בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

סוף הוא תמיד התחלה

לוחשים לי כאן מאחור, כי מחר, שזה בעוד שעות ספורות, חל ה-1 באפריל, חג השוטים...

לא ניכנס כאן להסברים מפי פרופסור הרסגור ששמעתי בעבר על מהות החג (חג השוטים, שכן אנשים בירכו את האביב שבא בעונה הלא נכונה) ופשוט אגש מיד להסבר האלטרנטיבי, שהוא "ההסבר האמיתי" מדוע כל ראשון בחודש (לאו דווקא אפריל) הוא חג שוטים שכזה...

הכל התחיל ב-25 באוגוסט 2001, עת הקים יריב חבוט את ישראבלוג (למעשה ההתחלה הייתה לפני, אבל נתייחס לקטע הראשון שנשמר בבלוג הראשון שנשמר).

בעודו מתכנת את אתר ישראבלוג, דאג י. חבוט לכלול באתר מנגנון "ארכיון" האוגר בתוכו את כל הקטעים שנכתבו באותו חודש (מאוחר יותר נעשתה חלוקה לדפים בתוך חודש, אבל לא נתחיל לגולל כאן את כל תולדות האתר, בשביל זה יש אנשים שעושים את עבודת הדוקטורט שלהם על האתר).

כך, רצה הגורל (או יותר נכון רצה המתכנת) ובכל חודש מושלכים לארכיון כל הקטעים של החודש שקדם, בהנחה שנכתב קטע חדש...

הדבר כמובן הוביל לכך שכמעט בכל חודש וחודש, בלוגרים חדשים תהו לאן נעלמו ה"פוסטים" (אותם קטעים חסרי חשיבות בבלוג) שלהם...

כמעט בכל חודש חדש, זכו גולשי פורום התמיכה של ישראבלוג לקרוא תחת כותרות המעידות על פאניקה "דחוף...", הודעות מלאות בתוכן מייבב על מחיקת תוכן הבלוג, שכן הארכיון הקטן, היה חמקמק למדי...

או. הייתה זו מתיחת אינטרנט נפלאה!

היא התרחשה בכל פעם שהתחלף החודש...

התאריך ה-1 באפריל, נבחר באופן סמלי, לייצג כל יום בו מתחיל חודש חדש...

(הנה הוכחה שהכל היה מתוכנן...)

נו, נכון שההסבר האלטרנטיבי משכנע?

מזל שעוד מעט חודש חדש והשטויות הללו יעברו לארכיון, שאנשים נוברים בו לעיתים רחוקות בלבד...

וכעת אפשר לעבור להמשך הבלוג...

רחשים מהמושב האחורי

ישנם נושאים שאני די שמרן בהם, ישנם נושאים שאני פחות קונסרבטיבי.

אחד הנושאים שאני פחות שמרן לגביהם, הוא כל מיני דברים שאנשים עושים במושב האחורי של מכונית (ולמי שאין שמץ של מושג במה דברים אמורים, שייקח סרטים אמריקנים מסויימים ויבין את כוונתי).

כל עוד אנשים תוקעים את הרכב שלהם באיזה חור, שיעשו ככל העולה על רוחם...

מצד שני, יש לי קצת בעיה עם כל מיני דברים המתרחשים במושב האחורי, כאשר מדובר באוטובוס ציבורי ואני יושב במושב שלפני, נאלץ לשמוע כל מיני צלילים מוזרים ולהרגיש חבטות בגב המושב.

נכון, אין בעיה עם התגפפות בפרהסיה, לפחות לפי מה שידוע לי.

אבל בכל זאת, מדובר בסיטואציה לא נעימה לצופה מהגב...

ציטוט החודש

אני מניח שרוב האנשים אוהבים לקבל מחמאות. הרוב גם נבוך קצת כאשר הוא זוכה לקבל אותן.

אבל לעיתים, יש דברים שקצת קשה לקבל מבלי להיות נבוכים לחלוטין...

למשל, שערו בנפשכם כיצד הייתם חשים לו היו אומרים לכם את המשפט הבא:

"תעשה לי התרמת זרע, אני רוצה ילדים מתולתלים".

שערו לעצמכם, כיצד הייתם חשים לו היו חוזרים על המשפט הזה שוב ובשתי הפעמים היו מדברים בטון רציני למדי...

ובכן, אם אתם מצליחים לדמיין זאת, אתה ודאי מבינים כיצד הרגשתי ביום שלישי האחרון, ה-29 במרץ 2005, בסביבות השעה 20:15.

זה החזיר אותי ליום אפל למדי, אי שם בשנת 2002.

לא אגיד בדיוק מה אירע באותו יום, רק אומר ששכבתי לי עם בוקסר על מיטה במרכז רפואי כלשהו בת"א. שתי נשים היו שם בחדר, האחת בעלת המקצוע, השנייה מתלמדת.

בשלב מסויים היא אמרה לי, תוך כדי שהיא מצחקקת עם הבחורה השנייה, "כעת נעבור לייצוב האגן. לא עיצוב, ייצוב, האגן שלך די מעוצב".

או, הרגשתי אז כמו חפץ, כמו אובייקט שנועד לשעשע אנשים.

אני מניח שעד עתה נותרה איזו צלקת קטנה בנפשי הרכה.

הפעם ניצלתי

אתמול, כבכל יום, עשיתי שימוש ב-iPod לצורך שמיעת מוזיקה. רצה הגורל ובעודי יושב ומאזין לשיר רקוויאם של מוצארט, ניגש אלי מישהו ודיבר איתי, מעט לפני שהשיר הגיע אל קיצו.

