חידה מתמטית
באחד מלילותיי בסופר, חשבתי על חידה מתמטית מבריקה.
כזו שלא כל תלמיד מתמטיקה 3 יחידות לימוד יצליח לפתור, גם לא אלו שסיימו תיכון עם מתמטיקה 5 יחידות לימוד בהצטיינות.
אני בספק גם אם מישהו מאחת הפקולטות למתמטיקה בארץ או בעולם יצליח להתמודד עם החידה...
גם לא פרופסורים לכלכלה...
להלן החידה...
חבילת אפונה קפואה של סנפרוסט במשקל 800 גרם עולה 10.99 שקלים חדשים.
חבילת תירס קפוא של סנפרוסט במשקל 800 גרם עולה 11.49 שקלים חדשים.
כמה יעלה לקט אפונה ותירס קפוא של אותה חברה באותו משקל?
התשובה: 12.99 שקלים חדשים!
"לפעמים המציאות עולה על כל דמיון"...
המחירים נכונים לסניף מגה בנשר, תאריך ה-31 במרץ 2005
המבצע על המדף, הוא לא בהכרח המבצע בקופה
ובאותו הקשר, באותן קניות, התבקשתי לקנות מלח, על ידי אמי.
כמובן שהגעתי לאזור של "מוצרי היסוד" (מישהו מוכן להסביר לי מה יסודי באפונה יבשה שלא יסודי בפתיתים?) בחנות ובחנתי את ההיצע (הדליל למדי יש לציין) של מלח שאפשר לקנות.
שתי האפשרויות לקניית NaCl (נתרן כלורי, דהיינו אותו מלח שאנו משתמשים בו לבישול) הן קנייתו בתור מלח גס, כלומר גבישי גדולים או קנייתו בצורה אבקה, אז הוא מכונה "מלח בישול".
שתיים או שלוש חברות מציעות מלח ואני ראיתי את זה של חברת פרג, שעלותו לחבילה גדולה כשמונה שקלים, משתלם ויחד איתו, כך על פי שלט שהוצב על המדף, מקבלים עוד מלח קטן ששוויו כשישה שקלים.
כאשר הגעתי לקופה, האינטואיציה שלי הורתה לי לבדוק האם אני אכן מקבל הנחה על המלח.
לפני שהקופאית הספיקה להעביר את המלח, ביקשתי לבדוק אם אני מקבל את המלח השני בחינם.
היא בדקה וגילתה ש"זה לא מופיע בקופה". פעם אחת העבירה את המלח, ביטלה. פעם שנייה. אך כלום.
ביקשתי ממנה לבדוק עם שירות הלקוחות (מה שבעבר היה קרוי "קופה ראשית") והם היו מודעים למבצע, כך שאני שילמתי בעבור המלח הגדול כשמונה שקלים ואת המלחייה הקטנה, בשווי כשישה שקלים קיבלתי ב"חינם", מבלי שהמוצר הועבר תחת עיניו הבוחנות של סורק הברקוד.
YEP, הבנתם נכון, קיבלתי את המוצר בשוּשוּ, בדרך לא דרך.
באופן לא מפתיע זה נראה לי בלתי תקין. מה גם שברוב המקרים אני לא בודק אם הקופה רשמה את ההנחה (אני כמעט תמיד בודק את החשבונית לאחר הקניות, אבל זו סריקה זריזה, בה אני עשוי לפספס טעויות) ומכאן המחשבות הבלתי נמנעות על כמות הפעמים בהן "דפקו אותי" כשעשיתי קניות בסניף.
עשיתי את המעט שיכולתי לעשות ובטרם עזבתי את סניף מגה, לקחתי את אחד הדפים בו הם מבקשים את חוות דעתי עליהם ויש בו מקום לכתוב תלונות (שכבר השתמשתי בו בעבר כדי להניע את הסניף להציב גלידות בן אנד ג'ריס והאגן דאז בתנאים נאותים יותר מכפי שהיו לפני כן) וכתבתי בקצרה את קובלנתי, על כך שראוי שתהייה קורלציה בין הפרסום על מבצעים על גבי המדף לבין הרישום בקופות.
