בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כאשר קיבל את הפרס על שמו של אוסקר נובל לספרות ב-1957, נאם אלבר קאמי (ALBERT CAMUS) שני נאומים, האחד בבית העירייה של שטוקהולם ב-10 בדצמבר והשני ב-14 בדצמבר באמפיתיטארון של אוניברסיטת אופסלה.

בנאומיו (שיצאו לאור בספר הנושא את השם "נאומים בשוודיה"), דיבר קאמי על הצורך האומן לפעול בחברה בה הוא חי, לחיות למענה, לשנות ולהשפיע. הוא מותח ביקורת על האומנות לשם אומנות ומבקר את אותם אומנים המעדיפים להתסגר בתוך האומנות של עצמם, מבלי להעביר מסר מסויים..

זה היה לפני 48 שנים.

חלק מהדברים נכונים היום כאז, חלקם ודאי השתנו.

לא אתיימר להיות אומן, גם אם היום כל אדם עם מצלמה דיגיטאלית יכול להיות "צלם", כפי שכל אדם עם מקלדת יכול להיות "סופר" או "משורר".

אך כן אני רוצה להעביר איזה מסר.

מסר של עליבות, מסר של ביקורת על המתרחש כאן.

לשם כך רוב התמונות הבאות.

הסברים, כמו בד"כ, בסמוך לתמונות עצמן.

שתי התמונות הראשונות של קקטוסים במרפסת הבית שלי, פורחים וצומחים עם בוא האביב.

התמונה הבאה מתקשרת לקטע הזה, בו סיפרתי על ה"מחשב ללא מחשב" באוניברסיטה. הקופסא הקטנה היא המחשב. באשר לבעיית הפרסום, אני מודה שטרם טרחתי לוודא מה מקור הפרסומות באתר, אבל זכיתי לשמוע שלל הצעות והסברים בתגובות לקטע, מה שאומר שמספר מקורות לבעיה אפשריים (אם היא עדיין קיימת, מאז לא שמתי לב לפרסום שוב, אם כי אני כמעט ולא גולש שם).

את התמונה הבאה צילמתי בהשראת הקטע הזה וגם הקטע הזה שבבלוג הדי חדש - "מקום תחת השמש" של בחור בשם איליה. הבלוג, בינתיים עושה רושם לא רע והכנסתי אותו לרשימת הקבועים שלי.

התמונה הבאה, היא לדעתי התשובה הנגדית לתמונות המציגות את חיפה באור חיובי. בד"כ, תמונות של חיפה מציגות את הגנים הבהאיים, יערות הכרמל ומקומות יפים. לחיפה יש צדדים גם פחות יפים, כמו תחנת הכוח, אזור חוף שמן ואזור הנמל שלדעתי הם גוש תעשייתי נטול חן.

חתולי אשפתות מנסים לחפש את מזונם. באזור הזה, כלבים רבים מציקים להם, כך שכאשר נתקרבים אל החתולים, הם מאוד מפוחדים ובורחים גם כאשר אתה די מרוחק מהם.

דוגמא למכולת שכונתית חאפרית, אשר נבנתה בבניין מגורים. אם בתמונה זה עוד נראה סביר, הבקיעים והסדקים המתגלים במנה כאשר מתקרבים, לא מאפשרים לחשוב על הרבה ברירות מעבר לקריסה של המבנה ביום מן הימים (אחד הימים הקרובים).

נכון, המקום עשוי לשרוד עוד שנים רבות, אבל אסתטיקה, היא ללא ספק הצד החזק של המבנה הזה.

בתמונה הבאה ניתן לראות פח אשפה שכנראה השקו אותו ברד בול, כי הוא קיבל כנפיים...

ובתוך הפח עם הכנפיים, הס פן תעיר, מסתתר לו חתול, חתלתול זעיר.

חתולי רחוב וחתולי זבל (שזה בעצם אותו דבר), הם דבר כ"כ לא טבעי.

