עברה קצת יותר מחצי שנה מאז חזרתי לארץ מהטיול שלי בסין, יפן וקוריאה והנה, סופסוף מגיע החלק האחרון של הסיפור.
את הקטע הקודם, סיימתי בנסיעת הרכבת מבייג'ינג להונג קונג. לפיכך, נראה לי הכי הגיוני להמשיך מה-25 בספטמבר 2004, עת הגעתי שוב לתחנת הרכבת ב-Tsim Sha Tsui בהונג קונג.
ירדנו מהרכבת מייקל (הקנדי שהתנדב בצפון קוריאה) ואני, עברנו את ביקורת הדרכונים (על אף שהונג קונג היא חלק מסין מאז 1997, עדיין יש צורך לעבור ביקורת דרכונים) והסתובבנו מעט בתחנת הרכבת, מפני שבלאו הכי מייקל היה צריך לחכות שעה עד שקרובי משפחתו המתגוררים בהונג קונג יאספו אותו ואני הייתי צרכיך לתפוס את המקום בו תכננתי לשהות בטלפון, כדי לראות אם יש להם מיטה פנויה. גם היינו רעבים, בעיקר אני לאחר צום יום הכיפורים הכפוי (כי הרי לא אכלתי ברכבות בסין) אז קניתי איזה חטיף על מנת להשביע את רעבוני, בטרם אוכל ארוחה של ממש בעיר.
גם קניתי Octopus, על מנת לנסוע בתחבורה הציבורית בהונג קונג בהנחה בשבוע שעוד נותר לי שם, מבלי להתעסק עם הכסף הקטן הכרוך בנסיעות הללו (מדובר בכרטיס Pre-Paid שקונים פעם אחת וניתן לטעון אותו בכסף שוב ושוב ולהשתמש בו עבור אוטובוסים, הרכבת התחתית, מעבורות וכו').
נפרדתי ממייקל לשלום ויצאתי לחפש את תחנת האוטובוס שהייתה אמורה להביא אותי לאכסניה ב-Nathan Road.
משום מה מצאתי אך ורק את האוטובוס לכיוון השני (הכיוון בו הגעתי לתחנה מהאזור) ואחרי כרבע שעה של חיפושים במזג האוויר המהביל של הונג קונג בסוף ספטמבר, החלטתי שיהיה יעיל יותר ללכת לשם ברגל, עם שני תיקים, עמוסים מטיול בן יותר מחודשיים במזרח.
הסתבר שחוש הניווט שלי לא התקלקל ועל אף שלא ביקרתי אז בהונג קונג יותר מחודשיים (תזכורת לפעם הקודמת כאן), הצלחתי לנווט את דרכי בין גורדי השחקים של חצי האי Kowloon בקלות ולהגיע לאכסניה, Garden Hostel שממוקמת בקומה השלישית של מבנה גבוה ב-Nathan Road והיא בבעלותו והנהלתו של מהגר חביב מסרי לנקה בשם מוחמד.
זה היה מקום כל כך נחמד. כמעט כל יום היו בו חבר'ה שהתאמנו קונג פו באולם הכניסה. מידי פעם הייתי יושב וצופה בהם. פגשתי שם דמויות משעשעות למדי, כמו חבורה של מהגרים מבוגרים מאזור הודו שתיקשרו בינם לבין עצמם באנגלית עם מבטא הודי משעשע, מפני שכל אחד מדבר שפה קצת שונה. בחדר שלי היו שני אנשים משעשעים שליוו אותי בכל השהייה בהונג קונג - כבן חמישים, הציג עצמו כאדם ממלכת בהוטן. כאשר הוא אמר את זה, כה שמחתי, כי מעולם לא יצא לי לפגוש אדם מהממלכה הסגורה בהרי ההימלאיה. כאשר שאלתי אותו מתי עזב את בהוטן, הוא סיפר לי כי מעולם לא היה שם, הוא מתגורר בהודו ושוהה בהונג קונג עד שיימאס לו. התאכזבתי, כבר חשבתי לשמוע מעט חוויות מבהוטן וכל מה ששמעתי ממנו היה סיפורים ביזאריים. למשל, יום אחד שאלתי אותו "אז איך עבר עלייך היום, מה עשית היום?" והוא השיב שהיה לו יום מצוין והוא הלך לקבר של אמא שלו...
