בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

התקיימה היום הרצאה בפני קהל סטודנטים שאירגן תא חד"ש באוניברסיטה, בהשתתפות חבר הכנסת מוחמד ברכה וחברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, על מאבק הסטודנטים.

אסכם בקצרה שתמר גוז'נסקי הציגה את המצב דהיום, בו הממשלה מעוניינת להפריט כל דבר ובכלל זה ההשכלה הגבוהה והצגיה את הנזקים שעלולים להיווצר מהפרטת ההשכלה הגבוהה.

למעט סגירת חוגי לימוד, כפי שכבר התרחש באוניברסיטת ת"א, הציגה גוז'נסקי תרחישים סבירים בהחלט של מימון חוגים על ידי בעלי הון, בין אם על ידי סיוע כספי ובין אם על ידי השתלטות (TAKEOVER) על חוגי לימוד ספציפים.

כתוצאה מכך מספר חוגי הלימוד והתחומים יצטמצם. הרי מי ייקח על עצמו סיבסוד לימודי אכדית, או לימודי היסטוריה של המזרח הקדום?

שלא לדבר על העובדה שבכך תתאפשר "סתימת פיות", כפי שניסחה זאת גוז'נסקי, של מי שלא יתיישר לפי הקו של החברה שתשלוט באוניברסיטה, או הממשלה שלצד בעלי ההון.

אתן דוגמא שדווקא לא נאמרה.

תארו לעצמכם מה יהיה טיב המחקרים של מחקרי בריאות בפקולטה לרפואה שתממומן על ידי סלקום, אורנג', פלא פון או VODAFONE.

האם ייתכן ויימצא קשר בין קרינה לבין נזק בריאותי?

נכון הדבר כמובן לעוד דוגמאות אבות, בכל תחום מחקר, בין אם במדעים מדוייקים, מדעי החיים, מדעי החברה או מדעי הרוח.

גוז'נסקי דיברה על כך שבעבר האקדמיה הייתה מקום להקניית רווח, בעוד היום גם עניין ההכשרה המקצועית נכנס לאקדמיה. עניין ההפרטה, כך על פי דבריה, יבטל את תחום המחקר וייצר מקום לשם השגת תעודה. הואיל והפרטה פירושה הפיכת מוסדות ההשכלה הגבוהה למקום לעשיית רווחים, הרי שרווח פירושו במקרה של השכלה גבוהה מתן תארים.

הפיכת המוסדות להשכלה גבוהה לכלי לעשיית רווחים דומה להפרטה שהתרחשה בתחומים אחרים במשק הישראלי. למשל משפחת אריסון, האחים עופר וחבריהם, שבהפרטה המלווה את ישראל בעשרים השנים האחרונות רוכשים חברות ציבוריות בהן הושקעו כספי ציבור במחירים מגוכחים ועושים רווחים נאים (בין אם חברת צים שנמכרה לאחים עופר, בנק הפועלים שנמכר למשפחת אריסון וכדומה), בזמן שהם מפטרים אלפי עובדים, כחלק מצעדי "ההתייעלות".

הפרטת האוניברסיטאות, תפגע בראש ובראשונה בחלשים, אלו שאין להם את הכסף לשלם 30,000 ש"ח ויותר למוסדות לימוד פרטיים דוגמת המרכז הבינתחומי בהרצליה של רייכמן.

הפרטת ההשכלה הגבוהה, פירושה אי מתן סיכוי לרכישת ידע לבני הפריפריה, לאלו שאין להם ממון רב.

הדגש הוא על רכישת ידע, כי נוצר מקסם שווא, לפיו התעודה הניתנת באוניברסיטה, בתום סיום הלימודים היא צוהר להצלחה לאחר מכן, מה שלא נכון במשק במדינה המפריטה עצמה לדעת, בה הזכות להתאגד הולכת ונעלמת ואנשים עוברים לעבודה בחוזים אישיים, תוך כדי ויתור על קביעות ותנאים סוציאליים ופנסיונים.

חבר הכנסת ברכה, דיבר פחות במישור הרעיוני מאשר הגברת גוז'נסקי.

הוא הציג את האבסורד של מפלגה כמו שינוי שלכאורה נאבקה למען הסטודנטים והביאה להם תקציב, כאשר בפועל תוך זמן קצר לא נותר דבר בשינוי התקציב.

הוא הציג דוגמאות על הפגיעות המתמשכות בחינוך בכלל ובאוכלוסייה הערבית בפרט.

17 קיצוצים בתקציב החינוך מאז נכנסה לימור לבנת לתפקידה כשרת חינוך (תמר גוז'נסקי תיקנה ואמרה שהשבוע בוצע הקיצוץ ה-18 במספר).

ברכה גם הדגיש את החשיבות של מאבק של הסטודנטים הערביים לא רק בשם הלאומיות הערבית, אלא גם בשם הצדק החברתי.

לאחר מכן נשאלו מספר שאלות מהקהל.

אחת מהן, של אחד משני חברי מפלגת העבודה שבאופן אישי אני מכיר ולא מעריך בכלל (אחד מהם פעם ניסה להסביר לי מדוע הגעה להרצאה של אהוד ברק פירושה ציונות [ומכאן שאם לא אגיע להרצאה של אהוד ברק, אינני ציוני]) שהגיעו לקראת סוף ההרצאה.

