בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

איך לאבד מוכר

היום, הלכתי עם אמי לקנות מיקרוגל, במקום המיקרוגל הישן שלנו ששבק חיים לאחר מעל לעשר שנות שירות אדיב.

המקום הנבחר לקנייה - צרכניית חברת חשמל, מפני שיש שם הנחה של 17% בתקופה האחרונה, או במילים אחרות - מכירה ללא מע"מ - דיוטי פרי.

הקימו בחניה של המקום אוהל שמוכרים בו כל מיני מוצרים - מחשבים, רהיטים, שטיחים, מכשירי משאז' ועוד...

אז נכנסו, להעיף מבט, אולי יש בפנים גם מיקרוגלים.

הסתובבנו בפנים, כאשר פתאום ניגש אל אמא שלי מוכר...

הוא נראה ממש להוט למכור לה משהו (ומכאן עיסוקו - מוכר)...

"גברת, תרצי לקנות משהו?" הוא שאל. "אפשר להציע לך שטיח, כורסא?". הוא נראה ממש לחוץ וניסה להדביק את אמא שלי (ואולי גם אותי) בלחץ שלו. "עוד כמה ימים המבצע נגמר" הוא אמר, על מנת להסיח את דעתנו ולגרום לנו לקבל החלטה נמהרת במקום.

"כמה ימים?" שאלתי אותו, בתקווה לקבל תשובה בסגנון "עוד 1,000 ימים).

הוא אמר שביום שלישי הם מפרקים את האוהל. משום מה, אני בספק, אבל גם אם הוא לא שיקר, עדיין, זה לא שלאחר מכן לא ניתן יהיה לקנות יותר מוצרים לעולם, אז אין מה למהר.

המוכר, עדיין לא הבין שאנחנו באנו לחפש רק מיקרו.

הוא המשיך להציע לאמא שלי מוצרים "אפשר להציע לך שטיח חדש, שולחן יפה לסלון, משהו"?

זה המקום שהתרחקנו.

זה היה רגע אחד בדיוק לפני שאמרתי לו "יש לך במקרה מכשיר שעוזר להפטר ממוכרים נודניקים?".

המשפט הזה אמנם לא נאמר, אבל הוא היה כ"כ חזק שאין לי ספק שאשתמש בו בעתיד...

אגב, בסוף קנינו מיקרוגל בצרכניה.

פסיכולוגיה בגרוש/פילוסופיה בשקל

לפני שנים רבות בארץ רחוקה שבירתה וינה, חי אדם העונה לשם זיגמונד (לא, לא זיגפריד) פרויד.

בגדול (מאוד, הרי אני לא מתיימר להיות פסיכולוג או אף להיות מבין ברמה זו או אחרת בפסיכולוגיה), הוא האשים את ההורים וכל מיני רצונות מודחקים של האדם בהתנהגותם של אנשים.

עם השנים, קמו הרבה מתנגדים ופרשנים לדוקטור פרויד, בין היתר ביהביוריסטים שהחלו לחקור את ההתנהגות עצמה, אנשי גשטאלט שחשו צורך לבחון את הסביבה בה חי האדם וכן הלאה (ושוב, אני מקווה שאינני עושה חטא גדול מידי להיסטוריזציה של הפסיכולוגיה).

כיום, כפי שהבנתי מכל מיני סטודנטים לפסיכולוגיה, נהוג לשייך כמעט כל התנהגות לתופעה פיזיולוגית אשר גורמת לה. כל מיני הורמונים המופרשים למחזור הדם וגורמים לתחושה של פחד, אושר, אימה וכו' (לקבלת דוגמא, אתם מוזמנים לקרוא אצל ליפשיץ)...

כל מיני אזורים במוח שפועלים או לא פועלים במצבים מסויימים ומשפיעים על מצב הרוח, ההרגשה ותפישה.

למעשה, הגנטיקה משחקת תפקיד משמעותי בפסיכולוגיה העכשווית.