אז סיפורים מעניינים לא היו, אבל הוא היה ממש מוזר, הוא היה אוסף כל מיני דברים שאנשים נתנו לו ומהם הוא חי. כשעזבתי, תרמתי לו סבון נוזלי מישראל שבלאו הכי האריזה הייתה פגומה ומעט סבון נשפך בתיק הרחצה.
הבחור המוזר השני היה בחור מדנמרק, כבן ארבעים שהיה מאוד - מוזר!
היה לו מכשיר DVD נייד עם מסך שהוא קנה בהונג קונג ומאות סרטים לא חוקיים שהוא קנה. הוא היה יושב וצופה במספר סרטים ביום, עם אוזניות. הוא היה מכור למקדונלדס, בעיקר ארוחות הבוקר שלהם ותמיד חיפש את הדילים והמבצעים הכי זולים להכל. היו לו כל מיני עקרונות שהוא סיפר עליהם, כמו למשל זה שהוא לא ישלם יותר משני דולר על סרט (אולי הסכום היה מעט שונה), על ארוחות בוקר זולות בכל מיני עסקאות בכל מיני מקומות.
הוא עשה השוואות מחירים של כל מיני מקומות בעולם ולפי זה החליט אם משהו שווה לו או לא. הוא אפילו ביקר בישראל, בחיפה וציין שהוא מאוד נהנה משלטים ברוסית על חנויות בהדר, כי זה עזר לו לקרוא. הוא סיפר על כל מיני טיולים במדינות ערביות ומדינות במזרח הרחוק. הוא אפילו דיבר מעט ערבית.
יום לפני שעזבתי אמרתי לו "אתה יודע, אנחנו מכירים כבר כמה ימים, אתה ישן במיטה מתחתיי ואני אפילו לא יודע מה השם שלך. הוא אמר "זה בסדר, גם אני לא יודע את השם שלך" ובזאת סיכמנו...
היו גם אנשים נורמאלים באכסניה, למעשה הרוב היו כאלה - כל מיני הולנדים וגרמנים שהתחברתי איתם. עם חלקם אני אפילו שומר על קשר.
בערב החזרה שלי להונג קונג יצאתי לעשות סקר שווקים בענייני מחשב נייד שחשבתי אולי לקנות.
ביום המחרת, ה-26 בספטמבר אפילו הקדשתי לסקרי שווקים ברחבי הונג קונג יום שלם. בחנתי מחירים ומפרטים של מחשבים. חיפשתי כל מיני צעצועים טכנולוגיים.
באותו יום גם קניתי לי iPod mini קטן. קניתי אותו בווינדזור האוס שנמצא באזור המכונה TIME SQUARE בסנטראל, שם ישנן החנויות הרשמיות של כל מיני יצרנים (כמו אפל) ואפשר היה להשיג את המכשיר במחיר הרשמי של הונג קונג ולא במחירים המנופחים שהציעו אותו בשאר המקומות, הואיל ואפל החליטו להגביל את כמות המכשירים המשווקים ובכך ליצור ביקוש גדול מהיצע.
ביפן למשל, זה לא היה קורה. שם כולם מוכרים במחיר הרשמי (מה שמכונה Fixed price), לעיתים נדירות במחיר נמוך מהמחיר הרשמי. בהונג קונג לעומת זאת מוכרים במחירים שאנשים מוכנים לקנות. במקרה של רוב מוצרי האלקטרוניקה זה זול - במקרה של נגן ה-MP3 האמריקני זה מחיר גבוה מהמחיר הרשמי.
מזל שיש לי מכרים בהונג קונג וכך יכולתי לדעת היכן ממוקמות החנויות הרשמיות, שם אשלם מחיר הגיוני למכשיר ולא את המחירים הגבוהים בעשרות ומאות שקלים במקומות אחרים, ללא כל הצדקה.
