בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלשום הייתי בסינמטק בערב שהוקדש לתרבות צרפת והתרבות הפרנקופונית בכלל והוקרנו בו פרסומות בצרפתית מרחבי העולם דובר הצרפתית (מדינות כמו שוויץ, לבנון, מרוקו, בוריקנה פאסו, קנדה זאיר [שהיום היא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו] וכמובן, גם צרפת).

ובכן, הגעתי לערב ומהר מאוד התברר לי שערב של פרסומות מהעולם דובר הצרפתית מתקיים בשפה הצרפתית (נכון, זה כלל לא מפתיע, אבל התרגום היה חלקי והיה לאנגלית בלבד וגם ההנחיה של הערב, הייתה בידי ראש המרכז לתרבות צרפת שדיבר בעיקר צרפתית וקצת אנגלית)...

באופן די מפתיע, גילתי שאני מבין פחות או יותר על מה המרצה מדבר...

מימי לא למדתי צרפתית, בוודאי לא באופן מסודר.

ההיכרות הראשונה שלי עם צרפת הייתה בקיץ 1988, תשעים ותשע שנים לאחר בניית מגדל אייפל, מאה תשעים ותשע שנה לאחר פרוץ מהמפכה הצרפתית. אז נסענו משפחתי ואני (שמתם לב כיצד הפרדתי את עצמי ממשפחתי במשחק מילים קליל?) לטייל באירופה, בין היתר בעיר האורות, בירת הרפובליקה (החמישית באותה עת ועד עכשיו) של צרפת, הריביירה הצרפתית ומונקו.

טיילנו לנו בפריז, רקדתי עם אחותי באולם המראות שבארמון וורסאי (שם נחתמו ההסכמים שהשפילו את גרמניה ב-1919 ושם ייסד אוטו פון ביסמארק את הרייך הגרמני [השני כמדומני]) ובסוף גם לקחנו מעבורת וחצינו את תעלת למנש, על מנת להגיע ליעדנו האחרון בטיול - לונדון.

אולם אז הייתי קטן (טרם הייתי בן 7) וצרפתית לא למדתי, אלא דווקא מספר מילים שימושיות באנגלית, כמו I want Chocolate Ice cream, Where is… וכדומה).

הפעם הבאה בה באתי במגע עם צרפת, הייתה ב-14 באוגוסט 1996, עת נחתי יחד עם שני הוריי בשדה התעופה שארל דה-גול שליד פריז. שבועיים טיילנו לנו בפריז ואף בעמק הלואר (Vallée du Loir) בו בנו להם מלכי צרפת טירות (châteaux) כה רבות, בעיקר למען מאהבותיהן.

את עיקר הטיול אני תכננתי, אני בחרתי את האתרים המרכזיים בהם נבקר וההורים שלי זכו לטיול נפלא בארץ הרומנטית. לא שאני מזלזל ביכולתם של הוריי לתכנן ולהוציא לפועל טיול, הרי הם עשו זאת לפני. אבל משום מה, יכולת ההתמצאות שלי במערכות מטרו (שהן כל כך דומות בכל העולם), הייתה כה מרשימה, כך שיכולתי למצוא את תחנת Bir Hakeim שהייתה קרובה למלון בו לנו תוך שניות, בזמן שהם עדיין נאבקו בצרפתית ובניסיון להבין היכן בפריז אנו נמצאים.

באותו טיול לצרפת התאהבתי...

התאהבתי בצרפת ובצרפתית. אני זוכר שהיה לי חלום ללמוד צרפתית (שנגוז כשהבנתי שכדי ללמוד שפה, צריך ללמוד) ואוצר המילים הצרפתי שלי התחיל לגדול...

מילים כמו בונז'ור, פטי (PETIT) ומרסי בוקו (אני זוכר שהתבדחתי במשך שנים שפירוש המילה Merci הוא "אשפה" או "פח זבל", שכן על כל הפחים במקדונלדס היה כתוב Merci) התווספו לאוצר המילים שלי והחליפו מילים בעברית...

אבל בזאת זה הסתכם. אמנם מידי פעם פגשתי צרפתים (ותושבי קוויבק), עם חלקם טיילתי בכל מיני מקומות בעולם, אבל התקשורת ביני לביניהם התנהלה באנגלית.

אבל תמיד נותרה בי הפינה החמה בלב לצרפת ולצרפתית. קראתי מאז כל מיני טקסטים שהכילו מינוחים בצרפתית. קראתי ספרות צרפתית מתורגמת (אנשים כמו מולייר וקאמי הם מבין הכותבים החביבים עלי ביותר), שמעתי מוזיקה בצרפתית - החל ממייק בראנט ועד להיטים צרפתיים מהשנים האחרונות, כמו Moi Lolita של ALIZEE ואחרים שאהבתי בגלל השפה המצטלצלת בחן כה רב באוזן, למדתי על ההיסטוריה הצרפתית מעט ותמיד הייתה לי זיקה לצרפת.

בסמסטר האחרון, אפילו היו לי שני מרצים פרנקופונים.

אבל צרפתית כאמור, מעולם לא למדתי.

לכן, עדיין מפליא אותי שהצלחתי להבין פחות או יותר את מילותיו של המנחה, אם כי הפליאה לא כה רבה, שכן מילים רבות בצרפתית נשמעות כפי שהן נשמעות באנגלית, אך עם מבטא צרפתי כבד...

ומכאן אני רוצה להגיע לנקודה שלי...

אני יודע כל כך מעט מילים, בכל כך הרבה שפות...

אני פשוט מגדל בבל המכיל קצת מכל שפה בעולם, מכל מיני תקופות - כמה ביטויים באידיש, כמה מילים בספרדית, איטלקית, צרפתית, יפנית, קוריאנית, מנדרינית, קנטונזית, רוסית, פולנית, רומנית, ערבית, פרסית, יוונית, לטינית, פורטוגלית, שוודית, נורווגית, תורכית ובטח עוד כמה שפות שאני יודע בהן מילה או שתיים, לצד אנגלית לא שוטפת ועברית בלתי קולחת.

אני יודע הרבה שפות ובעצם לא יודע כמעט כלום...

אני חושב שהתיאור של קיפוד כזה באשר לדרך בה היא לומדת שפות עשוי לתאר אותי נאמנה.

וזהו. בזאת מסתכמת ידיעתי שפות -הרבה שפות ומעט ידע.

נו, אבל איך אמרו בסרט קזבלנקה...

"We'll always have Paris"

אפילו כאשר לא מבינים צרפתית, פרסומות בצרפתית עשויות להיות דבר משעשע למדי.

וזה לא מגדל בבל, אלא מגדל אייפל כפי שצילמתי באוגוסט 1996