בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלומות לגבות, שלומים לריסים.

נדמה לי שסיגלתי לעצמי מנהג שהשתרש והפך להרגל - טיולים עם מצלמה ופרסום התמונות בבלוג.

היום, אח שלי בא לביקור בן כשבועיים בארץ. לפיכך, התנדבתי לאסוף אותו משדה התעופה ולפני לבקר את הוריה של סיון ולטייל מעט בארצנו.

את הסיפור אגולל עם התמונות, אבל ארצה להוסיף גם מספר אנקדוטות, לכתום שנהיה לי בעיניים מהנסיעה בארץ וכן להוסיף כמה מילים על השריפה המשתוללת קרוב לבית (שהופכת את האוויר בחיפה לבעל ריח חריף של עשן), לפני התמונות.

ובכן, הבה נעבור לסיפורי "יהודי לא מגרש יהודי" מהיום...

כפי שודאי יצא לכם להבחין, חובשי כיפה רבים ממלאים צמתים שונים בארץ ומטנפים אותם בכרזות ושלטים לפיהם "יהודי לא מגרש יהודי" (מה שמעלה בי את התהייה, מה יקרה אם יחליטו לפנות את המתנחלים מגוש קטיף עם חיילים ושוטרים דרוזים, בדואים ועולים מבריה"מ לשעבר שלא נחשבים יהודים).

חשבתי לי שמוזר שהם משתמשים במילה גירוש, הרי אנחנו לא מעוניינים לגרש אותם, על אף היות חלק מהם חמומי מוח (כמובן שלא כולם, אבל יש בהם קיצוניים אלימים ומסוכנים שלא בוחלים בעשיית טרור כנגד פלשתינאים וכנגד חיילים ושוטרים ישראלים), אלא אנחנו מעוניינים להחזיר אותם הביתה, לשטח ישראל.

אולי השלט המתאים הוא "יהודי כן מחזיר יהודי"?!

בכל מקרה, בנסיעותי היום, מצאתי את עצמי עם מיכל דלק כמעט ריק. אז עצרתי לי בתחנת דלק של פז, על כביש 4, בשטח המוניציפלי של בני ברק (כמדומני).

מה רבים היו האברכים שניסו לעצור טרמפים לכיוון דרום, בדיוק הכיוון שאני נסעתי אליו בדרכי מרמת השרון לנמל התעופה בן גוריון.

שלושה מהם עצרו טרמפים ביציאה מתחנת הדלק בה תדלקתי.

מה רבה הייתה אכזבתי שנהג רכב לפני העלה אותם טרמפ.

רציתי בעצמי לעצור ולהגיש להם "יהודי לא מסיע יהודי".

בהמשך השתעשעתי לי במחשבות על מה עוד יהודים לא עושים ליהודים.

"יהודי לא תורם לבחור ישיבה יהודי"...

"יהודי לא מציק ליהודי"...

היו עוד כמה הגיגים, אבל אני מניח שהרעיון ברור...

אם נחזור מעט לפני, השעה 10:20 לערך, אני עוזב את חיפה. נסעתי מהאוניברסיטה דרומה לכיוון עוספיא, במטרה לרדת בכביש בית אורן - עתלית.

תוך כדי הירידה, הבחנתי בעמוד עשן מיתמר בצד שמאל של הדרך.

חייגתי 102, ענתה מישהי. השיחה ניתקה.

התקשרתי שוב למכבי האש, השיחה נותקה שוב.

כבר תהיתי האם אי פעם מישהו יענה לי במכבי האש וגם יקשיב לי והחלטתי להתקשר פעם נוספת.

הפעם ענה מישהו, סיפרתי לו את שראו עיניי במורדות הכרמל. הוא אמר שהם מטפלים בזה.

עד כה, כך על פי "הארץ", כ-1,500 דונם של חורש נשרפו כליל. עושה רושם שהשריפה בשליטה, נכון לעתה ופינו אנשים מבתיהם בשכונת דניה ומעונות הסטודנטים באוניברסיטה. אני שמח שהחיות בחי בר ניצלו.

זה הצד האישי שלי בשריפה.

וכעת נעבור לסיפור בתמונות...

את התמונה הראשונה צילמתי, כאשר חציתי את כביש חיפה-עוספיא. הציפור המסכנה שכבה מתה, כאילו הייתה האפיפיור שהובא היום לקבורה. אך לא היה מי שינציח את מותה מלבדי ולכן החלטתי שתמונתה תישאר כאן, גלעד עולמים לציפור עלומה.

ציפור 200X-2005 - ת.נ.צ.ב.ה

לאחר מכן נסעתי דרומה. ביקרתי את ההורים של סיון (ובכלל, כל המשפחה) ולאחר מכן נסעתי מערבה, תל אביבה, על מנת לאסוף את נירה, לאחר שסיימה שיעור איטלקית.

יחד הדרמנו, על מנת להגיע למערת שורק, מערת הנטיפים.

חשבתי שהמערה תהיה מפלט מהחום השרבי הנורא שנפל עלינו, הואיל וזכרתי כי בפעם האחרונה שביקרתי שם, בנובמבר 2002, עם מאיה ושרון, היה קריר ונעים ובכלל, מרבית המערות שהייתי בהן בעולם, היו קרירות ונעימות.

הסתבר שטעיתי.

האקלים במערה היה חם ו...מגעיל.

אבל לפחות היה שם ממש יפה.

זוהי לא דורותי על שביל הלבנים הצהובות, זו נירה בירידה למערת הנטיפים

נירה בוהה בנטיפים מרהיבים בקצה השני של המערה

נטיפי אוזן פיל

נטיפים וזקיפים מתקרבים אחד לשני

אני מדגמן ליד נטיפי אלמוג

במציאות ההשתקפות נראתה טוב יותר

בחוץ היה שלט המזהיר מפני נפילה שמצאתי מאוד משעשע

ובדרך למעלה היה ברז שנירה מצאה משעשע והחליטה להשתעשע איתו

לאחר הטיול בשורק, נותרה לי עוד כשעה וחצי עד לשעת הנחיתה של אח שלי.

אז החלטתי שניסע למנזר השתקנים בלטרון.

אבל הייתי עסוק בשיחת טלפון עם סיון כאשר חלפנו על פני מחלף לטרון ובלאו הכי לא היינו להוטים ממש על ביקור במנזר, כל שהחלטתי שניסע לסינמה סיטי בגלילות, על מנת ליהנות מעט מתרבות הצריכה החומרית.

להלן התוצאות.

פרה אחת מיני רבות - פרסומת למרכז המבקרים של תנובה הממוקם בסינמה סיטי (כל קשר לקולנוע מקרי בהחלט)

דינוזאור מגניב בכניסה למתקן עם שם מטופש - "הטינה"

מבצע מצויין להידרות - שלושה כובעים במחיר שניים

נירה וארנלד שוורצנגר

נירה יושבת על ספת מכונית

ארוחת הצהריים הכאילו סינית המשותפת שלנו

אני מדגים אכילה עם צ'ופסטיקס

חודשיים וחצי בסין הפכו אותי לאדם שמעדיף לאכול עם מקלות, מאשר עם סכו"ם

ולסיום, תמונה שלי מנתר וחושף פופיק (בלי כוונה)

ועד כאן לפעם זו.

סוף שבוע נחמד וחביב לכולם.

אלעד