בעניין המחשב הנייד, על אף שעשיתי סקר שווקים מקיף והכרתי את המפרט הטכני של עשרות מהמחשבים המוצעים, החלטתי לוותר, גם מפני שזה אומר שהיה עלי לצרוב עברית על המקלדת לאחר מכן, להתקין חלונות בגרסה עברית בעצמי ובכלל, לא הייתי בטוח אם אני צריך בכלל מחשב נייד.
למעשה, עד היום אני מסתדר נפלא ללא מחשב נייד.
נעבור ל-27 בספטמבר. החלטתי לבלות את הבוקר והצהריים ב-SHEK O, אזור חביב למדי הנמצא בדרום מזרח האי הונג קונג. ישבתי לי בים, טיילתי בגבעה הסמוכה המשקיפה על מימי ים סין הדרומי. להגיד שעשיתי הרבה קצת קשה לי, אבל זה היה כל העניין ביום נופש.
בכל מקרה, הרשו לי להמליץ לכם לבקר בחוף הזה באמצע השבוע. הוא כמעט ריק מאדם, מטופח והנוף הסוב-טרופי מהמם.
את שעות הערב ביליתי באזור MONG KOK, שם קניתי בשוק הססגוני הסמוך ליציאה מהתחתית המובילה למרכז המחשבים חגורת בד חביבה לעצמי ופאנל לטלפון הסלואלרי עבור אנה.
למחרת, ה-28 בספטמבר, הלכנו ביחד, בחור אמריקני מקולוראדו ובחורה גרמניה ממינכן לאי למה (Lamma Island), על מנת לבצע קצת HIKING באי השלישי בגודלו באיי הונג קונג (אחרי האי לנטאו והאי הונג קונג).
הגענו לאי, למקום שנמצא בחלקו הדרומי ושמו SOK KWU WAN, משם הלכנו, תחילה בכיוון הלא נכון, תוך כדי טיפוס פעמיים על הר שלא היינו אמורים לטפס עליו בשמש היוקדת. הסיבה שהלכנו בכיוון הלא נכון הייתה שהסכמתי ללכת בעצת האמריקני ולא על פי מה שהופיע במפה (הדי עלובה) שבמדריך הטיולים שלי. השילוט היה די עלוב, אבל גם הוא הצביע על כך שהצדק במסלול שלי, בעוד האמריקני מוביל אותנו במסלול הלא נכון. אבל לא היה איכפת לי, היה כיף והגענו לאזור מבודד באי. בשלב מסויים החום העיק על כולנו והחלטנו, בעצתי, אחרי שפעמיים הלכנו וחזרנו באותו מסלול, תוך כדי מפגש לא סימפטי עם כלבים מופרעים ששמרו על איזה בית ספר במקום, ללכת צפונה, כפי שאני הצעתי, לכיוון רציף המעבורת שנמצא ב-YUNG SHUE WAN, משם גם חזרנו לאי הונג קונג ומשם חזרה ל-KOWLOON.
בערב נפגשתי עם ויויאן, המתכתבת של אח שלי ובעלה (האיטלקי). יחד, ישבנו באיזה בית קפה, אליו הלכתי באותו בוקר ביחד עם הדני, האמריקני והגרמנייה לאכול ארוחת בוקר (איך שהוא, מאוד הצחיק אותי לאכול ארוחת בוקר עם בחור מדנמרק ולשאול אם הוא רוצה Danish) ולאחר מכן, פגשנו את ההורים שלה (הקנטונזים) במסעדה קנטונזית מסורתית שם סעדנו לכבוד חג אמצע הסתיו (Mid autumn festival).
זו הדרך בה תושבי הונג קונג חוגגים חגים - בארוחה עם המון מנות והרבה רעש... 
היה כיף.
אפילו שלא היה לי כמעט מה לאכול, הואיל ורוב הארוחה הכילה חיות שונות ומשונות (באמת משונות).
חג אמצע הסתיו, נחגג בליל הירח המלא שבחודש האמצעי של הסתיו (בעברית נאמר אמצע תשרי). לוח השנה הסיני, בדומה ליהודי, מבוסס על הירח.