הוא הזכיר את הפגנות הסטודנטים באוניברסיטה מלפני כשבועיים ואמר שהוא לא יכול להזדהות עם אנשים שמרימים דגל אדום ועליו פטיש ומגל.

תשובתה של תמר גוז'נסקי הייתה עניינית ואמרה שאף אחד לא מנע ממנו להניף דגל ישראל (ואגב, היו בהפגנה לא מעט שהניפו דגלי ישראל, כולל סטודנטים מבר אילן שהתעטפו בדגל). יתרה מזאת, היא ציינה שכל מי שתומך במאבק סוציאלי, בין אם יודה בזה או לא הוא אדום (מהיכרותי עם השואל, הוא בעד ברק שתומך בהפרטה, כך שאני בספק אם הוא "אדום").

חבר הכנסת ברכה אמר שאם יתאגדו הסטודנטים ביחד ויגיעו להסכמה לפני ההפגנה לגבי מהות המאבק, אז יש מקום להסכים או לא להסכים על אמצעים חזותיים מסויימים שיהיו בהפגנה. אבל כל עוד לא זה המצב, זכותם של מפגינים מחדש להניף את הדגל האדום ולמעשה הנפת הדגל מסמלת את המאבק החברתי.

התרשמותי האישית מההרצאה הייתה אוהדת (קצת קשה שלא לאהוד את הרעיון העומד מאחורי הסוציאליזם, השוויון ובעיקר אי הניצול).

יחד עם זאת, נראה לי מעט מוזר כאשר כל אדם אליו פנו ואליו התייחסו כונה "חבר".

פעם אחת זה היה משעשע, גם בפעם השנייה. אבל לאחר הפעם השלישית בה כל אדם הפך ל"חבר", חשתי כאילו אני חלק מאיזה משטר קומוניסטי ולא בישראל הקפיטליסטית - 2005.

מעבר לזה, נקודה אחת בה אני חולק על אנשי חד"ש, לפחות על פי הבנתי את דבריהם, היא כיצד אמורה להיראות אוניברסיטה בישראל מן הבחינה של קשרי פוליטיקה ואקדמיה.

כלומר נהיר לי כי מצב בו האוניברסיטה נשלטת על ידי גופים מסחריים שכל עניינם רווח אינו מקובל עלי. אבל גם הפיכת האוניברסיטה לקרקס פוליטי, מגרש הפגנות ולמקום בו מידי יום נשמעות זעקות על עוולות (בעיקר עוולות כיבוש), גם אינה מצב שאני אוהב במיוחד.

החופש להשמיע דיעה שכל כך חשוב לגוז'נסקי ואני מסכים איתוף לא צריך לצמוח בזירה בה מעורבת פוליטיקה, בה הדיעה שאתה משמיעה אמורה להתחבב על תא פוליטי זה או אחר (ואין זה משנה אם הוא של חד"ש, הליכוד, העבודה, המפד"ל, יח"ד או האיחוד הלאומי).

דווקא החופש מפוליטיקה בקמפוס הוא דבר רצוי. אני לא מתכוון לניתוק מהחברה בה חיים הסטודנטים והחוקרים. ראוי למשל שחוקר במדעי החברה, יחיה את החברה בה הוא חי.

אבל ההתעסקות הפוליטיקה וצבירת הון פוליטי באוניברסיטאות, באה על חשבון זמן שיכול להיות מוקדש למחקר וקידום ההשכלה ואלו הן הרי מטרות האוניברסיטה.

ודווקא כאן, נראה שאנשי חד"ש מרוצים מהמצב. הם ינצלו כל הזדמנות לחלוקת פלאיירים על מאבקיהם בתוך הקמפוס.

הם אינם היחידים. גם תאים פוליטים אחרים נוהגים באופן דומה.

חמור מזה, האוניברסיטה הפכה לבמת פרסום אחת גדולה של תאגידים מסחריים שמנסים להפוך כל סטודנט ללקוח שיכניס להם כסף.

אגודת הסטודנטים באוניברסיטה, נדמת לי (ולעוד רבים) כארגון שכל מעשיו הוא ארגון מסיבות (ולראייה הפלאיירים למסיבות שמארגנת האגודה מידי שבוע ואפילו הפגנה כנגד מעשי הממשלה הייתה הופעה של ירמי קפלן ומוקי, בה חולקה בירה והיו עוד אירועי פורים).

שני אלו - פוליטיקאים מצד אחד (והכוונה גם לנציגי תאי סטודנטים פוליטים) ובעלי הון ונציגיהם (גם אם לובשים חולצות של אגודת הסטודנטים) לא נראים לי.

אלו דברי, בגרסה די מקוצרת והנה מספר תמונות מההרצאה ולאחר מכן מספר תמונות שקיעה מהיום.

אלעד

חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי

חבר הכנסת מוחמד ברכה ותמר גוז'נסקי

בהמשך תמונות שקיעה שצילמתי בהליכה הביתה. כאשר מזג האוויר יפה, אין טעם לנסוע באוטובוס.