נצא מנקודת הנחה שכל אותם קשרים בין גנים, תהליכים כימיים וכדומה, אכן קורים (ואני משוכנע שתמיד אפשר יהיה למצוא מחקרים שיוכיחו את ההיפך ושחומרים אחרים פועלים ולא אלו שכיום סבורים שפועלים, אבל לעת עתה נניח את זה בצד).

האם אפשר באמת להגיד שהקשר בין הסיבה למסובב ידוע?

האם רמת סרוטונין נמוכה גורמת לדיכאון, או שמא כאשר אנחנו בדיכאון רמת הסרוטונין יורדת?

בוודאי שמפתה לחשוב שכל דבר ודבר המתרחש בראשנו ובגופנו הוא פעולות כימיות שאין לנו שליטה עליהן או שהשליטה עליהן מוגבלת, אבל האם אין זה מפתה באותה מידה לחשוב שיש לנו שליטה על גופנו במידה זו או אחרת וכאשר אנחנו במצב רוח מסויים ההתבטאות ההורמונאלית היא אחת ובמצב רוח שונה היא אחרת?

שתי הגישות, נראות לי מבחינה פילוסופית טובות.

כלום יהיה באפשרותי לדעת אי פעם איזו הנכונה?

ואולי אף לא אחת מהגישות נכונה?

משהו שמציק לי

יש משהו קטנטן שמפריע לי בסינמטק (ובכלל בבתי קולנוע, פשוט כבר מזמן לא יצא לי לבקר באחד שהוא לא הסינמטק)...

ובכן, שמתם לב לעובדה שיש רק ידית אחת בין כיסא לכיסא?

רוב הפעמים זה לא מפריע, אבל למשל היום ראיתי את הסרט "המין היפה" (Stage beauty), סרט נפלא המציג את סיפורו של נד קינאסטון שחקן תיאטרון בשנת 1661 המשחק אישה בתקופה בה אסור היה לנשים לשחק נשים בתיאטרון ולכן גברים שיחקו תפקידי נשים. מעבר לסצנות מין הומוסקסואליות (וגם הטרוסקסואליות) לא רעות, הסרט מספק אווירה נפלאה של המאה ה-17 כפי שהייתה בבריטניה (לפחות על פי דמיון האנשים האחראים על התפאורה והתלבושות) והתלבושות נפלאות לדעתי ובכלל, מדובר בסרט לא רע בכלל שכדאי לראות, כיאה לקולנוע הבריטי.

כאמור, התיישבתי לי באולם, כאשר לידי לפתע התיישבה אישה אחת.

היא לא הייתה מאותם אנשים המכבדים את המרחב של אלו היושבים מצידם. היא פשוט הניחה את מרפקיה על ידיות המושב, תוך כדי דחיפת היד שלי.

לא היה לי סיכוי, היא הייתה קשוחה, מאותן נשים הבנויות לתלפיות ולא במובן החיובי של המילה...

לאחר מכן, גם מימיני התיישבה גברת, היא דווקא לא הייתה כה ברוטאלית, אבל הרגשתי כיצד מרחב המחייה שלי הולך ונעלם והרגשתי שהנשים מצידי סוגרות עלי.

בחיי, מזל שאינני קלסטרופובי.

ומכאן, הגעתי לתובנה חשובה מאוד באשר למה חסר לי באולם הקולנוע...

ידיות כפולות בין המושבים!

או, כמה טרחה ואי נעימות זה עשוי לחסוך ממני...

כמובן, זה עשוי להפריע לזוגות היושבים אחד ליד השני...

אבל היי, זה קולנוע, לא היכל מזמוזים!

הצדק עמי!

על הקשר בין אוטו-זבל לאוטובוס

כמעט מידי בוקר, כאשר אני ממתין לאוטובוס שייקח אותי למעלה (אף פעם זה לא מספיק למעלה), אל יעדי הנכסף, מגיחות משאיות ירוקות של עיריית חיפה, משאיות שאמורות לפנות את האשפה - אוטו-זבל.

