| 9/2003
פטריות ההזיה
הטעם המר של הכישלון
הכל התחיל ביום שבת לפני שבועיים ויום, חזרתי מסוף שבוע חלומי עם סיון בלונה גל וצימרים באחד מכפרי הגליל, ליד הכנרת. ניצלנו את ההזדמנות שהדרך מטבריה חזרה לחיפה עוברת דרך בית לחם הגלילית על מנת לקפוץ ל"חוות התבלינים" אשר באותו יישוב הסמוך לצומת אלונים, על מנת לחדש את מלאי התבלינים בביתינו.
בין שאר התבלינים שקניתי לאורז (בסגנון סיני, הודי ועוד), קניתי שתי קפוסאות של פטריות מיובשות, האחת פטריות בוליטוס - פטריות אשר טובות לשימוש במרק ועוד חבילה של פטריות, אשר לא הייתי בטוח לגבי טיבה ולכן שאלתי את המוכרת, ילדה בשנות העשרה המוקדמות של חייה אלו פטריות אלו. היא השיבה "פורצ'יני", זה נראה לי מוזר, כי פטריות פורצ'יני (זן פטריות איטלקי מעולה, מחירו יקר וטעמו ערב לחיך) בדרך כלל כהות יותר ושאלתי האם אין מדובר בפטריות שיטאקי, אשר הפטריות אשר היו בשק הזכירו לי יותר אותן (פטריות שיטאקי, פטריות מהמזרח הרחוק, טעמן חזק, הן בשרניות ויש להשרות אותן כיממה לפני הבישול ולשפוך את המים, על מנת להפטר מטעמן המר במיוחד). היא הלכה להתייעצות קלה עם אחד המבוגרים בעסק וכעבור דקה שבה, מהנהנת בראש לסמן לי שאלו אכן פטריות פורצ'ני.
והנה, היום, ה-21 בספטמבר בשעות הצהריים, 15 ימים לאחר מכן באתי לבשל לעצמי פתיתים עם פטריות לארוחת הצהריים.
חתכתי גלד בצל אחד והזהבתי אותו בתוך סיר עם שמן זית, השרתי במשך מספר דקות את פטריות ה"בולוטוס " וה"פורצ'יני" שקניתי וכעבור דקות ספורות שפכתי את הכוס מלאת המים והפטריות לתוך אותו סיר, יחד עם חצי חבילת פתיתים של אוסם.
ערבבתי את תכולת הסיר וכמנהגי, לאחר מספר דקות טעמתי את הנזיד המתבשל לו.
אך אבוי!
רע ומר היה הטעם אשר דבק בקצה לשוני, לא היו אלו פטריות פורצ'יני האיטלקיות לעניני הטעם, היו אלו פטריות שיטאקי התיאלנדיות בעלות הטעם המר והנורא!
מה עושים, עוד שתי דקות אמורים להיות הפתיתים מוכנים, אצתי רצתי לארון, הוצאתי אריזת רסק עגבניות ושפכתי את תכולתה אל תוך השיר, חשבתי שהטעם החמצמץ של הרוטב, "ימתיק" מעט את רוע הגזירה. הוספתי עוד שתי כפיות מלח ים, על מנת לאזן את הטעם החמוץ והנחתי את הסיר למשך מספר דקות.
ועכשיו הרגע הקריטי, שלב הטעימה, על החיים ועל המוות (ועם טעם נורא כמו זה של פטריות שיטאקי, באמת אפשר למות, או לפחות להקלע למצב נפשי בלתי רגיל, כפי שרבים מטובי בנינו חוזרים איתו מהודו והמזרח בכלל).
הכנסתי אל פי מזלג עמוס בתבשיל המוזר שרקחתי, אולם כל המאמצים שעשיתי על מנת להציל את החולה כשלו, התבשיל מת!
הטעם היה כל כך נורא, שלא נותרה לי ברירה אלא לזרוק את כל הסיר אל פח האשפה.
זה הזכיר לי מעט חוויה משירותי הצבאי, ליתר דיוק פעם או פעמיים שעשיתי מטבח וראיתי כיצד לוקחים סירים שלמים, פיילות מלאות וזורקים לפח (למען ההגינות אספר שזה רק עושה טוב לאנושות שהזבל מהמטבח הצבאי לא צריך לעבור דרך בטנו של אף בן אנוש).
והלקח שלמדתי מכל הסיפור הזה, לא לסמוך על מוכרים/מוכרות שהם עוד לא בגיל שאפשר לתבוע אותם/ן על הטעיית הצרכן וכן לקנות רק דברים שאני מזהה בודאות או לחילופין נמצאים בתוך קופסה סגורה עם כיתוב מהימן המעיד על תכולת האריזה. לעולם לא אקנה חתול בשק ועל אחת כמה וכמה פטריות שיטאקי בשק!
מצאתי אותו!!!
מצאתי אותו. מצאתי את ההוא שבגללו ערוץ 10 טרם נסגר, את ההוא שכאשר אומרים קהל הצופים שלנו בתוכנית בערוץ עשר מתכוונים אליו - אח שלי!
אח שלי הוא הצופה היחיד בערוץ עשר, אח שלי באמת יושב בסלון וצופה בערוץ עשר בזמנו בפנוי. נשבע לכם, ראיתי אותו.