יום לאחר מכן, קיבלתי צלצול ממנהל הסניף (או שהיה זה סגנו) שביקש לדבר איתי באשר לתלונה שהשארתי.
לא התמהמהתי ומיד הסברתי לו את אשר הלך בערב הקודם ועל כך שבמידה ולא הייתי שם לב, סביר להניח שאיש לא היה מזכה אותי על הכסף שהפסדתי. מעבר לכך, אני משוכנע שיש עשרות לקוחות פחות ערניים שרומו על ידי מגה.
מנהל הסניף מיד התחיל בהסבר מגוחך, סליחה על הזלזול, על כך שמדובר במבצע של הסניף ולא במבצע של הרשת (הוא הרחיב קצת מעבר לגבי סוגי מבצעים, אבל זה לא רלוונטי).
השבתי לו בתקיפות שאני כלקוח קונה בסניף, לא ברשת ולכן הטענה שלו לא אמורה לעניין אותי.
הוא הסכים איתי והמשיך בטיעוניו ואמר כי מדובר בקופאית חדשה שלא מודעת למבצע שלא נכנס למחשב (כי הוא כאמור מבצע של הסניף ולא של הרשת), אבל רוב הקופאיות יודעות.
שוב, הסברתי לו שאין זה משנה מי הקופאית ובאיזו קופה בחרתי, כל עוד מדובר במקום בו אני משלם בכרטיס אשראי ובכל מקרה, כל העסקאות בו עוברות בתיווך המחשב, אין זה מן הראוי שחלק מהמבצעים יהיו "מבצעים שבעל פה". המשכתי ואמרתי שאני לא משלם ישירות לקופאית, אלא אני משלם לחנות ושעסק עם החנות אמור לעבור רישום בקופה.
עוד גמגום של מנהל שעוד ניסה להסביר לי שהם בסדר, במקום להבין שאני כתבתי להם מכתב ביקורת על מנת שידעו היכן הם צריכים לתקן עצמם, ולא במטרה שיתקשר אלי אדם, יגזול מזמני וינסה להצדיק את הרשת העלובה שהוא נציגה.
לכן, כדי לסיים את השיחה אמרתי לו "שמע, אני לא מצפה מכם לפיצוי או משהו כזה. אני הסברתי לך מה לא בסדר, כתבתי לכם מה התלונה שלי ותעשו עם זה מה שאתם רוצים. לשכנע אותי שזה בסדר הרי לא תצליח" [הציטוט לא מדויק]. הוא איחל לי סוף שבוע טוב וסגר.
אני בספק אם הם באמת יפנימו את הלקח.
בכסף אפשר לקנות הכל
המינויים הפוליטיים בישראל כבר מזמן הפכו לנורמה. דווקא אי אישור מינוי שלושת השרים החדשים בעקבות התמיכה בתפקיד (ומינויים לסגני שרים בלבד של שבעה אנשים חדשים), רק מסיבות טכניות והבטחת שרון למנות את נאמניו לשרים בעתיד, מדגימה בצורה לא רעה את התופעה הכן רעה שהולכת ומתפשטת כאש בשדה קוצים בשנים האחרות - המינויים הפוליטיים.
מאמרו של עוזי בנזימן ב"הארץ" בעניין המינויים הפוליטיים מציג בעיקר את השפעותיו ההרסניות של מרכז הליכוד, כמה אלפי אנשים שהם כנגע סרטני במדינה, בהיותם "מחזיקים את הח"כים והשרים בביצים" ונהנים מטובות הנאה, כאלו העולות מיליוני שקלים למשלם המיסים, בדמות משרות בשירות הציבורי, הקלות במכרזים ועוד הטבות כאלו ואחרות שיכולות להיות מחולקות על ידי מי שאוחז במושכות השלטון.
