בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כללי, פיסוק, נכונים, ותקינים

לפני זמן לא רב, פורסמה ב"הארץ" הכתבה הבאה המספרת על כך שבמחקרים שונים התגלה כי הישראלים לא עומדים בכללי הפיסוק וכללי הפיסוק הנכונים בעברית.

כך למשל, רבים, בהם אני, חוטאים בכתיבת המילה אמא, במקום כתיבת המילה אימא.

זהו חטא נורא, דעו לכם...

מקומי בגיהינום מובטח...

וברצינות, מה בעצם אותם כללי התחביר ה"נכונים"?

הרי ידוע לכל ששפה היא עניין דינאמי למדי, עניין תלוי סביבה, מקום, הקשר וזמן.

הנה לדוגמא, גאה אני לספר לכם כי כאשר אני מנסה להתמודד עם טקסט שכתב שייקספיר באנגלית, רבים הם הסיכויים שבמהרה אמצע עצמי בוהה באחד התרגומים שלו לעברית, שכן האנגלית השייקספיריאנית, אינה האנגלית המודרנית (שגם בה אינני שולט ביד רמה).

דמו בעיני רוחכם כיצד דבר מסוים שאתם מעוניינים להגיד, ישמע שונה כאשר תאמרו אותו להוריכם, מאשר אם תאמרו אותו לחבריכם, מאשר אם תאמרו אותו להוריכם, מאשר אם תכתבו אותו בבלוגכם, מאשר אם תכתבו אותו בעיתון, מאשר אם תכתבו אותו במכתב לראש העיר, מאשר אם תכתבו אותו באי מייל לאותו ראש עיר, מאשר אם תכתבו אותו במסנג'ר וכך הלאה...

לצורך העניין, אם ניקח את המודל התקשורתי הקלאסי, על מנת לקיים תקשורת בין שני אנשים, יש צורך במוען, נמען, ערוץ תקשורת ורפרנט, כלומר הדבר אליו אנו מתייחסים.

האם ניתן לקבוע כללים "נכונים" לשפה, כאשר ערוץ התקשורת  או הנמען משתנים, גם כאשר הרפרנט נותר כשהיה?

ומה הם אותם כללים נכונים?

האם המילה פנים היא מילה בזכר או מילה בנקבה?

ובכן התשובה מורכבת. בימי התנ"ך, השתמשו במילה פנים בלשון זכר, בעוד בתקופת חז"ל השתמשו במילה פנים בלשון נקבה (כך על פי אתר המעריצים של אבשלום קור).

לפיכך, בימינו שתי הגרסאות תקינות ואפשר להשתמש בשתיהן.

כפי שאמרתי, שפה היא גם עניין של זמן וכך תלוי באיזה זמן נאמרת או נכתבת המילה.

אז כיצד אם כן יכולה האקדמיה ללשון לקבוע כללים לשפה, כאשר השפה היא עניין דינאמי ומשתנה?

מי רשאי לקבוע כי מוכר בשוק האומר "רק היום, שתי שקל", מדבר עברית פחות נכונה ממי שיצעק "רק היום בשני שקלים"?!

ומדוע כאשר אני כותב "אני ילך מחר" זה לא תקין, אך כאשר אני כותב "אני אלך מחר" זה כן עומד בכללי הדקדוק?

כללי הדקדוק שלי מי, כללי הדקדוק של מה?

כלום יוכל דוקטור העונה לשם יצחק שלזינגר לקבוע שפובליציסטים שפרסמו מאמרים אשר פסיק הופיע בהם אחת ל-10.5 מילים בממוצע, שהם ממעטים לפסק?

ובכן הוא יכול גם יכול, אך האם יש לו הזכות לקבוע שמדובר בכמות לא מספיקה, כאשר כותבי המאמרים והעורכים הלשוניים קבעו אחרת?

בשבוע שעבר נכחתי בכנס של החוג הישראלי לבלשנות. שמעתי הרצאות שונות ומשונות, בין היתר על אותיות החיבור A ו-I בפולנית, מילים בערבית שחדרו לשפה העברית (וואלה, יאללה, אחלה וכו') ועוד כל מיני נושאים, חלקם מרתקים וחלקם מרתקים פחות.

חלק מהזמן תחושתי הייתה שמדובר בבזבוז זמן לריק, כאשר חוקרים דברים מובנים מאליהם ונותנים להם שמות מפוצצים, בערך כפי שבשיעורי הלשון בתיכון, מעולם לא הצלחתי מדוע מנסים לקבוע כל כך הרבה כללים לשפה ובו בזמן להציג כל כך הרבה חריגים...