לאחר הארוחה הלכנו ויויאן, בעלה ואנוכי לגן KOWLOON ב-TSIM SHA TSUI, על מנת לראות את החגיגות לכבוד החג שכללו כל מיני דרקוני נייר צבעוניים ומוארים, זיקוקים, סירות מוארות ועוד כהנה וכהנה דברים סיניים חביבים.
למחרת, ה-29 בספטמבר, החלטתי לנסוע לטריטוריות החדשות הנמצאות מצפון לחצי האי קואלון.
תחילה נסעתי ל-TAI PO, שם טיילתי ברגל כשעה בחורשה הסמוכה לאחד החופים (שהיה מלא סירות. יש לציין שהחג הלאומי החל בראשון באוקטובר החלל לתת אותותיו). לאחר מכן, נסעתי דרומה, ל-SHA TIN, שם ביקרתי במנזר עשרת אלפי הבודהות, שהיה מרשים למראה ומלא בפסלים מוזהבים. אמנם הוא היה מרשים למראה, אבל הפסלים היו עשויים פלסטיק ולא אבן או מתכת. דבר קצת מאכזב, לפחות זה אכזב אותי. מצד שני, יש לזכור שמדובר בהונג קונג, גם אם מדובר בטריטוריות החדשות שלה (שמרבית המבקרים בהונג קונג כלל לא מודעים אליהן ולא מגיעים אליהן), עדיין מדובר במקדש (תרתי משמע) למזויף וללא אמיתי.
משם, נסעתי מערבה, לעיירה (שכיאה להונג קונג מלאה גורדי שחקים) בשם TSUEN WAN, שהיא ישוב בו גרים למעלה ממיליון מתושבי הונג קונג, ברבי קומות צפופים. היה מעניין לראות את המקומות בהם מסתובבים המקומיים, מלבד המקומות אליהם מגיעים מרבית התיירים בקואולון ובאי הונג קונג.
החלטי להמשיך עוד מערב, לעיירה דומה בשם TUEN MUN, שם נחתי לי בגן ציבורי גדול, בעודי צופה בצבים.
בערב חזרתי בחזרה לקואולון, קניתי מד-חום ולחות (עם סנסור נפרד המשדר את הטמפרטורה בחוץ) ולא מכן הלכתי עם הבחור האמריקני לפארק Causeway bay, כדי לחזות בהמשך חגיגות הירח המלא. לצערנו, פיספסנו ביום את המצעד שהתקיים שם, אבל בכל מקרה, עדיין הפנסים והחוגגים הקנו את האווירה. אז מה עם חלק מהמיצגים שהיו שם, היו של חברת דיסני, אשר מקימה את דיסנילנד הונג קונג בימים אלו, על האי LANTAU.
למחרת, ה-30 בספטמבר 2004, הפלגנו הבחור האמריקני ואני למושבה הפורטוגלית לשעבר - חצי האי מקאו (MACAU), כשישים ק"מ מהונג קונג, שהוחזרה לסין בשנת 1999 (ברעש קטן יותר מאשר החזרת הונג קונג לסין ב-1997).
תפסנו את המעבורת של שעה שבע וחצי בבוקר. אחרי ביקורת דרכונים קצרה (שוב מעבר ממקום למקום בתוך אותה מדינה - סין, מצריך ביקורת דרכונים), הסתובבנו בקולוניה הפורטוגלית, סביבנו בתים מסוגננים עם ניחוח אירופאי, בתי קזינו מפוארים, שילוט רב בפורטוגלית וסינית והמון אופנועים...
ביקרנו בהריסות סאו פאולו (São Paulo). בעבר המקום היה אחד המונומנטים הנוצרים המרשימים ביותר במזרח אסיה אשר בנייתו החלה במאה ה-17. לאחר שריפה ב-1835, לא נותר במקום הרבה, מלבד החזית המרשימה. אני מוכרח לציין שהחזית מרשימה ואפילו הצלחתי להבין את הכיתוב על המבנה (בכל זאת, לטינית היא שפה קלה בהרבה מסינית). אבל כאשר חציתי את מפתן הכניסה, התגלה לי שצדו השני של הקיר די עלוב והוא לא יותר מקיר לבנים אפור ובלתי מטויח.