אבל כאמור, התופעה הרבה יותר גדולה מרכז הליכוד. מרכז הליכוד הוא רק סימפטום כואב של התופעה. יתכן והוא אף מהגורמים לתרבות הפוליטית המושחתת שהלכה וצמחה כאן. אבל מרכז הליכוד לא פעל ואינו פועל בואקום. הוא צומח בסביבה הישראלית שהולכת ונהיית נטולת ערכים. בסקרים שנעשים מפעם לפעם, ניכר כי דעת הציבור אינה תומכת בהכרח בדמוקרטיה, אלא ניכר כי העם רוצה מנהיג חזק, דמות מיליטריסטית שתגשים את הפנטזיות המשיחיות המקננות ברבים מאיתנו, בהן גירוש ערבים (כאן מדברים על גירוש בהסכמתם, או "טרנספר מרצון", מונחים מרושעים אשר שימשו לא אחת כנגד יהודים בגולה), הרחבת גבולות ישראל לגבולות ממלכת שלמה המלך, אך יחד עם זאת ביטול התלות הישראלית בארה"ב ושיפור המצב הכלכלי.
נוסף על הסקרים המציגים חדשות לבקרים הידרדרות בתמיכה בדמוקרטיה בישראל ובנחיצותה (הבינו, אין אני טוען שלא צריך להרהר באשר לחשיבות הדמוקרטיה. גם אפלטון טען שהדמוקרטיה רעה ועורר עליו את חמת האתונאים. השאלה היא איזו אלטרנטיבה אחרת עדיפה למדינה וכאשר החלופה המוצאת היא תיאוקרטיה דתית נוסח איראן, אני מעדיף את הדמוקרטיה הישראלית החולה. כמו כן, אני מודע לפרדוקס לפיו דמוקרטיה טובה, שרוצה לגונן על עצמה, אסור לה להרשות חופש להחליף אותה בשיטה אחרת), ניתן לראות תגובות ותגבובים, פזורים באתרים שונים ברשת, אשר מנסים להצניע את העובדה שישראל חרטה על דגלה להיות מדינה דמוקרטית שתהא הבית הלאומי ליהודים ואליה יוכלו להגיע.
הנחה וישראל תמשיך בשחיתותה, תמשיך בקיצוניותה הדתית, איזה מין בית לאומי לעם היהודי יהיה כאן?
כבר היום, תופעת ההגירה השלילית הולכת ומסתמנת. רבים בשכבת הגיל הצעירה מעדיפים להגר למדינות מערב אירופה וצפון אמריקה, על מנת למצוא עתיד טוב יותר., בעוד מספר העולים לישראל הולך ופוחת, כאשר מפעם לפעם, כאשר פורץ משבר כלכלי בארגנטינה, או נוצר משבר פוליטי דוגמת זה שהתחולל בבריה"מ בראשית שנות התשעים והמלחמות באתיופיה, אז אנו זוכים לגל עולים חדש.
אבל ככלל, כמות היהודים הרוצים להשתקע בישראל, קטנה בהרבה מאלו המעוניינים לעזוב אותה ודווקא ההגירה לישראל באה מהצד הערבי, בו ניתן לראות נישואים רבים בין ערבים ישראלים לערביי השטחים (שהם אותו עם שבשל הנסיבות הפוליטיות שנוצרו מוגדרים כשתי אוכלוסיות נפרדות) והדרישה ל"איחוד משפחות" והענקת אזרחות ישראלית לתושבי השטחים בעקבות הנישואים.
ובכן, נחזור למינויים הפוליטיים שלאחרונה גם זכו לחוק ג'ובים משלהם שמסדיר אותם (עיקריו כאן) ומאפשר לכל שר למנות מקורבים ל"משרות אמון", על מנת לייעל את המערכת...
