסוים, עניין שיש.

האין זה כיף גדול לספר על הבחור שבא לבית ספר עם גרזן, או על דקירה שכמעט הייתה בזולה, פינת העישון בבית הספר?

נראה לי הרבה יותר מרגש לספר על עולם הפשע, מאשר על עולם נטול פשע.

כמובן, אינני מצפה מאותם נערים לקחת את תפקיד שומרי החוק. לשם כך קיימת משטרה, לשם כך קיים צוות בית הספר שלהם.

אבל דווקא על התלמידים, כמושא מערכת החינוך, להתארגן וליזום הפגנות ושביתות כנגד בעיה קונקרטית ואמיתית - בעיית האלימות בבתי הספר ומחוצה להם.

כן, זכותם של התלמידים לדרוש לבוא לבית הספר ולחזור בחתיכה אחת, בלי צלקות, כולל הדרך לבית הספר וחזרה ממנו.

למי הם צריכים לפנות?

למשטרה האחראית על הנושא ולמשרד לביטחון פנים.

למשרד החינוך שאחראי על שלומם, לא רק חינוכם.

ולעיתונות, כדי שמהנוער עצמו יצמח המסר - הנוער אומר לא לאלימות.

מישהו ירים את הכפפה (או, כמה עצוב שאני משתמש במונח השאול מעולם הדו-קרב האלים)

ובאותו הקשר אני מפנה לפוסט ברוח דומה בבלוג "החיים כמשל" שהגעתי אליו במקרה בזכות פוסט בבלוג של "בנו של האין".

הגעתי לקטע הזה אחרי שהקטע הנ"ל היה כתוב וכאמור, אני מניח שהוא מעיד עד כמה רווחת התופעה.

מימון אפשרי לחומת ההפרדה

כפי שבוודאי אתם יודעים, בימים אלו (וזה יהיה נכון עוד הרבה ימים בקצב הזה) נבנית חומת ההפרדה, גדר הביטחון ועוד שלל כינויים המוצמדים לחיץ הלא טבעי המוקם בין שטחי ישראל לשטחי הרשות הפלשתינית.

כמובן מדובר במיליארדי שקלים המושקעים ולדעתי יורדים לטמיון.

אבל אם כבר בונים חומה, לא עדיף להשקיע עוד כמה פרוטות ולהביא את המפטי דמטי, על מנת שזה ישב על החומה, יעסוק בעניינים שברומו של עולם ובין לבין ימשוך הרבה תיירים?

זו תהיה אטרקציה תיירותית ממדרגה ראשונה!

זה יכול להביא פלח תיירות שכלל לא הגענו אליו עד היום.

אם כבר עושים שטויות, אז עד הסוף...

העולם התחתון

באחד הימים בשבוע שעבר, הסתובבתי בקניון הסמוך למקום מגורי, כאשר נכנסתי לאחת מחנויות ההלבשה התחתונה (אגב, המילה תחתון פירושה תחת קטן?!). בחנות היו שלל גופיות ותחתונים.

על אחדים מזוגות הבוקסר היו ציורי קומיקס.

ידוע שתחתוני בוקסר נלבשים מתחת למכנסיים ובהנחה שהמכנסיים אינם שקופים, הרי איש לא רואה את הקומיקס ממילא...

אז מה הטעם להשקיע בתחתונים עם ציורי קומיקס?

סרט אמריקני רע

גורמים בגרמניה, איטליה ושוודיה מנהלים חקירות באשר לחטיפות אנשים בתחום שיפוטן ובחטיפת אזרחיהם.

לכאורה סיפור רגיל - בכל יום נחטפים אנשים בעולם, נמכרים לזנות, עבדות או סתם נופלים קורבן למעשיהם של סדיסטים.

אבל החוט המקשר בין החטופים במקרה דנן הוא שככל הנראה אותם בני אדם נחטפו על ידי ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב.

על פי החשדות, סוכני ה-CIA חטפו את אותם אנשים שנחשדו בפעילות טרור, על מנת להעבירם למדינות אחרות, בהן עינוי שבויים ואסירים אינו נחשב עבירה על החוק. מדינות כגון מצרים, ירדן ופקיסטאן.

לא אכנס כאן לדיון מתפלסף בדבר פגיעה בריבונותן של אותן מדינות אירופיות וגם לא בשאלת העובדה שארה"ב לא רק שמעלימה עין מעניין העבירה על זכויות האדם הבסיסיות (ובראש הראשונה הזכות לא להיות מעונה) במדינות הנחשבות בעלות בריתה, אלא גם מנצלת את המצב כדי לערוך עינויים בשטחן (האם זוכרים כולכם את דיווחי בתי הכלא בעיראק של תקופת סדאם חוסיין? הם תוארו כאכזריים מאין כמוהם, על מנת לצייר את משטרו של סדאם חוסיין כאכזר ונורא, כאשר בפועל ארה"ב נוהגת באותו אופן בדיוק).

אפילו בסוגיית נחיצותם של עינויים, על מנת "לשמור על שלום העולם" אינני רוצה להתעסק.

אז מה כן אומר?

שבפעם הבאה כאשר ארה"ב מזכירה את היותה דמוקרטיה ליברלית שזכויות אדם הן נר לרגליה, זכרו בבקשה את המקרים האלה. זכרו את האסירים בכלא גוואנטנמו.

זכרו את רבבות ומאות אלפי ההרוגים שמאפשרים לאמריקנים לחגוג את "הנורמאליות" האמריקנית תחת ה-PAX AMERICANA, השלום האמריקני.

וכאשר נאומים חוצבי לבבות (לא את לבי, אבל בוודאי את לבם של אי אלו אנשים) מפי ג'ורג' וו בוש, על היות ארה"ב אומה שוחרת שלום והיות אויביה טרוריסטים, ברברים וחסרי מוסר יושמעו, זכרו כי אין זה כך, גם אם נחמד להתבונן על זה בצורה הזו.

גם אלה צודקים וגם אלה צודקים, הכל כתלות במתבונן. יתכן וברומא יש להתנהג כפי שהרומאים נוהגים ובעולם קיצוני ואלים, בו כל דאלים גבר, זו הדרך היחידה והתשובה לשאלת אבנר ליואב "הלנצח תאכל חרב" (שמואל ב', פרק ב', פסוק כ"ו) היא "כן".

בוודאי שלא אומה שוחרת שלום נלחמת בחסרי ישע, אלא גופים צבאיים עתירי ממון ובעלי יכולות פירו טכניות מרשימות, לוחמים כנגד גופים מיליטריסטים אחרים שזוכים לפחות לגיטימציה במקומות מלאי ההשפעה.

קטונתי מלהכריע מי צודק, אבל בהכרח שאין כאן הפרדה דיכוטומית בין קבוצה זכה לבין קבוצת רשעים, כפי שהממשל בוושינגטון היה רוצה להציג.

ובנימה אופטימית זו - שבוע טוב שיהיה.

אלעד