לאחר הכנס נותרה בי שאלה אחת בלבד על מה שראו עיני ושמעו אוזניי – "מה הטעם"?

כלומר, ברורה לי החשיבות של קביעת מערכת כללים וחוקים. הרי כאשר היא לא קיימת, מהר מאוד יש לשפה נטייה להתפצל ולהיהפך למספר שפות, ניבים, דיאלקטים וכך הלאה. המציאות הרי מדברת בעד עצמה.

אבל האם קיים טעם לקבוע כללים דרקוניים, על סמך איזו נקודה שרירותית בזמן בה היו תקפים ולצפות מאנשים לעמוד בהם?

קצבאות או לא להיות

אני מביא כאן קישור לכתבתה של רותי סיני על כך שכ-70% מהנשים החד הוריות שעבדו השתכרו פחות מ-2,500 שקלים חדשים בחודש ורובן לא הצליחו למצוא עבודה במשרה מלאה.

המעסיקים לא ממהרים לתת להן משרה מלאה, הן לא נחשבות מובטלות, אך השכר שהן מרוויחות באמת מעורר גיחוך ולא מאפשר כלכלה בישראל 2005.

אבל הן חלק מאותה מדינה עם כלכלה נפלאה ששר האוצר בנימין נתניהו מדבר עליה, זו שאפילו בביטוח הלאומי ומשרד האוצר טרחו לציין שהיא מביאה לכך שהעניים עניים יותר, בעוד קבוצה מאוד מצומצמת נהנית מהצמיחה הכלכלית (באם יש כזו).

כולי תקווה שתעשו בלינקים שימוש נבון.

בלוג נבואי

שימו לב כיצד כבר ביולי 2003 ניבאתי כל כך הרבה דברים בבלוג...

ניבאתי למשל שגדר ההפרדה לא תושלם בתוך חצי שנה והיא אכן לא הושלמה, גם לאחר שנה וחצי...

ואם זו לא נבואה, אז מה כן?

עטים בזול

לפני שרכשתי חבילת עטים, החלטתי לבדוק היכן אשלם פחות. בדקתי באתר של אופיס דיפו וגיליתי שחבילת PILOT V5 של 12 יחידות תעלה לי 80 שקלים, כלומר שישה שקלים ושני שליש השקל בעבור עט.

הלכתי לחנות באוניברסיטה וגיליתי כי המחיר גבוה יותר. אפילו שאלתי, על מנת לוודא שאין להם חבילות גדולות יותר במחיר זול יותר.

אז החלטתי ללכת לאופיס דיפו, כדי לרכוש את העטים.

חיפשתי על ובין המדפים באזור כלי הכתיבה. הדבר הדומה ביותר לחבילה של 12 יחידות, היה חבילה עם 4 עטים במחיר 32 שקלים, כלומר 8 שקלים בעבור עט, מחיר שהיה כמעט קרוב לזה באוניברסיטה (ובאוניברסיטה יש לי הנחה של 5%.

אז ניגשתי אל אחת המוכרות ושאלתי האם יש להם את החבילה של 12 עטי פיילוט V5 המופיעה באתר שלהם.

היא אמרה שכן וניגשה להביא לי אחת מהמחסן.

לאחר שהיא הביאה אותם, שאלתי מדוע הם לא משאירים את החבילות על המדף, על מנת שכולם יוכלו ליהנות מהן.

היא השיבה כי אם הם ישימו את האריזות על המדף, מיד ירימו אותן...

חשבתי לתומי שמדובר בתשובה מצוצה מהאצבע, הרי באותה מידה, אפשר להרים חבילת של 4.

הסיבה, כפי שחשבתי באות רגע, היא הרצון של אופיס דיפו למכור את העטים היקרים יותר, שכן הרווח עליהם יותר גדול.

אני מניח שאכן יש לאופיס דיפו גם אינטרס למכור את העטים היקרים יותר, אבל יש אמת גם במה שאמרה המוכרת.

החבילות של 12 עטים הן אריזות קרטון שניתן לפתוח בקלות ולהוציא מהן עט או שניים.

במקרה כזה, באמת לא יהיה קשה לפלח עט מבלי שאף אחד ירגיש והלקוח שייקח את החבילה לקופה, יפתח אותה ויגלה שחסר עט...

כעת, כאשר אני מבין את הצד של החנות (או לפחות חלק ממנו), עדיין נותר לי לתהות, מדוע הם לא שמים שלט ברור באזור העטים שניתן להשיג במקום גם חבילות עם 12 עטים במחיר מופחת...