יש לכך שתי השלכות:
מתן לגיטימציה לתופעת המינויים הפוליטיים שקיימת ומאפשרת "לצ'פר" קרובי משפחה, חברי מרכז בוחרים ועוד כהנה וכהנה אנשים כראות עיניו של הממנה, ללא מעצורים וללא החשש מביקורת משפטית על הליך לא חוקי, שכן לאור החוק מדובר בהליך חוקי (שלא נאמר רצוי)
מינוי אנשים לא ראויים. אם הדרישה לתפקיד היא קירבה לשר, מי אמון על כך שיהיו למקורב כישורים מספקים לניהול המדיניות עליה הוא מופקד? במקרים רבים, יהיה מדובר בפודל של השר שיקבל משכורת שמנה בעבור אי עשייה...
במערכת הציבורית בישראל בעיות רבות. שחיתות, חוסר יעילות ומעל הכל, מחסור חמור במזומנים. כיצד הצעתם של גדעון סער, גילה גמליאל וגלעד ארדן (מניחי הצעת חוק הג'ובים) תפתור את הבעיה?
האם היא רק תחמיר את המצב, בהיותה משדרת מסר חד וברור שעדיפה לקקנות ויצירת קשרים עם בכירים (או אולי להיוולד למשפחה הנכונה), מאשר מצוינות ויכולת?
האם ישראל תתפקד כ"אור לגויים" בהיותה מושחתת עד היסוד והאם יהודי העולם ירצו לנהור אליה?
או שאולי אט אט אנו הופכים לחלק מהיבשת האפריקאית שכל כך קרובה אלינו, עם מנהל ציבורי מושחת, נפוטיזם ופוליטיקה שכלל לא מעניינת את הציבור, מפני ש"הם במילא מושחתים"?
מוגאבה נבחר באופן מפתיע
ואם כבר עסקנו בהידרדרותה של ישראל דרומה, הרי שהבחירות האחרונות בזימבבואה, בהן זכתה מפלגתו של הנשיא מוגאבה בלמעלה משני שלישים מבית הנבחרים בעקבות "בחירות דמוקרטיות" לתפארת, אשר כללו הטלת פתקים גלויים לקלפי שקוף, הצבעה כפולה של כ-300 אלף אזרחים (והצבעה של כמיליון מתים) ומינוי 30 חברי פרלמנט על ידי הנשיא.
מוגאבה שהקדיש את הבחירות לראש ממשלת בריטניה טוני בלייר שהוא לא מספמט, הואיל והאחרון מעיר על חוסר המנהל התקין במושבה הבריטית לשעבר (רודזיה הדרומית).
ואכן, מצבה של זימבבואה אינו מזהיר. בין שליש לשני שלישים מתושבי המדינה מתים באיידס (וזה לא באשמת מוגאבה, אבל בהשוואה למדינות אחרות באפריקה, המדינה לא עושה מספיק למיגור המגיפה), מיליונים גוועים ברעב בשל מדיניות לא נכונה של הממשלה שגירשה חוואים לבנים, אי קבלת מזון במסגרת סיוע הומניטרי, וכדי למנוע התערבות בינלאומית, חל איסור כניסת עיתונאים למדינה.
לפני כשנתיים, כאשר ביקרתי בדרום אפריקה, שוחחתי עם אנשים רבים שיש להם קרובי משפחה במדינה השכנה מצפון ואני זוכר את הסיפורים על המצב העגום, האמרת מחירי הדלק והפגיעה בזכויות אדם.
הדמגוג מוגאבה מדבר על הריבונות של מדינתו ועל כך שהוא רוצה למנוע את הקולוניאליזם המערבי. אם בתחילת דרכו היה מוגאבה לוחם חופש כנגד הדיכוי הלבן במדינה, הרי שכעת הוא מביא לחורבן ארצו וסבלם של בני עמו.
אלעד מחנך אבות
בסוף השבוע האחרון, בעודי מתהלך בשכונה עם חבר, לאחר שביקרנו חבר אחר, נעצרה בכביש לידינו מכונית, החלון בה נפתח וניכר כי האנשים בפנים, זוג קשישים, מעוניינים להתייעץ איתנו באשר למיקום מקום זה או אחר.
לפתע, נשמעה צפירה מאותו רכב.