הוא ישב היום וצפה בתוכנית "שי ודרור", למען האמת היה מצחיק אז גם אני אצטרפתי (והכפלתי את הרייטינג) וצפיתי בתוכנית, מדובר היה בשידור חוזר של הפרק האחרון של הסדרה (דווקא שהתחלתי לצפות שוגרים את השאלטר?), בפרק הזה הם התקשרו ל"יד ושם" כדי לשאול מה הם מתכוונים לעשות לאור הקיצוץ הצפוי בתקציב המוסד, הם שאלו את עוזרת המנכ"ל שאלות מביכות כמו "היכן ניתן לקצץ בבשר החי" ועוד שלל שאלות בעלות קונוטציות שואתיות ובסופו של דבר עוזר המנכ"ל איימה לתבוע אותם וניתקה להם בפרצוף. אויש, זה היה מצחיק.
אם מישהו יודע היכן אפשר להשיג את אותם קטעים בהם שי ודרור מתקשרים לכל מיני אנשים מפורסמים ושואלים אותם שאלות מביכות אשמח לקבל מידע בעניין!
בזמן שבישלתי, ערוץ עשר נותר פתוח על גבי המרקע וכך מצאתי את עצמי מאזין (למזלי המסך היה מכוון לכיוון השני) לתוכנית טלויזיה מטופשת בה חיים צינוביץ ועוד שני מנחים עלומי שם מבחינתי שרו שיר נגד פיראטיות בתחום המוזיקה, עיקר השיר היה משהו כמו "אל תקנו דיסקים מזוייפים", אני הפנמתי את המסר ומעתה שארצה שירים לא אלך לקנות דיסקים מזוייפים, אמנע את כספי מאותם פיראטים (איפה הימים בהם פיראטים היו שודדי ים , איפה?!) ופשוט אוריד את השיר המבוקש דרך קאזה.
למען האמת, כאשר אני אוהב מוזיקה של אומן מסויים, בדרך כלל אני קונה את הדיסק בגירסתו המקורית, לראיה אוסף הדיסקים השלם של אביב גפן אשר יש ברשותי, ענבל פרלמוטר ז"ל, סרטי ופסי הקול של דיסני ועוד שאר מיני להקות וזמרים אשר עשרות רבים (יש לומר רבים מידי) של שקלים מכיסי על מנת לרכוש את אלבומיהם. מזל שאני נמנה עם חובבי מוזיקה ישנה שכבר לא כל כך יכולות להוציא דיסקים וכן של מוזיקה שזכויות היוצרים שלה עברו לפני כמה מאות שנים :)
אגב, בתוכנית הזו, היה פלאפון בחזית המסך אשר שידר הודעות SMS אשר מתחלפו מידי מספר שניות. ההודעות היו מאוד מצחיקות, בעיקר "משה בדוסה המלך" "מיכל, אלון אוהב אותך" וכל מיני וריאציות מטופשות שכאלו, אשר חלקן הופיעו בעברית-אנגלית "ayelet ani ohev otach". היה די משעשע, לראות במשך כשתי דקות את אותן הודעות אשר כותביהם נמנים עם אותם אלו שלאחרונה שמעתי בלוגרים רבים בני גילי ומבוגרים יותר, אשר מתלוננים על דרך ההתבטאות שלהם "שיואו, כאילו, דההה"...
אין לי שום דבר נגד אותם אנשים אשר שולחים הודעות קצרות לתוכניות טלויזיה, אבל זה פשוט ממש הזכיר לי את אחד הפרקים במשפחת סימפסון, בו ברט שילם 50 או 100 דולרים בעבור שבריר שניה בו השם שלו הופיע בתוכנית של קראסטי הליצן...
לסיום, לאות הזדהות עם תעשיית הפיראטים, או ליתר דיוק חוסר ההזדהות עם אותם מציגי אקו"ם אשר לא מתביישים להפיץ הטלויזיה שקרים, כפי שהייתי עד להם כיום "אם אנשים היו קונים יותר דיסקים, חברות התקליטים היו משקיעות יותר באומנים שהם לא מיינסטרים" (שקר גס, הרי אם אנשים היו קונים יותר דיסקים, אותם ברוני מוזיקה [ואין כוונתי ליוצרים ולאומנים אשר הערכתי נתונה להם, אלא לאותם משווקים ו"מגיני זכויות יוצרים"דוחים אשר גובים מחירים מופקעים עבור דיסקים ומנסים להראות תמימים כאשר הם מעלים את השאלה - מדוע אף אחד לא קונ מאיתנו?] היו מתעשרים יותר ולא שמים את כספם על קרן הצבי של הלבקות החדשות והשוליות, אשר נלחמות על חייהן במועדונים השונים ברחבי הארץ), אני שם את ה-Jolly Roger, אותו דגל שחור מעוטר בגולגולת לבנה אשר התנוסס בגאווה על התרנים בספינותיהן של שודדי הים, הרי הם הפיראטים.
שיהיה שבוע טוב (עם טעם קצת יותר טוב מזה בו פתחתי את השבוע הזה)
אלעד
ה-Jolly Roger, דגלם של הפיראטים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