לאחר מכן קפצנו למוזיאן של מקאו הסמוך לאתר, שם חזינו מעט בהיסטוריה של חצי האי ושני האיים הסמוכים לו ואומנות מקומית (האם כבר אמרתי שאומנות סינית נמאסה עלי במעט בשלב הזה של הטיול?).
אחר כך, אכלנו צהריים במסעדה פורטוגלית, כי לשנינו נמאס קצת מאוכל סיני ו/או קוריאני (הוא היה מורה לאנגלית בסיאול שיצא לחופשה קצרה בהונג קונג)
לאחר מכן הסתובבנו רגלית ברחובותיה וסמטאותיה השלוות והשקטות של מקאו.
הבנתי את הגרמני שפגשתי בשנגחאי כחודש לפני כן שסיפר לי שהוא בילה המקום הקטנטן שבוע.
בניגוד למקומות אחרים בסין ואף הונג קונג השכנה, השלווה והרוגע שבמקאו קוסמים.
כל כך קרוב להונג קונג, אבל כל כך שונה...
בשלב מסויימים החלטתי שאני רוצה להמר בקזינו, דבר שלא יצא לי לעשות עד אז בחיי (והייתי בסלובניה, במונטה קרלו ועוד מספר מקומות המיועדים לכך לפני כן).
בעודנו מחפשים קזינו, התהלכנו ברחוב ועל המדרכה שכב לו איש מבוגר שהדם שנזל מאפו הסגיר את העובדה שהוא נפל.
הוא נראה כל כך מסכן, כל כך מוזנח. אנשים ליד עברו באדישות מבלי להתייחס והאמריקני ואני לא יכולנו להישאר אדישים. עצרנו לידו, ראינו שלא מדובר בהושטת יד לצורך עזרה בקימה, אלא האיש זקוק לטיפול רפואי של ממש. עצרנו עוברים ובשבים וביקשנו מהם להתקשר להזעיק עזרה רפואית. רק כאשר היינו בטוחים שאכן עזרה כזו בדרך ושיש מי שיישאר איתו, המשכנו הלאה, כי בלאו הכי לא יכולנו להועיל יותר מידי לאדם המסכן הזה.
כאמור חיפשתי קזינו להמר בו, אפילו בחרתי סכום שעליו אהמר פעם אחת בלבד, ברולטה, על הצבע האדום.
בחרנו את אחד מבתי הקזינו הרבים במקאו. האמריקני חיכה לי מחוץ לאולם, כדי לא להשתמש בשירותי שמירת החפצים שלהם שעלו כסף.
הסתובבתי בין השולחנות, המקום היה עמוס באנשים ונראה היה לי שייקח לי זמן להתרגל לעסקי ההימורים.
הרעש והאווירה לא מצאו חן בעיני, כך שהחלטתי לצאת כלעומת שבאתי, מבלי להמר.
בלאו הכי, התכוונתי לשחק פעם אחת והדבר לא היה ממש חשוב לי.
עזבנו את המקום ואת שארית הערב שלי ביליתי בעיקר בישיבה במרפסת האכסנייה, תוך צפייה באנשים מתאמנים קונג פו ודיבורים עם יתר האורחים עד השעה שתיים לפנות בוקר.
למחרת, ה-1 באוקטובר, יום השנה ה-55 להכרזה על הרפובליקה העממית של סין - חג לאומי ברחבי סין, החלטתי ליהנות שוב מחופי ים סין הדרומי.
נסעתי לי לחלק המזרחי של הטריטוריות החדשות, למקום שנקרא Clear water bay, שם הלכתי לאורך המפרץ היפהפה וישבתי לי כשעתיים בצל, צפיתי בים וכתבתי קצת (שירים).
לאחר מכן נסעתי לשחק סקווש עם ויויאן ובעלה במגרש מתחת לבית שלהם. רוב הזמן הפסדתי, הואיל והייתה זו לי הפעם הראשונה בה שיחקתי סקווש, אולם בסופו של דבר השתפרתי ואף הצלחתי לנצח את בעלה של ויויאן (היא הייתה טובה יותר)...