ברור ששירות פינוי האשפה של העירייה חיוני. אני גם לא סבור שצריך לבנות רשת תעלות תת קרקעית שתפנה את הזבל ללא רכבים ייעודיים, מה שעלול ליצור תקלות שיריחו לא טוב.

אבל, למה באגף התברואה (שם משעשע, הנגזר מהשורש ב.ר.א, כי על אף שפינוי זבל היא עבודה מסריחה, בסופו של דבר היא עוזרת לשמור על בריאות הציבור) בעירייה, החליטו לצבוע את משאיות הזבל בירוק?

בדיוק מאותה סיבה שבאגד החליטו לפני מספר שנים לצבוע את כל האוטובוסים בירוק (מה שאגב לא עמדו בו, כי חלקם נצבעו בשלל צבעים, על מנת לשמש פרסומת).

שינוי תדמית, או מיצוב.

הכוונה היא שגם אגף התברואה וגם אגד, סבלו מדימוי ירוד, ירוד למדי.

אגד כחברה המפעילה צי רכבים כבדים, אוטובוסים שפולטים זיהום רב לחלל האוויר העירוני והבין-עירוני.

משאיות הזבל של העירייה כי...

אתם יודעים למה, אני מניח שיצא לכם לעבור ליד מכולת אשפה לפחות פעם אחת בחיים שלכם...

אם כן, הקשר בין אוטובוסים לרכבי פינוי אשפה הוא ששניהם קשורים לזיהום, שניהם צבועים בירוק והאחרונים מטעים אותי כמעט מידי בוקר, כאשר לרגע או שניים אני חושב שמדובר באוטובוס ואז מבין

תמונת אוטובוס שצילמתי די מזמן להמחשה

אז אמר

שר האוצר בנימין נתניהו הודיע השבוע, כך Out of the blue, שתוך 10 שנים ישראל תתברג ברשימת 10 המדינות המובילות ברמת החיים.

נתניהו אמר שבשנתיים אלו השיגה מדיניותו את כל יעדיה: המשק צמח ב-4.3%, השכר הממוצע עלה ב-3.5%, האבטלה ירדה ל-9.9%, הריבית במשק ירדה מ-8.7% באפריל 2003 ל-3.5% היום, הריבית על המשכנתאות ירדה לכ-1.7%, וכ-100 אלף ישראלים נוספו למעגל העבודה.

אז אמר...

הנה מספר (באמת קטן) של נתונים שהחלטתי ללקט בערב יום שישי ה-15 באפריל להנאתי מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מדד המחירים לצרכן עלה. אם שנת 2002 נחשבת כ-100%, אזי בחודש מרץ 2005 הוא עמד על 103.9%.

מאידך, הבה נראה מה קרה לשכר הממוצע בשני ענפים שבחרתי לדוגמא...

אם בשנת 2001 שכרם של עובדים בענף המסחר היה 100%, אזי בחודש ינואר 2005 הוא עמד על 91.7%.

אם בשנת 2001 שכרם של עובדים בענף הבינוי היה 100%, אזי בחודש ינואר 2005 הוא עמד על 90.6%.

למותר לציין שהצמיחה הכלכלית שנתניהו נתפסת כבלוף בקרב אותם אנשים ששכרם הלך ונשחק, בעוד הכסף שהם הוציאו לרכישת אותו סל מוצרים הלך וגדל.

הם העובדים...

הבה נבדוק את נתוני האנשים המוגדרים כ"בלתי מועסקים" שחיפשו עבודה דרך שירות התעסוקה (אין הכוונה אל אותם אנשים שהתייאשו מלחפש עבודה ו/או לא נרשמו ככאלו מסיבות כאלו ואחרות כגון חיפוש דרך חברות כוח אדם וכדומה).

שנת 2003 - 159,600.

שנת 2004 - 159,700.

כאן המקום לציין שלא ברור לי אם מדובר בממוצע שנתי, או מועד מסויים בו הלשכה "דקרה" את הנתונים.