ואז הם פתחו במשא ומתן...
הם שאלנו אותנו היכן נמצא כביש דורי.
ראשית דבר, חשבתי לי שלא מנומס לצפור ככה לאנשים שאתה מעוניין להתייעץ איתם.
לכן פתחתי את דברי במילים הבאות: "אפשר להסב את תשומת הלב של אנשים בדיבור ולאו דווקא בצפצוף".
הנהג המבוגר השיב ואמר "אבל אנחנו מתל אביב".
התשובה, מן הסתם, לא סיפקה אותי ועניתי "ובכל זאת, גם אנשים מתל אביב לא צריכים לצפור כאשר הם מעוניינים לשאול שאלה מסויימת בחיפה".
ניכר שהקשיש החביב לא ממש מבין, אבל אשתו נראתה נבוכה מעט מהתנהגותם הלא מנומסת (ועוברת על תקנות התעבורה, אבל זה עניין אחר) והיא הסבירה לו את הדברים שאמרתי.
אחרי שהגענו לעמק השווה, שמחתי להסביר להם בדיוק כיצד מגיעים לכביש דורי (שהוא הירידה לצ'ק פוסט מנוה שאנן), לא לפני שביררתי בדיוק להיכן הם צריכים להגיע, שכן קיים עוד כביש דורי בחיפה, באותה שכונה, אולם הוא ממוקם בתוך הטכניון והוא שומם לגמרי.
הם הסבירו שהם נוסעים לבית אבות מסויים הממוקם ברחוב וכך ידעתי שאני מנחה אותם למקום המתאים, כולל מקומות מומלצים לחניה, היכן לבצע פניית פרסה וכדומה.
מעניין אם בפעם הבאה הם גם יצפצפו ללא סיבה.
כנראה שכן. הרי בכל זאת, הם תל-אביבים...
מסע בזמן
התחלתי ללמוד ארמית מקראית.
לא, אין לי כוונה להיהפך לדובר ארמית רהוטה. הרי אין לזה שימוש של ממש ביום יום (למעט האפשרות לקרוא שילוט מטופש של עיריית חיפה על "קמחא דפסח" (כאילו לא יכלו לכתוב זאת בעברית). אבל פשוט זו נראית שפה חביבה ובלתי קשה לדובר עברית שכמוני.
הנה למשל פירוש המילה "חוק" הוא "דת", או למשל את המילה "חליל" יש להגיד בארמית "משרוקי" והמילה "מכשף" בארמית היא "אשף" וכן הלאה...
ביטויים רבים בעברית שאולים מן הארמית...
כל מי שלמד פעם לבחינה הפסיכומטרית, יודע שהחלק העברי בבחינה הוא למעשה חלק בארמית (או כך לפי ספרי הלימוד בבחינה)...
בכלל, אני יכול להבין את אותם אנשים שמשתמשים בביטויים בארמית בעברית...
לכתוב "ברם" במקום "אולם", "אליבא ד..." במקום "על פי..." וכדומה, זה כיף....
רק מה, אף פעם לא הבנתי מדוע מחשיבים זאת כ"משלב לשוני גבוה". הרי בסה"כ מי שמשתמש בביטויים, משרבב ביטויים משפה אחרת - שפתם של הארמים.
אפשר לטעון כי דווקא אותם אנשים שמשתמשם בארמים, הם בעלי משלב לשוני עברי נמוך, שכן אין הם משתמשים בשפה העברית ונאלצים לשאול ביטויים משפות נכר...
השימוש בארמית בעברית, דומה לשימוש בלטינית באנגלית. הוא לא באמת נחוץ, הוא מקשה על אלו שלא דוברים את השפה ונועד לעשיית רושם ותו לא.
כאמור, זה נחמד, אז בסופו של דבר המטרה היא להרחיב במעט את אוצר המילים הארמי שלי ולדעת כללי דקדוק בסיסיים בשפה.