לאחר המשחק עליתי לדירתם. אני ממליץ לכם פשוט לצפות בתמונה למטה של מעלית בבית ממוצע בהונג קונג, על מנת שתראו כמה קומות חסרות, בגלל כל מיני אמונות טפלות...
אחרי שהייתי בדירה ודיברנו עם אח שלי (בכל זאת, ויויאן היא מתכתבת שלו ולא שלי), חזרתי ל-TSIM SHA TSUI, על מנת לחזות בזיקוקים לכבוד החג...
מי שלא ראה את אזור TSIM SHA TSUI ביום ההוא, לא ראה צפיפות מימיו!
כבר מתחנת הרכבת התחתית, היה קשה ללכת בשל גודש האנשים. כשיצאתי לרחוב הוא היה צפוף. בשלב מסויים, לא יכולתי ללכת ונאלצתי להידחק אל קרן רחוב, שם בקושי יכולי להציב את החצובה הקטנה של מצלמתי, על מנת לצלם את הזיקוקים.
היה חם, היה לח, היה מסריח. אבל היה מרהיב - כמות רבה כל כך של זיקוקים, לא זכורה לי משום יום עצמאות בישראל...
אחרי הזיקוקים חזרתי לאכסניה. שיחקתי עם כמה גרמנים, קנדי והאמריקני משחקים מטופשים. אחד מהם היה המשחק המוכר בו כותבים שם של דמות מפורסמת על פתק, מדביקים על המצח של כל אחד (מבלי שהוא יודע מה הדמות) ולאחר מכן יש סבב של שאלות כן ולא ומנסים לנחש מה הדמות.
הצלחתי לזהות ישר, כאשר הצמידו לי את הפתק ג'ורג' בוש...
מצד שני, כאשר הצמידו למצח שלי (תמונה למטה) פתק של דונאלד דאק, היה לי קשה מאוד לנחש מה הדמות, אבל בסופו של דבר הצלחתי...
למחרת, ה-2 באוקטובר, הפלגתי לאי CHEUNG CHAU שצורת צורת עצם, אשר במרכזה כפר קטן עם כ-23 אלף תושבים. טיילתי באי רגלית והשקפתי על העירה. לאחר מכן ביקרתי באחד המקדשים שהיה קטן ולא מרשים, אבל לדעתי בזה תמונה העוצמה שלו. אחרי חודשים בהם ראיתי מבני דת כה מרשימים וגרנדיוזיים, דווקא הפשוט והקטן נראה לי מרשים באמת.
לאחר שחזרתי מהאי, החלטתי ללכת לראות סרט בפלנטריום. הסרט שבחרתי לראות היה על הרי געש והחיים במעמקי האוקיינוס. היה מרתק. אמנם ראיתי סרטים דומים במסגרת "כוכב הלכת הכחול" של ה-BBC, אבל החוויה של צפייה על תקרת כיפה כדורית ענקית היה מעולה.
לאחר מכן, הלכתי לקנות לאמא שלי מתנה, מצלמה דיגיטלית קטנה (מתנה מאוד אינטרסנטית, כדי שלא תיקח לי או לאח שלי את המצלמה).
למחרת, יומו האחרון של הטיול שלי בסין, קוריאה ויפן.
בבוקר נסעתי לטייל עם שתי בחורות נחמדות מדיסלדורף (גרמניה) בפסגת ויקטוריה. איזה טיול נהדר זה היה. שתיהן היו אחרי חודש בסין, אני אחרי כחודשיים...
בהתחלה הן דיברו על הצדדים החיוביים של הטיול, אבל עד מהרה דרדרתי אותן לדבר על הצדדים הפחות נעימים של הטיול...
או, הן קיטרו, כמה שהן קיטרו...
הן העלו (ביחד איתי כמובן) בערך כל סיבה אפשרית מדוע הסינים מרגיזים. כמובן שאין לדבר על כך שסין הרבה יותר מלוכלכת ורועשת מגרמניה והמודעות לפרטיות של הזולת שואפת לאפס, בניגוד לגרמניה.
זה היה נחמד.