בכל מקרה, אני מתקשה להסיק מי הם אותם 100,000 ישראלים שנוספו למעגל העבודה - האם מדובר בגידול שלא מדביק את הגידול הטבעי של האוכלוסיה? האם הם חזרו למעגל האבטלה מיד אחרי (כמו למשל אותם אלפים שעבדו בפרויקט הפיילוט של נתב"ג 2000 וכשזה נגמר פוטרו)? האם הם עובדים במשרה מלאה או חלקית? האם שכרם מאפשר קיום בכבוד, או שהם חלק משוק העבדים המתפתח בישראל?

שאלות אלו ועוד רבות אחרות לא נענות בהצהרות של מר נתניהו ולא במקרה.

כי התשובות עליהן, ככל הנראה אינן סימפטיות...

אז בינתיים מפריח משאלות לב, בזמן שראש הממשלה מטייל בארה"ב ואין לו זמן להשגיח על שר האוצר הסורר.

הרשו לי לומר כאן שגם אם נתניהו יהיה שר אוצר (או ראש ממשלה) בעוד עשר שנים, אין שום סיכוי שישראל תהיה מדינה שעומדת בין 10 המדינות הכי טובות לתושביהן (לכלל התושבים ולא לאנשים כמו שרי אריסון, נוחי דנקנר ודומיהם).

הסיכוי שנתניהו ישאל על הצהרתו המגוחכת בעוד עשר שנים אפסי, אבל גם אם כן, בוודאי יאשים שלל גורמים ואירועים, אך ודאי לא את מדיניותו שהיא מכירת המדינה.

ואם זה לא היה ברור, המספר 10 חוזר על עצמו בדברים שאמר ביבי ואמור להצביע על היות נתניהו - 10...

ובאותו הקשר, כתבה של רותי סיני על המצב באירלנד, שנתניהו כ"כ רוצה שישראל תידמה לה.

כלכלה חופשית - וחברתית

הכותרת לקוחה ממאמרו של נחמיה שטרסלר מאתמול, המשבח את מדיניותו של נתניהו, כלומר הפרטת כל דבר אפשרי, דהיינו כל מה שהמדינה השקיעה בו (כלומר כספים שהושקעו ממיסיהם של כלל אזרחי המדינה במשך שנים רבות), נמכר לידיים פרטיות (ואל תטעו, אין מדובר במכירה לכמות רבה של אנשים, אלא למספר בודד של אנשים, עשירים מעבר לכל דמיון).

אותה הפרטה, מביאה לטענת שטרסלר "צמיחה למשק". "צמיחה כלכלית" ו"משק" הם מילים וביטויים מעט מופשטים.

מי מרוויח מזה?

אתם ואני?

המובטלים שלא מצליחים למצוא עבודה כי כמות המשרות במשק מצטמצמת?

או שאולי דווקא אלו הקונים חברות של מדינת ישראל במחירים מצחיקים ועושים מהן רווח?

אולי אותם אלו שמקימים כאן מפעלים, מקבלים לשם כך כסף רב מהמדינה ובתמורה מעסיקים עובדים בשכר מינימאלי (ואף פחות מכך) למשך כמה שנים, סוגרים את המפעל (כי יקר לייצר כאן) ועוברים אל מעבר לים, בלי שהם מחזירים את המענקים הנדיבים שהמדינה העניקה להם?

הנה תגובתי לכתבה, כפי שטיקבקתי בלילה שעבר באתר:

כיצד מכירה של חברות של המדינה והפרטה של כל דבר בעצם תורמים לכלל החברה ולא רק לפלח האוכלוסייה המאוד מצומצם שקונה את החברות הממשלתיות (בכסף שהוא מלווה מהמדינה במקרים רבים) ועשה מהן הון.

משום מה תירוצי הפועלים הזרים, העובדים הבטלנים והכסף להתנחלויות לא משכנעים אותי, כאשר אני רואה כיצד הזכויות הפנסיוניות נשחקות ונעלמות, זכויות עובדים נפגעות ורבים מחברי עובדים בעבור פחות משכר מינימום (בכל זאת, סטודנט. ואדגים - מי שעובדת למשל כמלצרית, מקבלת טיפים והשלמה למינימום. מבחינת בעל העסק - עובדת בחינם, כלומר הוא משלם פחות ממינימום, לא מפריש לה ביטוח לאומי והיא לא מבוטחת, ויש רבות כאלה.