הדבר הנחמד במיוחד בארמית, לדעתי כמובן, הוא העובדה שהיידוע נעשה לאחר המילה. על מנת ליידע בארמית, משתמשים שמים את האות אלף בסוף המילה המיודעת.
כך למשל אם נרצה ליידע את המילה יום, נכתוב יומא (היום) או את המילה מלך נהפוך למלכא (המלך).
טוב, אני אעצור כאן. זה לא שיעור ארמית, אלא יומן רשת.
בכל מקרה, רק אגיד שלימוד שפות נכחדות, משול בעיני למסע בזמן. לימוד תרבות נכחדת על ידי השפה.
לא אחת אני מייחל שאוכל להתהלך במזרח התיכון הקדום ולשמוע את אותן שפות שדיברו כאן לפני אלפי שנים.
האם אצליח לזהות את העברית שדוברה כאן בתקופת בית ראשון?
מה אצליח להבין מארמית?
כיצד נשמעה שפת החרטומים?
אשורים, יבוסים, בבלים, פלישתים, כנענים ויתר החברים הקדמונים. כיצד הם נראו, איך הם נשמעו?
מה הם לבשו, אילו מנהגים היו להם, מה הם אכלו?
זה לא שלא ניתן לקרוא על ספקולציות והשערות בנושא, זה לא שאי אפשר לקבל המחשות בסרטים הוליוודים. הנקודה היא שקיימת הכמיהה לאורגינל, לממשי, לאמיתי. לקשר בלתי תלוי עם אנשים שחיו בתקופות עבר ורק מעט מחייהם השתמר, בצורת עצמות, כתבים, כדים וחפצים אחרים.
דוגמא לכיתוב בארמית - חיפה 2005 (אגב, שגיאה בעברית בשורה האחרונה - "לוותיקים" ולא "לותיקים")
הרס המדינה והשיניים
לסיום, אנקדוטה קטנה מאתמול.
בעוד הולך במרכז הכרמל, ניגש אלי בחור דתי, אחד מכמה שחילקו פרוספקטים על כך ש"יהודי אינו מפנה יהודי" למכוניות שעצרו ברמזור (ובכך הזכירו לי מאוד מקבצי נדבות שעושים בדיוק את אותה פעולה, רק מבקשים כסף ולא לדחוף ניירות לרכב). הוא הציע לי סוכרייה.
אמרתי לו "אתם גם רוצים להרוס את המדינה וגם להרוס לי את השיניים".
"חס ושלום הוא השיב" ואני כבר התרחקתי משם...
אני תוהה, מה העניין עם חלוקת מזון כחלק מצעדים פוליטיים?
הכזימבבואה היינו (שם מחלקים מזון בעצרות פוליטיות של הנשיא מוגאבה)?
תמיכה פוליטית קונים בכסף, במזון?
עם יתנו לי סוכרייה (מהסוג הפשוט ביותר אגב, אבל אין זה העניין), לפתע אחוש אמפטיה לברדקיסטים שעומדים בצמתים?
אותו דבר (כפי שהסברתי בסוף הקטע הזה) לגבי מאבקי הסטודנטים. הפגנת הסטודנטים שהייתה באוניברסיטת חיפה לפני כשבועיים (תמונות כאן) הייתה הפנינג שכלל הופעות אומנים (מוקי וירמי קפלן), חלוקת בירה וכדמה. בבחירות לאגודת הסטודנטים חילקו קרמבואים (כפי שכתבתי בחלק השני כאן) על מנת שסטודנטים יבואו להצביע.
נפוליאון אמר כי "הצבא צועד על קיבתו".
האם גם "התומך הפוליטי תומך עם קיבתו"?!
הקשר הזה אינו רק פוליטי. כפי שהראיתי, גם חברות מסחריות לוקחות חלק בקשר שבין הרגלים למזון, משל היינו הכלבים בניסויי פאבלוב.
הנה למשל חברת סלקום שמחלקת סוכריות ופופ קורן ללקוחותיה הנאמנים (גם על כך כתבתי).
ובנימה זללנית זו, אסיים הפעם.
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