מעבר לזה, גם הסתובבו בפסגה כל מיני אנשים מוזרים, למשל זוג מבוגר שלגבר היה בתיק הגב טרנזיסטור קטן שניגן מוזיקה סינית בסגנון זו שנשמעה בשנגחאי של שנות העשרים של המאה העשרים...
המראה, בניגוד לפעם הקודמת שטיילתי שם, כחודשיים וחצי לפני (עם בחורה סינית חביבה משנגחאי), היה מלבב, שכן לא היינו בפתחה של סופת הוריקן והראות הייתה טובה.
לאחר מכן ירדנו רגלית מהפסגה, נפרדתי מהן לשלום (עם אוני, שזה קיצור של ורוניקה [ויש לה אתר] אני אפילו שומר על קשר) וחזרתי ל-KOWLOON.
במעבורת חזרה, פגשתי בחור גרמני נוסף ששהה איתנו באכסניה. גבוה, בלונדיני עם שיער מתולתל - מראה ארי קלאסי.
הוא היה חומד של בחור, ממש נחמד, שהגיע להונג קונג להתאמן קונג פו מספר חודשים ולאחר מכן לטייל בסין עם אופניים. ישבנו לאכול צהריים ונפרדתי גם ממנו.
הספקתי לנסוע עוד למונג קוק, על מנת לקרוא זיכרון פלאש (אביזר מאוד חיוני, באמת).
זהו, סיימתי את הטיול שלי, חזרתי לאכסניה, סידור אחרון של התיק ונסעתי לשדה התעופה...
נסעתי ברכבת עד לתחנה לפני שדה התעופה על מנת לחסוך כסף, הואיל והיה לי כרטיס חינם לרכבת עד תחנה אחת לפני שדה התעופה (התעריף לשדה התעופה שונה). משם לקחתי אוטובוס לטרמינל.
כאשר עברתי את הבדיקה הביטחונית, לאחר שנשאלתי האם ארזתי לבד והתיק היה איתי כל משך האריזה, נאלצתי לעגל מעט פינות...
את התיק ארזתי בבוקר והשארתי אותו נעול עם מנעולים באכסניה.
מה הייתי אמור לענות?
"זה בסדר, השארתי את התיק עם מוחמד (הבעלים של האכסניה)..."
הרי היו מציקים לי, מפרקים את התיק (שעמלתי שעות כדי לדחוס הכל בפנים) על אף שהתיק היה נעול כל היום.
החלקנו...
בעשר בלילה עזבתי את הונג קונג....
סיכום הטיול וכמה מחשבות
זהו, תם ונשלם סיפור המסע שלי בסין.
חודשיים וחצי שלקח לי שישה חודשים וחצי להביא אותם בכתב בבלוג (מאילוצים שונים ומשונים).
אגיד שזה היה אחד הטיול הנפלאים בחיי.
הוא שינה אצלי משהו. לא, לא חזרתי אדם חדש, גם לא ראיתי את האור או משהו...
אבל כן פגשתי אנשים נפלאים, אשר עם חלקם אני שומר על קשר.
כן יצא לי לראות מקומות ומראות שספק אם ייצא לי לראות שוב בחיי.
שברתי המון מיתוסים שהיו לי על סין, על סינים ועל המזרח הרחוק בכלל.
למשל, קוריאנית שונה לגמרי מסינית. רבים, בניגוד אלי, שונאים את היפנים.
יש בסין מקומות מפותחים בהרבה מישראל, בעוד מקומות אחרים נראים כאילו לא חל בהם שינוי מזה מאות שנים.
טופו יכול להיות לפעמים רך בצורה כה מרגיזה, עד שאי אפשר להרים אותו עם צ'ופסטיקס, בניגוד לגרסה הקשה שמוכרים בסופרים בישראל.
יש מיליארד ושלוש מאות מיליון סינים שחיים. לא פגשתי אפילו פרומיל מהם, לא כל שכן יצא לי לדבר איתם.
לפעמים הדרך הטובה ביותר לתקשר עם אנשים היא חיוך ומבט עיניים.
אנשים בכל מקום בעולם נפלאים ולכולם יש כל מיני אמונות מוזרות ושנאות קדומות שנראות מגוחכות כאשר מביטים בהם ממרחק ציוויליזציה (כפי שהגדיר זאת הנטינגטון) אחרת.