כיביתי את האייפוד, על מנת שאוכל להתרכז בשיחה. לאחר דקותיים, כאשר מי ששוחח איתי הלך לדרכו, ניסיתי להדליק את האייפוד, אך אבוי, אין תגובה...

ניסיתי לבדוק, אולי כפתור ה-HOLD ננעל בטעות, אולי הבהרתי את המסך, אבל כלום. האייפוד פשוט מת!

בצער וביגון, חשבתי לעצמי, כמה סימבולי שהאייפוד שלי החליט למות מיד לאחר השמעת שיר האשכבה של מוצארט...

חשבתי שמזל שרק המכשיר האלקטרוני העלוב נדם ולא נשמתי החוטאת...

התחלתי להריץ בפלייליסט שבראשי כל מיני שירים שלא הייתי רוצה שיקרה לי מה שמתואר בשיר או לפחות שמו...

בסופו של דבר, בערב חיברתי את המכשיר למחשב והוא החל להיטען.

נראה לי שהייתה נפילת מתח במכשיר, או כל דבר דומה שהביא להתרוקנותה הפתאומית של הסוללה.

כולי תקווה שהדבר לא יחזור, אחרת זה באמת יהיה לא נעים.

רחוב רופאי השיניים

אתמול הייתי אצל רופא השיניים, לצורך בדיקות תקופתיות (משל הייתי רכב) וניקוי אבן שן.

רצה הגורל והייתה לי כחצי שעה פנויה בטרם החל הטיפול וכך הסתובבתי ברחוב של רופא השיניים שלי, במטרה למצוא דברים מעניינים.

התהלכתי לי מעט ברחוב אנה ואנה, כאש/ר לפתע זה הכה בי...

רופא השיניים שלי אינו רופא השיניים היחיד ברחוב...

ליד כל בית שלישי, ניצב שלט מתכתי נוצץ עליו מוטבע שם של דוקטור זה או אחר (אגב, מי שיסביר לי מדוע תמיד השילוט הזה מתכתי, כסוף או מוזהב ולא למשל כחול, יזכה להערכה רבה).

הרגשתי מוזר כשזה התחוור לי.

מדוע אני הולך דווקא לרופא הזה ולא לאחרים (התשובה פשוטה, לשם אח שלי לקח אותי פעם אחת)?

המבחר כה גדול ואני כה מקובע...

וסביר להניח שאני אמשיך ללכת אל אותו רופא, כל עוד הוא ימשיך להגיד לי שהשיניים של במצב סביר ביותר ושנתראה בעוד חצי שנה (דבר שאני גורר בד"כ יותר).

הרי כבר בבית הספר נמצאו רופאי שיניים שמצאו את שיניי ראויות לטיפול כירורגי מסור (שלהם כמובן). אפילו בצבא, שם אוהבים לעשות ניסויים בבני אדם (או סתם להתאמן עליהם) עשו לי צילומי שיניים, בהם הרופא אמר שהוא ממליץ לי על טיפולים שונים ומשונים (ובאותה הזדמנות הוא אמר לי שהוא חאפר, שהוא לא מבין ממש ברפואת שיניים ושכדאי לי ללכת למרפאה אזרחית ולשאול את חוות דעתם). מזל שאבא שלי מת מספר ימים לאחר הביקור אצל רופא השיניים, מה שגדע את הביקורים של במרפאות שיניים צבאיות מאז ועד עולם (רואים, המוות שלו לא היה לחינם).

כל כך הרבה שנים רופאים אומרים לי שהשיניים שלי במצב דפוק ואני בן 23.5 ועדיין עם שיני חלב בפה (כמדומני נותרו עוד שתי שיני חלב). אז כל שנותר לי הוא לא להאמין לרופאי שיניים...

במיוחד על אלו שממליצים לצחצח שיניים במשחת השיניים של קולגייט. הרי קולגייט-פלמוליב, עושים ניסויים בבעלי חיים.

לא, חייזרים לא חטפו אותי, כך צילמתי את עצמי במהלך צילום נשך לשיניים

כאן צילמתי עצמי תוך כדי ניקוי אבן שן (יש הטוענים שזו סטייה, אני טוען שצילום מפיג מתחים)

מוקדש למומחית לבריאות החניכיים של הבלוג - שלוותא...

בית הספר משנות השמונים

לפני מספר ימים, הגעתי לאחד הקטעים בבלוג שלי, בו ציינתי את אתר בית הספר התיכון בו למדתי ככזה שיש בו תמונה ממש לא מעודכנת לתיאור מצב בית הספר...

היה זה לפני כשנה ומאז לא חל שינוי באתר...

נכון, אני לא מצפה שישימו את סיפורי הדקירות והחבר'ה שבאים לבית הספר עם גרזנים...

אפילו תמונות ערסאוותים לא ביקשתי שישימו...

אבל שנות השמונים (הנוראיות) לא חלפו כבר מזמן?

מה פשר התסרוקות המגוחכות הללו?

לא יכלו לצלם משהו קצת יותר מעודכן ולהעלות לאתר, במקום לנבור בארכיון תמונות שנות השמונים בספריית בית הספר?

עירוני ג' - תחליפו תמונה!

מתוך אתר עירוני ג' (שנת 2005, לא אמצע האייטיז, על אף התסרוקות)

ועד כאן להפעם.

שיהיה לכולם חודש נחמד ואל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם...

הלילה לא מחליפים שעון ולא עוברים לשעון קיץ...

זו סתם מתיחה לכבוד הראשון באפריל...

אלעד