| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 10/2002
אזכרה לסבתא שלי
לסבתא שלי היתה היום (אפשר להגיד כבר אתמול) אזכרה, חודש אחרי מותה.
מדברים איך מספר האנשים שהיה מצומצם גם בלוויה הצטמק ודעך לכדי שליש ממספר האנשים שהיו לפני חודש.
כשבן אדם מת בגיל מבוגר, פחות אנשים (במידה משמעותית) באים להלוויה שלו.
כאשר אבא שלי נפטר לפני כתשעה חודשים, מהעבודה שלו הגיע אוטובוס מלא מעמיתים לעבודה ובלוויה עצמה היו כמה מאות אנשים.
כאשר סבא שלי נפטר חצי שנה אחריו (כן, שלושה מתו ממשפחתי בשמונה חודשים) בגיל 89, ליוו אותו כמה עשרות אנשים בדרכו האחרונה.
כאשר סבתא שלי נפטרה, באו עוד פחות אנשים, משום שסבתא שלי היתה חולה בשנותיה האחרונות ולא ממש התרועעה עם אנשים.
המסקנה המתבקשת ממה שתיארתי למעלה, היא שעדיף למות צעירים ויפים עם מלא חברים ולא זקנים ובודדים.
הדבר היחידי שסותר את זה, הוא שלדעתי כולנו נשארים לבד בסוף, כולנו ננטשים (כמו שאביב גפן ניסה להבהיר באלבומו האחרון) כך שלא משנה אם אתה מת זקן או צעיר, בכל מקרה לא תזכור דבר רגע אחרי (לצורך העניין, גם אותם אנשים שמאמינים בגלגול נשמות, מאמינים שבד"כ לא זוכרים מה היה לפני) ולכן אנשים, עצה שלי, אל תחששו מלמות...
זה לא כואב, זה לא נושך. אני רוצה להבהיר שאין אני מסית להתאבדות המונית או מזלזול בחיי אדם, משום שכל עוד אדם חי אז יש לנהוג בו בכבוד כפי שאמר הלל הזקן "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך".
מצד שני, אני ממליץ לאותם אנשים שמתקשים להתמודד עם המוות של קרובי משפחה או מכרים אחרים, להבין שהצער הוא רק מתנת החיים ולא קיים אצל המתים.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