באותו אופן ששנאת בני השבטים השונים והגזעים השונים בדרום אפריקה נראתה לי אווילית לפני שנתיים, שנאת היפנים במזרח הרחוק נראתה לי אווילית לפני כחצי שנה.
מכאן אתם יכולים להסיק מה דעתי על הסכסוך היהודי-ערבי.
למדתי שהדרך הטובה ביותר ללמוד על מקום הוא באמצעים בלתי מתווכים. באמצעות הרגליים, באמצעות העיניים, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש...
אנשים שאתה חושב בהתחלה כמסכנים מתגלים כאנשים מאושרים מאוד, בעוד אנשים שלכאורה יש להם כל הסיבות להיות מרוצים אומללים בצורה נוראה.
העולם כל כך גדול ויש בו כל כך הרבה ניצול. רוב המנוצלים לא יודעים שהם כאלה. רוב המנצלים מעדיפים להדחיק את היותם כאלה.
יכולתי להמשיך לדבר על הדברים שלמדתי על סין עוד ועוד, עד שהמוות היה קוטע אותי.
אעצור בשלב זה, ואסכם בכך שהטיול הזה הפך להיות חלק ממני, לטוב ולרע.
גם אם מבחינה אישית, היו בו קטעים מצערים, אני לא מצטער לרגע שיצאתי אליו, בזמן שיצאתי ולפרק הזמן שיצאתי.
מעניין מה יהיה היעד הבא...
אלעד
תמונות
חוף הים ב-SHEK O
תמונת גמל שלמה שראינו בטיול ב-LAMMA ISLAND
תמונת ספינה מפסטיבל אמצע הסתיו
ילדים קנטונזים קטנים חוגגים את פסטיבל אמצע הסתיו
העלייה למקדש עשרת אלפי הבודהות ב-SHA TIN (זה לא זהב, זה פלסטיק)
אחד הפסלים המוזרים - ידיים במקום עיניים ועל הידיים עיניים
תמונה מרחובותיה של מקאו
נהג מונית-אופניים קורא עיתון במקאו
הכנות לקראת חגיגות ה-1 באוקטובר במקאו
אני על רקע כנסיה בסגנון פורטוגלי
אני על רקע מה שנותר מ-São Paulo
São Paulo מקרוב, כאשר ניתן לראות רב קומות מודרני (יחסית) ברקע
אנוכי מציג את מקאו, כפי שהיא נשקפת מחצר המוזיאון של מקאו
אחת מסימטאותיה של מקאו
שכחתי את השם של הפסל, אבל זה אחד האתרים המפורסמים בחצי האי
קאזינו SANDS, אחד בתי קזינו רבים במקאו
clear water bay
המעלית בבית של ויויאן - שימו לב כמה כפתורים חסרים בגלל אמונות טפלות
המוני תושבי הונג קונג מתרוצצים ב-NATHAN ROAD ב-1 באוקטובר 2004
זיקוקים לכבוד החג
נהר אנשים לאחר מופע הזיקוקים המרהיב
אם שותים, לא משחקים משחקים מטופשים (לפחות כשיש לנוכחים מצלמה (עוד תמונות של אוני מה"ק כאן)
האי CHEUNG CHAU - אי שלי הזכיר צורה של עצם
רבי קומות על האי הונג קונג - צילום מספגת ויקטוריה
מימין לשמאל אוני, אני ואת שמה של הבחורה השניה מדיסלדורף שכחתי
ספינות עוגנות במימיי הונג קונג
תמונה אחרונה של המבנים הגבוהים בהונג קונג (המבנה עם האיקיסים הוא בנק אוף צ'יינה)
כל הקטעים על הטיול על פי סדר כרונולוגי
הפעם הראשונה שלי בהונג קונג
גואנגזהו ויאנגשהו
מחוז יונאן
מחוז סיצ'ואן
גאנזו, הנאן, שאאנקסי ושנגחאי
יפן
קוריאה הדרומית
דליאן ובייג'ינג
הונג קונג 2 ומקאו (הקטע הנוכחי)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