אולי מישהו, אפילו שטרסלר עצמו, יוכל להסביר לי איך המצב הקיים תורם לכלל האוכלוסיה ולא רק למדדים שרירותיים כמו "צמיחת המשק"?

אני אגב, עדיין מחכה לתשובה לתגובה שהשארתי באתר.

אני בספק אם אי פעם אקבל אחת כזו.

פינקלשטיין ההומו

בשעה טובה ומוצלחת (לפני כחצי שנה), התחתן ארתור פינקלשטיין, יועץ הבחירות המפורסם של נתניהו בעבר ויועץ לרפובליקאים רבים.

פינקלשטיין התחתן עם בן זוגו, דבר המעורר ויכוח נרחב בארה"ב ששיאו היה במערכת הבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב בנובמבר האחרון בה במספר מדינות נוסף על בחירת האלקטורים שיבחרו את נשיא ארה"ב, הצביעו תושבי אותן מדינות על איסור נישואים חד-מיניים.

מתנגדי הנישואין בין גבר לגבר או בין אישה לאישה הם לרוב שמרנים מהימין (המיוצג ע"י הרפובליקאים).

השפעת כוחות הימין כה חזקה, עד אשר אפילו נשיא ארה"ב הכריז כי הוא מעוניין לעשות שינוי קטנטן לחוקת ארה"ב (שכמעט ולא שונתה מאז נחקקה בשנות התשעים של המאה השמונה עשרה), לפיו נישואים יוגדרו רק כברית בין גבר לאישה.

לבינתיים, שינוי כזה של החוקה האמריקנית לא עבר, הואל ומדובר בפרוצדורה לא פשוטה.

הדעות של באגף הימני הפוליטי אינן רק נגד הומוסקסואליות. הן למשל גם מאוד קסנופוביות ויש מאחוריהן בנוסף גם אג'נדה כלכלית מסויימת ובד"כ גם שמרנות דתית.

כך, יכול אדם כפינקלשטיין להיות מזוהה עם הימין ולסייע במערכות הבחירות, גם כאשר אותם אנשים שהוא מנסה למשוך לקלפי, בזים לנטיותיו המיניות.

אמא עם דעה כפולה

ואם כבר עסקתי באנשים עם נטיות מיניות שאינן במיינסטרים, הנה אנקדוטה קטנה מהשבוע החולף.

אח שלי מעוניין להשכיר דירה (להשכיר, לא לשכור).

באחד הימים הלכנו לדירה, אחי, אמי ואנוכי על מנת לפגוש שתי בחורות צעירות שרצו לשכור את הדירה.

בעודן משוטטות בדירה (למעשה כאשר הן היו בחדר סמוך), אמא שלי פתאום באה לאח שלי ביציאה - "אולי תכיר מישהי מהן".

אח שלי כמובן העיר לה שזה מגוחך, אני עמדתי והסכמתי איתו, הרי אין טעם להתחיל עם כל אדם שבא לשכור את הדירה, נכון?

אבל כאן לא תם הסיפור. לאחר זוג הבנות, הגיע זוג נוסף, הפעם גבר ואישה.

פתאום אמא שלי אמרה לזוג החדש שנראה לה שהזוג הקודם הוא זוג, כלומר...

זוג לחיים. אישה ואישה.

כמובן שהכל בסדר עם זה. אני רואה זאת בעין יפה, בין אם הן כאלו ובין אם הן לא.

השאלה היא אם אמא שלי חושבת שהן כאלו, מדוע היא חשבה על לשדך אחת מהן לאח שלי...

לאמא שלי הפתרונים (וגם בזה אני בספק).

ועד כאן להפעם, אני כבר מתחיל להגזים ובלאו הכי מעטים טורחים לקרוא את הכתוב כאן.

אלעד