לא אכנס כאן לעניין הביות ומשמעותו, אבל כאשר מדבר על חיות מבויתות, סבורני שאין הכוונה למה שנראה בתמונה.

בכלל, החיים בסביבה האורבנית הביאו איתם כל מיני בעלי חיים לסביבתם הלא מקורית. חלקם שיגשגו במקומות שהאדם הוריד את המחסומים שהטבע הציב.

כתוצאה מכך, אנו נאלצים להתמודד עם "פחד" מתמיד מפני ג'וקים וחיות נוספות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהסביבה העירונית.

משום מה השלט הזה שיעשע אותי. כמובן שאין מדובר במכון לניתוחים פלאסטיים ושיפוץ פנים, אלא במכון לעיצוב שיער (פעם קראו לזה מספרה) המציע למכירה מנוי לעשר תסרוקות עם מכשיר שכל מה שהוא עושה הוא להזרים אוויר חם על הראש...

פעם הצבע של המוניות בישראל היה לבן. בשלב מסויים, לפני מספר שנים, החל להישבר הטאבו הלבן. לאט לאט החלו חלק מבעלי המוניות לשים עליהן פרסומות. בחודשים האחרונים, החלו להופיע מוניות צבועות במספר צבעים, כאשר החזית צבועה בצהוב.

הייתי מקבל את זה ללא התייחסות מיוחדת, אולי אפילו הייתי מעריך זאת.

אולם צחוק הגורל, הצבע הצהוב למוניות, כבר נתפס על ידי שכנתנו האהובה פלשתין (עדיין הרשות הפלשתינאית, אבל תנו להם קצת זמן).

הייתכן ונהגי המוניות של ארצנו רוצים להיות פלשתינאים והם פשוט לא מודעים לזה?

או שאולי הקנאה בשכן, נהג המונית הפלשתינאי המוצלח (הם עושים הון בתנועה ממחסום למחסום ומכל המצב הלא נעים השורר באזור בו חופש התנועה, זכות כה בסיסית, נשללת מכל כך רבים באופן שרירותי), הביאה אותם לצבוע את המונית בצהוב, על מנת שאולי קצת מאבק הכוכבים ידבוק גם בהם?

בתמונה הבאה נראה אחד הנודניקים התורניים מוכר דגלים לכבוד יום העצמאות. יום העצמאות נחגג בעוד חודש (פחות כשבוע). עד אז יש לנו פסח, יום זיכרון לשואה, יום זיכרון לחללי צה"ל ורק אז יום העצמאות. גם אז, אין סיבה מיוחדת לשים את הדגל. האוטו הרי נוסע גם בלעדיו.

בכל מקרה, הנער הפרחח הזה, דופק על שמשות המכוניות בחוזקה, מציק לנהגים וצועק להם שיקנו דגל (תאלצו להאמין לי בקשר לזה). זה מכוער וזה לא לעניין.

מעבר לעובדה שהוא מציק, הוא מסכן את עצמו (מי יודע, אולי דווקא זה לטובה).

בכלל, הצמתים בעיר הפכו להיות מטרד לא קטן. בכל צומת מסתתר לו מקבץ נדבות, מוכר דגלים, מוכר ארטיקים, מוכר פרחים או סתם מישהו שמחלק לך פלאיירים ו/או סטיקרים בנוגע לשטות הפוליטית התורנית.

תודה למר נתניהו שהביא לנו כלכלה בריאה שמביאה כ"כ אנשים שמחים לרחובות (מופיע כאן תחת "אז אמר")...

ויש לו חבר. אותו לא ראיתי מציק, אבל זה לא אומר שהוא לא כזה...

השבוע, מציע מפעל הפיס, מפעל ההימורים שמפעילה המדינה (שמשום מה בחרה לא להקים קזינו כי זה רע), פרס ראשון על סך 30 מיליון שקלים חדשים.

למיטב ידיעתי, זה לא כולל כסף שהולך למיסים...

כלומר מדובר בפרס ברוטו.

