| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 9/2003
 האויב שבפנים
אתמול עסקתי בצד אחד של מוצרי החלב והיום אגע בפן אחר, יותר משעשע וסימפטי.
האם אתם נוהגים להסתכל על אריזות המוצרים שאתם אוכלים?
אני כן, על אחת כמה וכמה בארוחת הבוקר, בהן אין לי בדיוק שלל אפשרויות בחירה בין עיסוקים מרגשים, כך שבכל פעם מחדש אני מוצא עצמי מתפעם מרשימת הרכיבים של כל קורן פלקס וקורן פלקס ומהתוספות המוזרות של כל חלב (למה אי אפשר לספק חלב שהוא פשוט חלב וחייבים להעשיר אותו בויטמינים וחיות נוספות [וכידוע, לפעמים גם מוסיפים חיות למוצרי חלב]).
אחד הסודות העתיקים במוצרי החלב של תנובה, הוא שאחד מאותם גורמים הלוקחים פרוטקשיין מהחברה (סליחה, מעניקים הכשר) הוא לא אחר מאשר הרב ויטמן (על אריזות המוצרים נכתב לעיתים וייטמן, אולם בסוף אתר זה ניתן לראות שמדובר ברב ויטמן).
כידוע, לפני שנים רבות, הייתה קיימת חברה אחרת למוצרי חלב, גלידות ליתר דיוק, אשר ענתה לשם ויטמן, עם השנים הם התאחדו עם כל מיני חברות וכיום הם לא קיימים בפני עצמם (אם נרצה לדייק, בשנת 1979 נרכשה החברה על ידי המתחרה של תנובה - שטראוס, פרטים נוספים כאן), אולם נשאלת השאלה, האם הרב ויטמן הוא שריד מהעבר?
האם הרב ויטמן הוא חפרפרת רדומה, אשר הושתלה בעבר וכעת לאחר פשיטת הרגל של החברה השולחת הוא פשוט נאלץ להמשיך להעניק כשרות, במקום לאסוף מידע תעשייתי?
האם הרב ויטמן עובד כיום עבור שטראוס ומדווח להם על ההתפתחויות האחרונות בקונצרן תנובה?
ולמה לעזאזל חברת תנובה לא עלו על כך החליפו משגיח כשרות?
הרבה שאלות עולות ונותרות ללא תשובה.
כנראה שהסוד יילך עם הרב ויטמן לעולם הבא...
אלעד
(כמובן, אין בכוונת כותב קטע זה להצביע על כל קשר בין הרב ויטמן לריגול תעשייתי, אלא סתם לתהות האם מדובר בצירוף מקרים או לא)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