באותיות הקטנות, כתוב גם ש"המשחק" מותר לבני 18 ומעלה בלבד. זה לא אומר שבאמת מקפידים על זה (אולי ימנעו מבן 17 לקבל את הפרס [מה שיביא מישהו אחר לקבל את הפרס בשמו], אבל בטח לא להשתתף).

בכל מקרה, מפעל האשליות הזה, גורם לרבים להתמכר. לא פלא שהגישו עתירה לבג"ץ בעניינו, על מנת שיצורפו אזהרות שהדבר הנוצץ הזה שמשווק באגרסיביות לא קטנה ממכר.

שוב, נראה לי תמוהה שמצד אחד כל כך מסרבים כאן להימורים, בזמן שמצד שני המדינה מעודדת הימורים (על מספרים, קלפים דמיוניים וספורט) על ידי פרסומות המפתות את האזרח התמים להמר על כספו, על אף שהסיכוי שיזכה, שווה לסיכוי שיזכה בפיס (כן, יש כאן בחירת מילים מתוחכמת ביותר שגם בעוד שנים ילמדו באקדמיה).

ולסיום, תפס את עיני התור הארוך הזה ליד מכשיר הכספומט, ליתר דיוק מכשיר המידע ("מידע לאומי" שמו כמדומני).

שמונה נפשות ומנהלות את ענייניהם הפיננסיים מול קיר עם צגים.

אילו שינויים עבר המין האנושי במרוצת השנים (בחרתי את המילה שינויים ולא התפתחות שלא במקרה).

המצאנו את הכסף על מנת שישמש סמל למוצרים בני קיימא - זהב, כסף ומוצרים.

למוצרים רבים אין כיום ערך. ראו למשל רכב שברגע שהוא נקנה, מבלי שנסענו עליו קילומטר אחד, מאבד מערכו. נכון הדבר לעוד כל כך הרבה מוצרים אחרים. מי רוצה משהו משומש?

מי יקנה טלוויזיה שעלתה לפני שנה 10,000 ש"ח ב-10,000 השנה?

אולי יקנו אותה באלפייה או שתיים.

כמה עולה חלב?

ליטר יכול לעלות חמישה שקלים אם הוא בא בקרטון בצבע אחד.

0.8 ליטר עשויים לעלות שישה שקלים וחצי אם הם באים בקרטון בצבע אחר.

בשלב מסויים, גם הכסף החל להיות מיותר והתחלנו להתעסק עם כל מיני מספרים דמיוניים שרצים במסופי מחשב ומודפסים מידי פעם על גבי דפי נייר. החשיבות של הכסף שיש לך בארנק, פחותה מהרבה מזו של הכסף שיש לך בבנק.

ומי אמר שהכסף בכלל בבנק?

הרי אותו כסף מולווה לכל מיני תעשיינים, על מנת שאלה ירכשו (המונח החיובי הוא יפתחו) את המשק...

האם באמת יש להם את הכסף?

האם למישהו יש את הכסף?

העניין הזה נזיל ותלוי בהרבה את מי אתם שואלים.

אבל אין זה מעניינינו כעת, העניין שהתמונה למטה, מדגימה שינוי שחל עם השנים ולכאורה הוא נראה טוב, כי הוא מקל עלינו. אין צורך להיסחב עם תרנגולת וביצים כאמצעי תשלום בשוק, כי יש שטרות כסף ואין צורך ללכת לשוק, כי יש סופרמרקט וכרטיס אשראי ואין צורך ללכת לסופרמרקט, כי יש אינטרנט ו-PAYPAL שלא מצריכים כרטיס פלסטיק וכן הלאה...

אבל אם יום אחד, מסיבה זו או אחרת הדברים הללו יעלמו?

אם מחר, לפתע פתאום, יקרסו להם כל רישומי הבנק, מה אז?

האם נתחיל כבבראשית, שווים?

האם העולם הזה, הבלתי ממשי והמנוכר, בו מוצר הוא לא מוצר אלא כסף, וכסף הוא לא כסף אלא מספרים, הוא ההתפתחות העתידנית המדהימה אליה יש לשאוף?